מחדל ומזימה שקדמו למלחמת יום כיפור (1)

על הספר "מעשה שלא היה" מאת אבירם ברקאי (2017)
תמונה של דגני
ד"ר יצחק דגני

חלפו 50 שנים ארוכות מאז מלחמת ששת הימים, כמו גם 44 שנים ממלחמת יום הכיפורים, כאשר פרסם "סופר המלחמות" הידוע אבירם ברקאי את ספרו ה-17 – "מעשה שלא היה". זיכרון מלחמת יום הכיפורים צרוב בתודעתם של רבים שנטלו בה חלק ובתודעת העם כולו. עם חלוף הזמן מתעוררים ויכוחים עזים באשר למלחמה ההיא ולכל מה שקדם לה. הארכיונים הרשמיים נפתחים, ועובדות חדשות מתגלות ומהוות בסיס למחקרים חדשים ולספרי היסטוריה, וכך אט אט, מתעצמת התחושה שהסיפורים על "המחדל" ועל "הקונספירציה" (המזימה) לא היו אלא הבל ורעות רוח. לאנשים שיצרו את דברי ההבל הללו כנראה הייתה "אג'נדה".

מהתעמקות בהיסטוריה של מדינת ישראל בשלהי העשור השישי וראשית העשור השביעי של המאה הקודמת, הולכת ומתבהרת התובנה שאין מדובר בשתי מלחמות נפרדות: מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. למעשה, לכל דבר ועניין מדובר במלחמה אחת שנמשכה כשש וחצי שנים. תחילתה ביוני 1967 וסיומה באוקטובר 1973. ישראל נכנסה למלחמה זו כמדינה חלשה, סובלת ממיתון כלכלי חריף, שעתידה אינו ברור ואויביה מתעקשים על חזונם להשמידה.

אולם ישראל יצאה ממלחמה זו לא רק כמנצחת, אלא גם כמדינה חזקה, שלמרות כל קשיי המלחמה הממושכת הזו, הצליחה להוציא את האוויר מהפנטזיה הערבית על השמדתה, ואף גרמה לשינוי קונספטואלי אצל אויביה, שינוי שהביא להנצת תהליך של השלמה עם קיום המדינה. תהליך שהחל במצרים, עבר לירדן, נגע גם בפלסטינים (הסכמים שהחלו באוסלו וחלקם, לצערנו, כשל) ועדיין לא הסתיים עם תחילת העשור השלישי של המאה ה-21.

שבעה גורמים מדיניים עיקריים היו שותפים במלחמת שש וחצי השנים הנ"ל: ישראל, מצרים, סוריה, ירדן, אש"ף, ברית המועצות וארצות הברית. למעשה, מלחמה זו הייתה חלק אינטגרלי מהמלחמה הקרה הגלובלית בין "הסוציאליסטים לקפיטליסטים". רוסיה הסובייטית תמכה באופן כולל וללא פניות במצרים, בסוריה ובאש"ף. לעומת זאת ישראל נתמכה על ידי ארצות הברית באופן חלקי בלבד. ארצות הברית תמכה גם בירדן והיו לה אינטרסים כבדי משקל בעולם הערבי, ועל כן תמיכתה בישראל הייתה נתונה לעליות ומורדות בהתאם להתרחשויות בשטח ולעוצמתם של מרכזי כוח שונים במרקם הפוליטי האמריקאי.

במסגרת הממסד האמריקאי, לעניין התמיכה בישראל, התנהל ויכוח אינטנסיבי בין חמישה מוקדים שלטוניים שלכל אחד מהם היה מארג השקפות עולם ואינטרסים משלו. לראשון, לבית הלבן, היה אינטרס לזכות בתמיכה פוליטית של הלובי היהודי, האיגודים המקצועיים והקשת האוונגליסטית; לשני, לפנטגון, המטכ"ל האמריקאי, היו שיקולי ביטחון גלובליים שנגזרו בעת ההיא בעיקר ממאזן הכוחות של המלחמה הקרה; לשלישי, ל-CIA, סוכנות הביון המרכזית, "המוסד האמריקאי", הייתה השקפת עולם שנבעה מתוך עיסוקיו בעולם הצללים של המאבק הגלובלי נגד הצאצאים הנפשעים של הקומינטרן והקומינפורם; לרביעי, לסטייט דיפרטמנט, משרד החוץ האמריקאי, היה מודוס אופרנדי משלו. הוא הושפע נמרצות ממערכת השגרירויות האמריקאיות בעולם הערבי ובייחוד על ידי הלובי החזק של חברות הנפט האמריקאיות שמעורבותן במזרח התיכון הייתה קריטית; לחברי המוקד החמישי, הקונגרס על שני בתיו, היה כמובן אינטרס להיבחר שוב ולפיכך לסבר את רצונותיהם של הבוחרים באזורי הבחירה ובמדינות שמהן הם נבחרו לבתי המחוקקים בוושינגטון די. סי. על פי שיווי המשקל במקבילית הכוחות והאינטרסים שלעיל התנהלה המדיניות הרשמית של ממשלת ארצות הברית בהנהגת הבית הלבן.

במחנה השני, הסובייטי, העניינים נחתכו על פי מערכת שלטונית שונה לחלוטין. הכול נשלט באופן מוחלט על ידי מי שישב בקרמלין ובמרתפים של הבית המפורסם בכיכר דז'רז'ינסקי. מטרתם של החברים הסוציאליסטים הללו הייתה לדחוק את המערב מהמזרח התיכון כדי להשתלט על מקורות הנפט ועל דרכי הים שבהן עוברות מכליות הנפט מהמפרץ הפרסי לאירופה וליתר העולם. ישראל הייתה תקועה כעצם בגרונם של הסובייטים. על כן הם השקיעו הון עתק ושלחו עשרות אלפי "מומחים" לכמה מדינות ערביות ששמו לעצמן למטרה את חיסול המפעל הציוני. כך מצאה את עצמה ברית המועצות מעורבת עד לצווארה במלחמת חורמה נגד מדינת ישראל. מעורבות זו כללה יבוא ארונות קבורה מהמזרח התיכון למוסקבה והקזת הון שסייעה למוטט את המשטר הסובייטי בשלהי המאה ה-20.

בתוך הסבך הבין-לאומי הקטלני הזה היה על ממשלת ישראל לנווט את מהלכיה. בין היתר תוך כדי קליטת יהודים שנמלטו מרוסיה הסובייטית לישראל דרך אוסטריה (הסיפור של טירת שינאו). המשך הדיון יובא בפרק הבא.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. אתה טוען שמלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים מהוות מלחמה אחת שישראל נכנסה אליה כמדינה חלשה ויצאה ממנה מנצחת. אתה מציין שאחד מהישגיה החשובים של המלחמה הזו היה השינוי הקונספטואלי אצל מדינות ערב שהביא להשלמה עם קיומה של ישראל.
    אבל אתה מתעלם מהעובדה שניתן היה להגיע לאותם הישגים כבר לאחר החלק הראשון של המלחמה, דהיינו לאחר מלחמת ששת הימים. החלק השני, מלחמת יום הכיפורים, היה נמנע אלמלא דחתה ישראל את מסריו של סאדאת וסירבה במודע להסדר מדיני. סרבנותה של ממשלת גולדה מאיר ודחיית איתותי השלום של סאדאת הם שהביאו למלחמת יום הכיפורים המיותרת והנוראה.

  2. קודם כל תודה על תשומת לבך והערתך שאליה נגיע בהמשך.
    בינתיים התפרסם רק פרק אחד מתוך שישה בסדרת מאמרים זו. בפרקים הבאים תמצא התייחסות גם לתובנה שהעלית בהערתך.
    בשלב זה אציין רק כי נאצר נפטר בספטמבר 1970. עד אז הוא יזם את החלטות ועידת חרטום ואת מלחמת ההתשה שבמהלכה הסובייטים בנו מערך צבאי אדיר במצרים.
    אגב – גולדה התמנתה לראשות הממשלה רק אחרי פטירת אשכול בפברואר 1969.
    בינתיים צה"ל הקים את "מסרגה" שאוישה "בגקצ'קואים" כך שאצלנו ידעו מה מתרחש במצרים.
    כאשר סאדאת התמנה הוא "נפל" לתוך "יורה רותחת". הוא החל לנהל מדיניות חדשה כאשר מתחת לרדאר הוא הכין מלחמה.
    הזירה הייתה גלויה לנגד עינינו ואוזנינו. גולדה לא סרבה להסדר מדיני אלא התנתה את ההסדר בשיחות ישירות עם המצרים ולא בנסיגה לקווי 67 מבלי אפילו לזכות בהכרה מהמצרים.
    הרבה מיתוסים נקשרו לתקופה שבה אנו דנים. התובנה שהעלית היא אחד מהמיתוסים הללו שנוצרו בשל חוסר ידיעה ו\או הבנה של המצב ששרר אז על כל היבטיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?