גם בישראל?

זה שנים רבות הולך ומתפתח תחום העבודה מהבית (WFH). לא מפתיע שככל שהמדינה יותר מתקדמת טכנולוגית ויותר פתוחה רעיונית וערכית, כך אחוז גדול יותר מתושביה כבר עובדים ישירות ממעונם, מבלי לכתת רגליהם אל אתרי העבודה של מעסיקיהם. כבר לפני שנים היו מי שניבאו כי בעתיד הקרוב מאוד, עשרות אחוזים מכוח העבודה העולמי יעבדו בעודם ישובים במשכנם הפרטי. לדעתי, בפועל המגמה התרחבה בשיעור מתון מהתחזית האמורה. אי-ההסכמה לגבי הממדים מקורה, בין היתר, בחוסר אחידות במדידת התופעה. יש למשל מי שמתמקדים בשכירים בלבד, אחרים כוללים גם את הפרי-לאנסרים. גם ההתייחסות למקומות עבודה שמערבים נוכחות פיזית ועבודה מקוונת, במה שמכונה העסקה גמישה, איננה מוסכמת על כלל מנתחי התופעה.

אולם אז, ללא כל הכנה מוקדמת, הלמה בעולם מגפת הקורונה והפכה את הרעיון של עבודה מרחוק לנושא אקטואלי ביותר. גם ארגונים ועובדים שאפילו לא חלמו לממש את הגישה החדשה של מקום העבודה, נאלצו ליישמה בשל סכנת ההדבקה, תקנות החירום והסגר. להתנסות הכללית המהירה שנכפתה תהיה ללא ספק השפעה על האצת התהליך. במאמר הנוכחי ברצוני להתמקד במחשבות לגבי הצפוי לנו בתחום זה בישראל.

למי שטרם הטריח עצמו לחשוב על היתרונות והחסרונות של גישת העבודה מן הבית, מוצגת כאן תמצית הדברים המדגישה את העיקר. בצד של היתרונות מוביל החיסכון הכספי של המעסיק, שיכול להגיע כדי עשרות אלפי שקלים לכל עובד בשנה. עלות השטח, תחזוקתו, התאורה, מיזוג האוויר, הניקיון, מיסי עירייה וכדומה הם עיקר החיסכון, אך לא כולו. מצטרפים לכך חסכונות בהשתתפות בארוחות העובדים, פיצוי העובדים (ולו בעקיפין) על שעות הנסיעה אל העבודה ובחזרה ממנה, שירותי מודיעין והכוונה בארגון, מניעת בזבוז זמן מיותר שיוצרים המפגשים הפיזיים בין העובדים, ועוד. מצד העובד היתרונות הבולטים הם הנוחיות והחיסכון בשעות נסיעה למקום העבודה וממנו. החסרונות הגדולים מזווית הראייה של החברה הם הקושי בשליטה ובקרה על העובדים, ופגיעה בלכידות החברתית הפנים-ארגונית. העובד מצידו מחמיץ הזדמנויות חברתיות אישיות.

כל האמור נכון כמובן גם לגבי ארגונים במדינת ישראל. מעבר ליתרונות הכלליים, המאיץ העיקרי במחוזותינו הוא תעשיית ההייטק, המפותחת יחסית, שהכתה כאן שורש. חברות כמו מיקרוסופט, י-ב-מ ואמדוקס, כבר מאפשרות עבודה מהבית יום אחד בשבוע, וזאת בעקבות המדיניות העולמית של חברות אלה שכבר נמצאות צעד אחד קדימה בתחום האמור, במדינות ברחבי העולם. זה נכון גם לגבי חברות עולמיות בתחומים אחרים, כגון דלויט. מכאן אני מסיק כי גם בישראל בהחלט תתפתח ותתרחב המגמה של עבודה מהבית.

אלא שבישראל, בהשוואה למדינות מתקדמות אחרות, יש גם גורמים מאטים מקומיים. מדובר בעיקר בשלושה גורמים. ראשית, השמרנות במקומותינו המאפיינת את כל הנוגעים בדבר: העובדים, המעסיקים והלקוחות. שנית, רמת הניהול, שלעניות דעתי, נמוכה בארץ אל מול מדינות שהיינו רוצים להידמות להן. אני מתכוון ליכולות ניהוליות כגון בקרה, הובלת חיבור חברתי בין העובדים, והכוונה מושתתת מתודולוגיות. שלישית, המשמעת העצמית בארץ איננה הצד החזק של העובדים, וזאת נראית לי המכשלה הגדולה ביותר בתחום הנדון. אשר על כן אני מסכם את תחזיתי וטוען שהעבודה מהבית בארץ תלך ותצבור נפח בטווח הנראה לעין, אולם הקצב יהיה איטי יחסית לארצות מובילות ומתקדמות בפיתוח ארגוני ובפריון העבודה.