במשך השנים הרבות ששירתי בתפקידים שונים במערכת הביטחון, הבנתי, בין היתר, שאם אנו חפצים לשרוד במזרח התיכון – חובה עלינו לשלוט בשפת האזור שבו אנו חיים. במהלך השנים הצטערתי על כי בהיותי תלמיד תיכון בתל-אביב בחרתי ללמוד צרפתית ולא ערבית. כאדם בוגר התברר לי כי מה שהיה טבעי לתלמיד בגיל 14–15, הפך לכמעט בלתי אפשרי, וכל ניסיונותיי ללמוד לבד ערבית עם מורה פרטי לא צלחו. הבנתי שללימוד מעמיק של השפה לשם ניהול שיחות רציניות עם אישים בכירים, לעולם לא אצליח להתפנות ולמצוא את הזמן הנדרש.
לימים, במקביל לתפקידים השונים שמילאתי, הפכתי לתומך נלהב של לימוד השפה הערבית בבתי הספר, ואף ניסיתי לשכנע את כל שרי החינוך שמולם פעלתי, להפוך את לימוד השפה הערבית לחובה לכלל התלמידים במגזר היהודי, ממש כמו לימודי השפה האנגלית, ולא הצלחתי. חשיבות החובה בלימודי האנגלית במערכת החינוך ברורה לכולם, אולם אני רואה חשיבות רבה מאוד גם בשליטה בשפה הערבית, שפתם של למעלה מעשרים אחוזים מתושבי המדינה, ושפתם של מאות מיליוני הערבים שמעבר לגבולות ארצנו.
בתפקידי כראש אמ"ן הקמתי קורס מיוחד למגויסים חדשים בוגרי המגמה הערבית בבית הספר התיכון, במטרה כפולה – הכשרת דוברי ערבית למערך המודיעין אך במקביל גם הכשרת מורים לעתיד של השפה. הוצאנו מחזורים של כשלושים בוגרים/ות מדי שנה, אך הייתה זו בסך הכול טיפה בים. לא יכולתי במאמציי הדלים למלא את החסר והמחדל של שרי החינוך באותה תקופה.
ישראל, החפצה לשרוד במזרח התיכון, חייבת ללמוד את שפת תושבי האזור. ידיעת השפה הערבית תתרום לנו הן במישור המדיני ארוך הטווח, הן בחיי היום יום, בכל מפגש בין תושבי הארץ הזו, היהודים והלא-יהודים, והן באופן ראייתם של שכנינו אותנו – האם אנו בוחרים להיות חלק מן המזרח התיכון, או שלעולם נהיה כאן זרים.
לדעתי, מדובר באתגר לאומי אסטרטגי, שיקבע את סיכויי השתלבותה של ישראל היהודית במזרח התיכון הערבי. זו משימה שאותה חייבים לאמץ קברניטי המדינה, מהנשיא ועד אחרון השרים והח"כים. אגב, אני תמה על הח"כים במפלגות הערביות שלנו שאינם מציבים את חובת לימוד השפה הערבית לכלל תלמידי ישראל כאחד היעדים המדיניים שלהם.
החדרת הערבית בכל רשויות המדינה – ערבית כשפה מדוברת וערבית כשפה מקבילה בכל מסמכי המדינה היא לדעתי משימה לאומית. אני גם מאמין שאימוץ מדיניות זו יסייע בהבנת מקומה של ישראל כאן במזרח התיכון. הערבית איננה צריכה להיות שפת האויב אלא שפתו של השכן.
7 תגובות
ישמרנו אלוהים. רק שלא נשתלב במזרח התיכון הערבי. ישראל לא צריכה להיות מדינה לבנטינית. פני המדינה מערבה, לעולם מפותח ומתקדם. כיוון שכמות הלמידה של הדור הצעיר מוגבלת בהיקפה, עלינו ללמד אותם דברים שיביאו להם ולחברה בכלל תועלת בעתיד. למשל עוד מדעים. שפות כסינית, רוסית, גרמנית וכיו"ב.
אם הערבים, הן הישראלים והן במדינות השכנות רוצים להתקרב לישראל כדי ליהנות מההישגים שלה, עליהם ללמוד עברית ולהיות בעלי יכולת לקלוט מאתנו יכולות בתחומים שונים.
לגבי המודיעין – נכון לחלוטין שעל המודיעין, על שלוחותיו השונות, לקלוט כל שנה סגל של דוברי ערבית. לשם כל יש להכין אותם בשלב לימודי היסוד והתיכון.
ללמד ערבית את כולם – זה בזבוז משאבים והטיה תרבותית שלילית. אין לנו מה לחפש בעולם הערבי. העולם הערבי גם אינו יכול לקנות מאתנו סחורות ושרותים בכמות משמעותית.
מל 40 מתושבי בירתנו
קרוב למחצית התושבים של מדינתנו אם יסופחו יהודה ושומרון
מדברים ערבית
ואנחנו חייבים לדבר איתם הם ילמדו עברית ואנחנו ערבית
ערבית חייבת להכלל
האם ערבית מאפיינת נאורות? דמוקרטיה? שוויון מגדרי?
נכון טענת. במדינה נאורה לומדים שפות. כמובן שקיים מיעוט שמתמחה בערבית, בהיסטוריה של הערבים ובתרבותם. זה חיוני. בעיקר לענייני מודיעין. אולם ערבית לא חייבת להיכלל בתכנית הלימודים. זה בזבוז "זמן לימוד" שהינו משאב מוגבל.
וגזעניות
אני למדתי אנגלית צרפתית וערבית. אנגלית לימדו טוב מאד, צרפתית לימדו מצויין, ערבית לימדו גרוע. למרות שהערבית קרובה לעברית שיטת ההוראה לערבית הייתה כה מפגרת שלא הספקנו כלום. כול מה שנשאר לי מהערבית זה הכתב וכמה מילים הזהות לעברית (פיל, ארנב, בוסתן וכו'. לעומת זאת אבי שעלה לארץ מפולין ב 1938 למד מהרחוב עברית וערבית באופן סימולטני והוא פיטפט חופשי בערבית.
שפה מיוחדת הערבית. ויש בינה לבין ערבים הבדל.
"שפת השכן" אתה אומר. ויש אומרים "דע את האוייב". כמה סוגי שפה ערבית יש?! …
אבותינו כתבו ודיברו בערבית, ארמית וכד' – שפות אחיות לעברית שפת הקודש, שפת ארצנו. כולן בהקשר של תנ"ך ופרשנותו.
אכן יש מספיק סיבות ללמוד ערבית, כתיבה ודיבור – ולא רק שה-"צד השני" יידע עברית –
בלי קשר לערבים. …