מעצר בית עד להודעה חדשה

סגר בדיור המוגן
תמונה של שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

מאז השתלט נגיף הקורונה על עולמנו, אני מוצא עצמי כלוא בדיור המוגן שלנו. שלוש מאות דיירים, כולם בשנות השמונים והתשעים שלהם, מנותקים מבני משפחה ומידידים, ולמעשה מנותקים מן העולם החיצון. אין יוצא ואין בא. הבית שלנו גובל בכביש ראשי, וכשאני יושב על ספסל בפארק הקטן הסובב את ביתנו, אני שומע את המכוניות החולפות מעבר לגדר, ב"עולם החופשי" – תחושה מוזרה מאוד.

איש אינו יודע האם ה"מעצר עד להודעה חדשה" הכפוי הזה יימשך עוד כמה ימים, או אולי עוד כמה שבועות, איש אינו יודע כמה זמן עוד נישאר כך מרותקים לבית. הנהלת המקום מקפידה לקיים את הנחיות משרד הבריאות, ולכן גם כל הפעילויות המגוונות, הנהוגות כאן דרך שגרה, בוטלו. נמנעים מלרכז כמה דיירים בכפיפה אחת, ושומרים מרחק של צעדים אחדים זה מזה. אומנם מדי בוקר מונח לפתח הדלת העיתון היומי, וכמו כן הטלוויזיה, הרדיו והטלפון מאפשרים לי להישאר מעודכן לחלוטין בנעשה בעולם, אבל בכל זאת – אינך יכול להשתחרר מן ההרגשה שאתה כלוא ומנותק. אי-הידיעה עד מתי יימשך הסגר ומתי נצא לחופשי מקשה עלינו מאוד.

רבים מדיירי הבית מסתובבים במבואת הכניסה הנרחבת שלנו, נזהרים שלא להיות קרובים מדי איש לרעהו, ומנסים להחליף מילים "מרחוק". ההוראה ניתנה וכולנו ממושמעים ומקיימים אותה בדקדקנות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. נוגע ללב.
    מקווים שהתקופה תעבור.
    היום אנחנו (הצעירים) לומדים יותר טוב מתמיד מהי בדידות או חוסר מעש.

  2. פרסמתי עצומה ציבורית המוחה כנגד הרעיון להשאיר את בני השבעים ומעלה סגורים בביתם. לדעתי, וגם לדעת האגודה הגרנטולוגית, זה לא נכון לעשות. עצומתי בכתובת atzuma.co.il/old70
    ראוי לחתום עליה כדי לשנות את רוע הגזירה הצפויה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

הדרום הפרוע

הבעיות והסכנות בעקבות היעדר משילות בנגב

קידום אתרים אורגני וממומן

אתר אינטרנט לעסק זה כבר מזמן לא מהלך שחשוב לעשות כי מצפים מכם. כיום, כאשר לכל המתחרים שלכם יש אתר אינטרנט, העובדה שגם לכם יש