שעתו היפה של הישראלי המכוער

ההסכם עם איחוד האמירויות – הזדמנות פז לשני הצדדים
תמונה של אלטמן
ד"ר דוד אלטמן

לאחר מאות שנות סכסוך דמים בינינו לבין בניו האחרים של אברהם, לאחר מאה שנות מלחמה עקובות מדם בינינו, העם השב למולדתו העתיקה, לבין שכנינו, מתרחש לנגד עינינו אירוע היסטורי.

לראשונה עומד להיחתם הסכם היסטורי מתוך כבוד והערכה הדדית בין שני צדדים שבמשך שנים חייהם שזורים בחשדנות ובאי-כבוד הדדיים, ושבמשך שנים נמנעו מלהכיר ולהוקיר זה את זה. לפתע, בנסיבות העולם המשתנה שבו אנו חיים, נפתח עידן חדש וניתנת לנו הזדמנות להכיר את בני דודנו, שגם הם צאצאיו של אברהם אבינו. בניו של ישמעאל מנהלים דיאלוג עם בניו יצחק. זוהי הזדמנות פז עבורנו להכיר ולהוקיר אנשים שחוללו פלא במדבר, שהקימו גן עדן בקצהו של גיהינום אקלימי, שהביאו בשורה לעצמם ולאנושות והפכו מקום נכשל למקום משגשג. בעת הזאת הם מושיטים יד מחבקת ואוהבת לבני הדוד הקרובים-רחוקים, שנחשבו במשך שנים רבות ליריבים ולאויבים של עמי האזור כולו.

המפגש איתנו, הישראלים, מהווה עבורם אתגר. אנו אומה ששרדה אלפי שנים חרף חורבן, מפלה צבאית ומדינית, גלות ברחבי תבל, שואה ושיבה אל מולדת חרבה, עשנה ודלה הבונה עצמה מחדש והופכת להיות אור לגויים בזכות חדשנותה, חריצותה ועוצמתה.

אולם מפגש מאתגר זה מציב בפנינו אתגר נוסף, שכן אומנם יש יופי רב בעם ישראל על עברו, על ההווה שלו, על העתיד הנשקף לו ועל תרומתו לאיכויות החיים, למדע, לפילוסופיה, ליכולת ההמצאה וליכולת הפיתוח. אך בצד כל זאת, יש בנו גם הרבה כיעור שרכשנו במאות שנות גלות ורדיפה בהיותנו עם מוכה ושבוי ורצוץ על ידי אויבים ועל ידי מתקפות אנטישמיות.

וכיעור זה הטביע בנו חותם. לא לחינם היו מדינות בעולם שסירבו לארח ישראלים, נמנעו מלקבל אותנו כתיירים ולא חידשו את הכנסת האורחים כלפי אומה עתיקה ומתחדשת המנסה לקשור את גורלה עם העולם. לא תמיד רק בגלל רגשות אנטישמיים ופחד בלתי-מוסבר, אלא לעיתים בגלל התנהגותנו הבלתי-מתחשבת והבלתי-מתקבלת על הדעת.

ועתה, בעולם מוכה מגפה הנתון במשבר בריאותי וכלכלי, קורה לנו נס, שותפות אמת עומדת בפתח ויש בה פוטנציאל עצום להביא ברכה לנו ולהם, לאזור כולו ולאנושות. בשתי האומות גלומות יצירתיות ויכולות הנדרשות כל כך כדי להניע את גלגלי העולם ותעשייתו לכיוונים חדשים להאדרת האנושות בעתיד. אבל, נטל ההוכחה הוא עלינו. אנו נדרשים להוכיח כי הביקורות הרבות שנמתחו עלינו, שבחלקן לא נולדו בכדי, אינן רלוונטיות עוד, ושיתוף הפעולה עימנו למען רווחתו של העולם יהיה ראוי ורצוי.

שעותיו היפות של הישראלי תלויות בהשכחת שעותיו הקשות של הישראלי המכוער שגם הן חלק ממורשתנו, ואם חפצי חיים אנו, עלינו לזכור כי שליחות לאומית מלווה אותנו בבניית יחסי כבוד, הערכה ואמון הדדי בינינו לבין שכנינו, ידידינו ואחינו – או אז תשכון הברכה במעשינו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. שכחת את האיום האיראני לחסל את המשטרים המלוכניים במפרץ. כבוד והערכה – מהצד שלהם אלינו. הם מבקשים להיעזר בנו (ובאמריקאים) להרתיע את האיראנים במגמה לחסל שם את משטר האייטולות. על הדרך הם יכולים ליהנות מסיוע ישראלי בתחומים טכניים שונים. כן – וגם מתרבות הזמר המזרחי הפורחת אצלנו.
    פלא במדבר? סה"כ "פלא" שמומן ע"י פטרודולרים שזרים הוציאו מהאדמה וזרים תכננו וביצעו אותו. בגדול – גם אנחנו נהנים מחלק מהפטרודולרים הללו. מדוע – כי יש לנו מה למכור להם.
    זה הסיפור בגדול.

  2. אבל לא צריך להגזים. תא משהו שישנה את מצבה הכלכלי או הבטחוני של ישראל. שימו לב שזה חלק ממסע הבחירות של טראמפ וההגנה של ישראל לכל הבריאות שלו כולל קוסובו יכולים מצד שני גם לסבך אותנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'