גבירותיי ורבותיי המכובדים, מי מכם צועד יחף? זה מאות שנים שאנו הסנדלרים ייצרנו את נעליכם – גזרנו, תפרנו, הדבקנו ומסמרנו. ואילו אתם, כן אתם, כפויי טובה הנכם. שכן זרקתם אותנו אל הערת השוליים של ההיסטוריה. מי צריך אותנו עוד? מי עדיין מייצר סנדלים בעצמו? הרי כולכם קונים שלל נעליים המיוצרות במכונות, רובן במדינות רחוקות. והמחירים, איך נוכל להתחרות? רק מתי מעט יודעים להכין נעליים בעבודת יד ובמחיר סביר. נעלמנו. הדור השתנה, ההיסטוריה צעדה קדימה.
למה הדבר משול, קהל יקר שלי? לדברים אחרים שהיו צריכים להשתנות. אסביר את דבריי בעזרת דוגמה אחת, רלוונטית לימי קורונה אלו – מסיבות וחתונות. גם בימים עברו, ימים שבהם הייתי סנדלר, נהגו לערוך מסיבות וחתונות בעיירה. כולם היו מתאספים עם החתן והכלה. שרים, מקדשים, זורקים סוכריות ונפרדים. והנה בימינו, קמה לה תעשייה שלמה: תעשיית החתונות. זוג שמכבד את עצמו זורק עשרות, אם לא מאות, אלפי שקלים על אירוע שנמשך שעות אחדות. מקום, אוכל וריקודים. האם אירוע כזה צריך לעלות כל כך הרבה? שבעים אלף ש"ח? כן, שבעים אלף ש"ח. האם אתם מבינים את המשמעות? והזוגות השבויים בבזבוז הגדול עושים חישובים: האם יחזירו את העלות, אם לאו.
אך אויה. קורונה הגיעה, ועלתה הזעקה השמיימה. איך נתחתן? איך נוכל לארח מאות אנשים? איך נוכל לקנות מאות בקבוקי אלכוהול עבור "בר אקטיבי"? איך נוכל לשלם לדי-ג'יי למוזיקה שלא היינו מקשיבים לה (ובטח שלא בווליום הזה) בימים רגילים? איך נוכל לזרוק אלפי שקלים על שמלה ליום אחד? איך נוכל לאכול אוכל שעבורו הלכנו לטעימות עם הורינו והריב שהיה בעקבותיו לא נגמר עד אחרי החתונה? איך נדאג להתקשר לאנשים כדי לדאוג שבאמת יגיעו, אחרת נשלם סתם על מנות? איך? ומה נעשה עם העלמה החסודה אירית רחמים? האם ניתן לזעקתה לעלות ביגון אל על ולא נבכה יחד עימה?
וכמו הסנדלר שעבר מן העולם, כמו גם בונה הגלגלים עבור מרכבות הסוסים שהוחלפו ברכבים, כולי תקווה שתבינו כי גם חתונות הענק המיותרות וחסרות המשמעות צריכות לעבור מן העולם. מה רע במסיבה קטנה וצנועה בחיק המשפחה? מה רע בפיסת קרקע קטנה ומוצלת שם נוכל להצהיר על אהבתנו לבני זוגנו? מה רע בלא לזרוק סתם כסף לכל הרוחות? שכן זמן קורונה בא. מיליון מובטלים. ואולי הגיע הזמן לשנות קצת דברים. כמו הסנדלר, אולי יש כאן דוגמה לדברים מיותרים…
ידידיי, לפני מעט יותר מ-32 שנים איבדתי כמעט לחלוטין את ראייתי. כבר שנים רבות אני מתאים את עצמי לנעליים שאותן לא יצר סנדלר. וגם אתם, כן אתם, אולי כדאי שתתאימו עצמכם לשינויים הגדולים שיצרה הקורונה. צ'רלס דרווין אמר כי "בכל יום ויום ובכל שעה ובכל חלקי־תבל בוחן הבירור הטבעי את השינויים הקלים ביותר, פוסל את הגרועים ומצרף את הטובים. פועל לאיטו בלי שחשים בו בכל רגע ובכל מקום, שהזדמנות באה לידו, כדי לשפר כל יציר אורגאני ביחסיו עם התנאים האורגאניים והבלתי־אורגאניים של החיים".
ואני אומר כי יהא זה בלתי סביר שלא להתאים עצמנו לשינויים שנוצרו בעקבות התקופה. זה שלושה עשורים שאני מבצע התאמות לעידן החדש שנכפה עליי. קיבלתי עזרה מהמשפחה, מאשתי, מחברים ומהמדינה. אך אין זה מתקבל על הדעת שלא נתחיל כולנו לשנות את ההרגלים שלנו אם ברצוננו לעמוד בתנאי "הברירה הטבעית". אכן, ברירה זו לא נגרמת לרוב בחטף, כפי שמתרחש התהליך בכתביו של דרווין, אך העידן המודרני כופה על כולנו לבצע התאמות בזק בשביל לשרוד. אם אין אנו רוצים להיוותר כאותו סנדלר, הרי שעלינו להפסיק ולצפות שרק המדינה תושיע אותנו, תהליכיה ארוכים ומסורבלים ומבושמי בירוקרטיה. מי שחפץ חיים חייב להתאים עצמו כבר עתה לשינוי.
8 תגובות
ידידי המלומד יורם. אכן הקורונה תעזור לנו להשתנות. אם לא בטוב אז קצת בכוח. וסנדלרים? הלוואי ולא יעלמו מן העולם. נהניתי ממילותיך. וכעת זמן יישום. אמן
מאמר יפה,מעוורר מחשבות, ומציב מראה.. תודה איש יקר..?
ולעיתים אין ברירה חייבים להסתגל
אבל חלק עקרוני של השינויים צריך להתנגד להם מסיבות ערכיות ולא לוותר.
עם שינויים ערכיים
על אי ההסתגלות של הדת שניצמדת להנחיות עתיקות ולא רלוונטיות
דווקא נראה לי שזה קל:
א. יעשו את אשר מורה להם רבם
ב. הכול מין אללה
ג. הם עברו את פרעונה, יעברו גם את הקורונה
לא?
מאמר מקסים
תראו מה קרה לקורא מעצמת המצלמות שנעלמה.