שינויים מפליגים בתרבות המערבית

על מה מגיבה התרבות המערבית ומתי?
תמונה של מר גבעון
פרופסור יהושפט גבעון

מורי, פרופ' יהושע בר-הלל ז"ל, בקורס שניתן בשנות ה-50 בחוג להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים באוניברסיטה העברית בירושלים, חשף בפנינו תופעה תרבותית מיוחדת שהתרחשה בראשית המאה ה-20. בשנים ספורות, 1907–1914, הומצאו כמעט בו-זמנית תורות היחסות (הפרטית והכללית), המכניקה של הקוואנטים, הפסיכואנליזה והקוביזם באמנות היפה. בכל ההמצאות האלה נחשף ערעור גמור על תפיסת המציאות שהייתה מקובלת במאה ה-19. כולן הצביעו על פער עצום שקיים בין מראית העיניים והשכל הישר ובין הבנת המציאות. חוקרת התרבות שחשפה ראשונה את הבו-זמניות המתמיהה הזו של התהפוכות הייתה המתמטיקאית לוסיין פליז (Lucienne Felix).

התהפוכות התרבותיות של ראשית המאה הקודמת מקושרות אל אישים כממציאים אינדיבידואליים. תורות היחסות מיוחסות לאלברט איינשטיין, יסודות המכניקה של הקוואנטים מיוחסים להמצאת הפוטון על ידי איינשטיין, הפסיכואנליזה מיוחסת בעיקר לזיגמונד פרויד, הקוביזם מיוחס לפול סזאן, לפאבלו פיקאסו ולז'ורז' בראק. פיקאסו זכור לנו במיוחד בשל יצירותיו המהפכניות "הנשים מאביניון" (1907) ו"שלוש נשים" (1908).

והנה, גם שנים ספורות אחרי מלחמת העולם השנייה התחוללו בתרבות המערבית גלים של מהפכות תרבותיות. יש השמים לב אל ההיבטים המוזיקליים של תמורות אלה (המוזיקה של הסיקסטיז). יש המקשרים אותן אל החופש המיני שהושג בעקבות המצאת הגלולה. רבים לא מבחינים בשינויים עמוקים יותר שהתחוללו באותם ימים. אחד מהם היה המהפך במעמד הצעירים בחברה ובתרבות וביטול ערכם של המבוגרים והזקנים ושל הניסיון. שינויים נוספים התגלו בהתפרצות של הערצה עיוורת כלפי המכשירים הטכניים כבעלי כוח עליון שמבטל לחלוטין את ערך האדם ובפיתוח השיווק למקור לעוצמה כלכלית. לתהפוכות אלה אין אבות או אימהות מוגדרים. מתעורר בי החשד שאלו הם ביטויים לחרדה מהפּצצה האטומית, ואולי הן תגובות התרבות למכונת ההרג הבירוקרטית הנאצית.

לפי הסתכלות זו, כאשר מרצה במכללה לחינוך בישראל דורש מתלמידיו להשתמש במקורות אקדמיים בני שנתיים לכל היותר, הוא אינו מודע לכך שהוא נסחף בשטף התגובות על מלחמת העולם השנייה, על הפצצה האטומית ועל השואה. כאשר אחד מבכירי מערכת החינוך שלנו הביע זעם כנגד החשיבה המדעית, וטען "החשיבה הרציונלית הבינארית, אפוא, היא אחד הגורמים המרכזיים לסבל האנושי" (פרופ' שלמה בק בספרו "מידע, ידע ודעת: הדנ"א של החינוך", עמ' 294), הוא ניסה למשוך את קוראיו ואת תלמידיו להגיב נגד פיתוח הפצצה האטומית, כאילו היה זה מפעל מדעי שסרח.

אין ספק שמדובר במהפכות בחשיבה שלנו. האם הן מקריות? או האם מדובר בתופעות של פסיכוזה המונית שמקורן במעמקי השכל האנושי? אולי מדובר בתופעות שתומכות בתיאוריה של קארל יונג, תלמידו של פרויד, בדבר קיומה של תת-הכרה המשותפת לכל בני האדם באשר הם בני אדם? כלומר אולי יש לתת-ההכרה של בני-אדם מבנים ותכנים פנימיים משותפים?

השנה יצא לאור תרגום עברי לספרו של נועם חומסקי "איזה מין יצורים אנחנו?" (בהוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, בסדרת "פילוסופיה"). בספר זה חומסקי דן במספר שאלות שהתשובות עליהן מגדירות את האדם כיצור מיוחד במינו בשל שפתו ובשל שאיפותיו להבין את המציאות ורצונו לעשות טוב. האם תגובות התרבות על מלחמות העולם מספקות רבדים תת-הכרתיים הנוספים לתשובותיו של חומסקי לשאלה זו, איזה מין יצורים אנחנו?

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

9 תגובות

    1. המאמר הנוכחי הוא בדיוק בנושא הקורונה. כי בני אדם מגיבים על אירועים מרשימים בדרכים מהדהדות אך בלתי צפויות. אני מחכה בקוצר רוח לראות כיצד נגיב, בסופו של דבר, על המגיפה הזו. הזכרתי שהרנסנס האיטלקי היה כנראה תגובה על המגיפה השחורה. כנראה גם הרפורמציה היתה תגובה על מגיפה נוראה זו.

  1. כרגיל – כתבת מאמר מעניין. הפעם קלקלת את השורה בעצם הזכרת שמו של נועם חומסקי.
    ב- 11 במאי 2006 חומסקי נסע לביירות לפגוש את נאסראללה והצדיק את הטרור שלו נגד ישראל.
    אחרי הריגת בן לאדן יצא נגד הממשל האמריקאי בעניין זה. תמך ברוברט פוריסון מכחיש השואה ששלל את קיומם של תאי הגאזים.
    הוא מטיף לכך שטרור תמיד משיג את מטרתו. טוען שהנאצים לא הפעילו טרור באירופה הכבושה אלא התגוננו נגד פרטיזנים.
    חומסקי הוא מוקצה מחמת מיאוס הגם שבבלשנות הוא בעל מעמד בכיר.
    לטעמי וטעם רבים אחרים חומסקי הוא עוכר ישראל. מקום התאוריות החברתיות שלו הוא בפח הזבל של ההיסטוריה.
    ואתה שפי הנכבד מזכיר שבספר שלו הוא כותב ששאיפתו של האדם הוא לעשות את הטוב.
    סליחה – הפעם לכלכת.

    1. את נועם חומסקי הכרתי אישית בתקופת הפוסט דוקטורט שלי בהארבארד בדיוק בשנים שהיו סמוכות למלחמת ששת הימים. את עבודתו הכרתי עוד בימיה הראשונים של 1960. ואני נרעשתי מתגובתו הלא שקולה והלא הגיונית על מלחמת ששת הימים.הוא דוגמה לנושא הנדון במאמר במישור האישי.
      אני התלבטתי מאד אם להזכיר אותו ולא היה לי מקום לבטא את התלבטויותי. למרות הישגיו האקדמיים גם בהם התגלתה חולשתו והיעדר עמוד שדרה מול ביקורת של יפי הנפש באקדמיה אשר אל שורותיהם הוא הצטרף.
      אני הזכרתי אותו משום שאינני נוהג למחוק שמות מעברי האקדמי, ומשם שאשמח לדון בכל חולשותיו, אם יהיה בכלל טעם בדיון כזה.

      1. תודה על תשומת לבך ותגובתך המידית. הגם שפתחת דלת לדיון על חומסקי אינני רואה עצמי מתאים לדיון מסוג זה כיוון שאינני פסיכיאטר.

  2. שינויים שלא הזכרת – מריקניזציה גוברת, רדיפת רווחים בלתי מרוסנת, שקיעת שיקולים מוסריים. שקיעת הדת (בעיקר הנצרות באירופה וארה"ב). ולזה השלכות גדולות, למשל פייסבוק וגם טראמפ.

    1. שינויים רבים. דנתי בשינויים שאינם גוברים, אלא בכאלה שיש להם נקודת התחלה די מוגדרת. כמובן שלשינויים ארוכי טווח יש השלכות גדולות, הרבה תוצאות, לאורך זמן ממושך.
      ודרך אגב, מה שקראת "פייסבוק", הוא קצה הקרחון של שינוי מפליג משנות ה-60…

    1. קודם כל? ייתכן, אם ניקח בחשבון שהגלובליזציה החלה ברגע שביקרנו במערות של שכנינו, והתגברה עם היחסים הבינלאומיים בימי הביניים, וכך הלאה וכך הלאה..

      אז אתה מאלה שאינם חושבים שהתרבות המערבית השתנתה באופן משמעותי כאשר הוכנסה אליה שיטת הכתיבה הכנענית-עברית.

      אבל, כאמור, במאמר לא דנתי בשינויים סתם, אלא בשינויים שנבעו מהיפוך פתאומי של דרכי חשיבה מקובלות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן