על אובדן חירות

פגיעתה הקשה של מגפת הקורונה
שרטוט של הוירוס
קורונה תמונה: https://www.scientificanimations.com/ h.m.wikipedia.org

יותר משהקורונה פוגעת באדם, היא פוגעת בנפש האדם. האדם מתכווץ אל תוכו. חירותו נשללת ממנו. הוא הופך עבד למגפה.

הקורונה מלמדת את האדם להעריך את השגרה. את מתנת העולם לאדם. את החופש. את המרחבים. את הנופים. את שכיות החמדה. את מה שכבר האדם כבש ויצר בעולמו. את היכולת לנוע לכל עבר. את הרצון לכבוש עולם. את יופיה של הבריאה.

עד לא מכבר, העולם היה ביתו של אדם, ועכשיו, ביתו של האדם הוא עולמו. אדם הפך להיות אסור במושכלותיו ואסור בהליכותיו.

זה הפסדה הגדול של הקורונה לאנושות. השלכותיה עוד יילמדו וייחקרו. העולם עמד מלכת, ויעמוד מלכת לפרק זמן בלתי ידוע. ייתכן שהוא ייברא מחדש, בבחינת התכנסות לצורך בריאה. ההדרגתיות של הסגר המתהדק והבידוד החברתי, מאפשרת כביכול הכלה כנועה של שלילת החירות. מזכיר מאוד את ספרו של אלבר קאמי "הדבר".

הקורונה מציבה מראה לא פשוטה בפני האדם, אשר לא ידע להעריך את החופש, את החירות, את המרחבים. קיבלנו את זה כדבר מובן מאליו. עד שהמגפה צמצמה את המרחבים, את גבולות החשיבה ואת יכולת היצירה.

כל אחד מבני האנושות מקבל שיעור מאלף על מרכזיותה של החירות, על חירותו שלו, ועל חשיבותה העילאית של חירות חברו. האדם מגלה פתאום שהוא חיה חברתית. שהאחר איננו אויב, אלא אוהב.

קולה של החירות הנעשקת מהדהד ברחבי כל העולם. הבקשה להשתחרר מכבלי השעבוד, שווה לכול, ואינה מבחינה בין דת, גזע ומין. היא חוצה תרבויות, ארצות ועמים. היא מחזירה אותנו לאתוס הבריאה. לאותם זמנים שבהם היה האדם בן חורין ונזר הבריאה.

הקורונה מביאה בעיקר לחשבון נפש אישי, שבו מתמלא האדם הערכה לכל אדם באשר הוא. המושג עבד והמושג בן חורין מקבלים פרשנות מחודשת. יודע עכשיו האדם שעיקר החירות היא במרחבים. המחשבה יכולה לשוטט, רק עד מקום שחירותו של אדם לנוע במרחבים משגת.

האתגר הגדול שהקורונה מציבה לכל אדם בעולם, בכל יבשת, לכל אומה, הוא מבחן החירות. ובזאת ייבחנו כל בני האנוש: האם לאחר עידן הקורונה, יצא האדם ותצא האנושות לעולם שהוא טוב יותר?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

19 תגובות

  1. כאשר אנשים סומכים על מנהיגיהם הכל נראה להם טוב, גם אם חלק מהם ימותו למען הענין. אבל כאשר אנשים איבדו כל שארית אמון במנהיגים, מצב הרוח בשפל והחשש גדל והולך.

    1. חרות אינה תלויה באי אמון במנהיגות. אי אמון במנהיגות יוצר תחושות של מרי, אבל לא של שלילת החרות. חרות היא תחושה פנימית של האדם. עמידה בתור ארוך, היא דוגמא לשלילת של כל אדם באשר הוא.

  2. לקבל ממנו מאמר כזה ממש מרחיב את הלב. נוגע ישירות לכל אדם באשר הוא.

  3. רוצה ומתי שאתה רוצה פתאום אתה מתחיל להבין מה זה בן חורין.

    1. שלילת החרות היא אובייקטיבית ביחס לכל בו אנוש, נשללת חרותו בניגוד לרצונו. זה לא שפתאום מובנת החרות. היא דבר אינהרנטי לנפש האדם

  4. ככל שהשפעת דת כלשהי מתעצמת – כך נשללת חרות מהחברה אנושית מסוימת. כך בנצרות, כך באסלאם וכך גם ביהדות הפנטית. האם לעשרות האלפים שנשללה מהם הסוציאליזציה לחברה האנושית המודרנית ושהתחמקו מצה"ל יש יותר חרות?

    1. אדם מקבל על עצמו עולה של יהדות מרצונו, ובזה הוא בן חורין. החרות נשללת, כאשר היא תולדה של מגפה, שאינה מרצונו של האדם. ותחושת אי החרות רז, מאפיינת כל אדם באשר הוא.

      1. לגבי מגפה – אתה צודק. אולם על פי ההיסטוריה מגפות חולפות.
        אבל אם אתה קורא בן חורין לאדם שמילדות חינכו אותו עם אינדוקטרינציה מסוימת, לא גתנו לו ללמוד ולהשכיל, מפחידים אותו עם עונשים מהשמים אם יסור מהמקום שאליו דחסו אותו – אם לזה אתה קורא בן חורין – זו אשליה. ואיך אתה קורא למי שמשתמטים מלהגן על עצמם – מדוע מישהו אחר צריך להגן עליהם? האם אחרים צריכים להגן עליהם משום שהם בני חורין?

        1. גם את מי שלא דתי חינכו לפי האינדוקטרינציה שבן חורין זה מי שאין עליו עול מצות. כל חינוך יש בו אינדוקטרינציה. בהלכה היהודית, לכל אדם יש בחירה ויצר טוב ויצר רע, ועד סוף ימיו נתון בנקודת הבחירה. וגם אם אינו יוצא מעולמו הדתי, יש לו עדיין ספקטרום בחירה רחב בין טוב לרע. איש ההלכה נתון תמיד בחרות לבחור בין טוב לרע. וכך גם אדם שאינו דתי, יש לו נקודת בחירה, שהיא החרות האמיתית שלו, לבחור בטוב על פי המסורת היהודית. יש לו גם בחירה חלילה להנשא לגויה. גם זן חרותו.
          אננימ מבין את הקשר בין גיוס לצבא, לחרות. אדרבא, בתפיסה החרדית החרות היא בלימוד התורה, ולא בהתגייסות. המתגייס משרת כי לא בחר בחירות האמיתית, ועם חשיבותו העצומה של ערך השירות, ערך הלימוד גובר עליו (אלא אם כן אין מי שישרת, שאז זה פיקוח נפש). שירות צבאי או לימוד בישיבה אינו נוגע למושג חירות, שהרי לכל אחד מהם נקודת בחירה

  5. הנה אמרת – לימוד תורה גובר על ההתגייסות לשרות בצבא. קטונתי מלהתייחס לעניין זה. לשאלתך מה זה קשור למושג החירות – שמירה על עצמאות עם והגנה על בניו הם היסוד לכל חירות.
    ובאשר לזכות הבחירה שיש לכל אדם – מה דעתך, האם לאברך שהרג את עצמו באוהלה של תורה, לא למד כמעט כלום חוץ מזה, כושרו הגופני ירוד כיוון שלא עסק בספורט, יש באמת חירות לבחור את דרכו, או שהוא נעול בד' אמותיו, אינו יכול להתפרנס מחוץ לאוהלה של תורה, בבחירות מצביע למפלגה שתדאג לקבל כספים קואליציוניים, תתן לו דמי קיום ובכסף הגדול תעשה ככל העולה על רוחה.
    אם לצורת החיים הזו של אותו אברך אתה קורא חירות – שיבושם לו.
    לכמה זמן כל זה יחזיק מעמד?

    1. שמירה על עצמאות, היא חרות לאומית, וחשובה ביותר. הויכוח הוא, על משמעות החרות הלאומית. לגשיתנו, חרות לאומרית ללא ערכים יהודים של מסורת ישראל, לא רק שאין לה כל משמעות, אלא שהיא דרך לאובדן האומה היהודית, בהתבוולות, וממילא אובדן החרות הלאומית. החילוניות לא תחזיק מעמד, והיא תתבולל, כפי שקורא בכל העולם היהודי. באירופה וברארה"ב יישארו רק המיעוט החרדי. זה מה שקורה כבר באירופה, וזה ההליך בארה"ב. זה עדיין לא הדיע לארץ, רק בגלל סיבה אחת: שעקב המצב הבטחוני לא באים לגור פה גויים. ביום שיבואו לכאן גוים בני משפחתך יתבוללו עמם. אנא, היה כנה עם עצמך, זה המצב. כמה יורדים ישראלים, בניהם כבר התבוללו? האם לזה אתה קורא חרות לאומית?
      הבחירה של החרדי להמית עצמו באהלה של תורה (הכוונה האמיתית היא, שהוא ממית עצמו באהל תורה מהתאוות העולמיות החומריות) היא אות לבחירה של הפרט ושל הלאום היהודי, כי ללא בחירה, זה לא היה מחזיק מעמד. זו חרות. ובאשר לקביעתך בסוף דבריך, שוב היה כנה, הרי עיניך הרואות באיוו תנופה כמותית חסרת תקדים מצוי ב"ה העולם החרדי מאז קום המדינה. רוב התלמידים בבתי ספר יסודיים בירושלים הם חרדים. זה כשלעצמו מסמל את נצח ישראל, והבחירה והחרות.

  6. גם אם לא מסכימים. וכל אחד רואה את הבעיות גם בצד שלו.

    1. לא אשלה את עצמי למחשבה שאצליח לשכנע, אבל אולי שיח רציני וכן, יש בחובו להגיע להבנה מסוימת ובעיקר, למחשבה ראויה על הדרך. תודה.

  7. מדוע היא סוגיה? לא רק משום שדיעותינו חלוקות, אלא גם משום שהיא רצופה בבעיות הנובעות מעצם מהות החרות ומעצם מהות האדם.

    ובנימה קלילה אסיים את ההערה הזו:

    האם לא כדאי לבדוק את מחשבותינו לא רק לאור שלילת החירות הנובעת מהחלטותינו ומרצוננו לשמור על נפשנו, אלא גם לאור שלילת החירות הנובעת מפגעי הטבע, מטמפרטורות נמוכות ומרוחות עזות. נחשוב על נפגעי ההוריקנים וסופות הטורנדו ביבשת אמריקה ועל נפגעי זעזועי האדמה בכל רצועות האש על-פני כדור הארץ…

  8. האמת שכלום לא מובן מאליו…וכל אדם כל הזמן מקבל רמזים בכל מיני אופנים של המציאות שהוא חווה שיש בעולם סביבו סדר תכנון ותכלית…ושזה מחייב שיש יוצר לכל העסק.. ואפילו לפעמים אם האדם לא חוסם את עצמו לגמרי הוא יכול להבחין בכל מיני השגחות פרטיות בחייו ולהרגיש כחלק ממשהו..אלא שאנחנו נוטים ברוב איוולתנו – להעדיף להשליך את הכל על השכל והתבונה שלנו בשליטה במציאות חיינו מאשר לנסות להתחבר לאמת הפשוטה. יש בורא והוא משגיח! וכל ההמצאות שאנו ממציאים עליו זה רק על מנת לברוח לחירות המדומה שכביכול מזומנת לנו בלעדיו..אלא שהוא חי החיים באמת ומשה אמת ותורתו אמת..וקשה לנו לקבל שזוהי החרות הכי גדולה, לקבל את זה באהבה..מה גם שבלעדי זה אין לנו זכות ואין לנו עוגן מוסרי אמתי לשבת דווקא כאן בארץ ישראל ולא באיזה אי מקרי…כי הכל מבוסס על "זכותנו ההיסטורית" שנובעת מהאמת הזו של הבטחה אלוקית..וזו באת האמת..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

פשיטת רגל

נתון מחריד ומבשר רע בנוגע לילדינו