מצבי קיצון משולים לניסוי מעבדתי: הם חושפים נתונים שבדרך כלל אינם נחשפים וממילא אינם מובנים. בלא הבנה מצד הגורמים והמוסדות האמורים להנהיג, מצבי הקיצון מקצינים עוד יותר. מגפת הקורונה הגלובלית הנוכחית, שהיא מצב קיצון, היא למעשה מעבדה שבה נחשפת האנושות – יחידים ומערכות – לכך שאנחנו שורדים בסביבה מאיימת, ושבזמן שאיומים קשים יוצאים מן הכוח אל הפועל, כל מעיינינו נתונים לנטרל איומים. על כך אמר הפילוסוף הרומי מרקוס טוליוס קיקרו: "בשאון כלי המלחמה שותקים החוקים". אם איננו מבינים איך לנהל מלחמה – נובס. בשביל להבין צריך לחקור את אבני היסוד ולנסח אותן ככלי עזר לקובעי המדיניות ולמקבלי ההחלטות.
מצבי קיצון חושפים גם את העובדה ששוב ושוב רוב האנשים והמערכות מופתעים ממשברים, מגיעים אליהם בלתי מוכנים ומשלמים מחיר יקר מאוד, יקר הרבה יותר מעלות ההכנות. זה מה שקרה כשהתפרצה מגפת השפעת הספרדית בסוף מלחמת העולם הראשונה, מגפה שגבתה בין עשרים לחמישים מיליון נפש. זה מה שקרה לאנגליה, צרפת וברית המועצות שהגיעו בלתי מוכנות למלחמת העולם השנייה, אף שכל הסימנים המבשרים היו גלויים. כידוע, לא רק שלוש המעצמות האלה שילמו מחיר יקר מאוד אפילו שניצחו, גם העם היהודי שרוב בניו לא שעו להזהרת זאב ז'בוטינסקי וחבריו שקראו להשמיד את הגולה, אחרת הגולה תשמיד את היהודים.
אופטימיזם בלתי מבוסס הוא תכונה מוטבעת בהומו סאפיינס, בעזרתה גוברת מוטיבציה ונמנע ייאוש. זהו הטעם לכך שהמיתוס גובר על העובדות בתודעת רוב האנשים. גם כשהם מודעים לאיומים, כמו תאונות דרכים, רובם סבורים שלהם זה לא יקרה ודווקא משום כך זה כן קורה. מדינת ישראל ניזוקה קשה מן המיתוס הצבאי ששולט בחשיבתם של רוב הישראלים: צה"ל שניצח בכל המלחמות מאז הקמת המדינה מתפקד ביעילות בכל הקרבות והמערכות. המיתוסים הצבאיים שנלמדים בצה"ל במורשות קרב למיניהן אכן העלו את המורל ואת המוטיבציה של הלוחמים ובני משפחותיהם, אך מנעו הפקת לקחי אמת לקראת המלחמות הבאות ועל כך שילמנו מחיר כבד.
למשבר הקורונה הצטרף בישראל משבר פוליטי קיצוני וגם הוא ראוי שישמש למתבונן הבלתי מעורב, מעבדת ניסוי טבעית. התברר שהמצב המשברי כפה על כל הצדדים היריבים במערכת הפוליטית לזנוח אידיאולוגיות, אג'נדות והתחייבויות לבוחרים. מכאן שהצורך לשרוד קודם לכל שיקול אחר, לא רק בתחום הרפואי של הפרט אלא גם במרחב המערכות: מדינות, מפלגות, עסקים, ארגונים וכו'. שנה שלמה דובר במערכת הפוליטית על ערכים ועל סכנה לדמוקרטיה. באה מגפת הקורונה והשכיחה הכול בטיעון שלמען שרידות האומה יש להתפשר. מכאן שביטחון הציבור, חוסנו וחייו הם אבני היסוד שבגינן מתפשרים.
הלקחים:
ראשית, כדי לשרוד במצבי קיצון במחיר זול, שהרי "אין ארוחות חינם" ואין מגפות בלי נגעים, עלינו לבסס את השקפת עולמנו על עקרונות ביטחוניים במובן הרחב של המושג שיכלול לא רק צבא ומלחמה, כפי שנהוג לחשוב עד היום, אלא גם עסקים, חינוך, חברה, אומנות וכו' שבפרדיגמה העכשווית הם בעלי מעמד אוטונומי. מן הביטחון נגזר הכול ובאין ביטחון הכול קורס ולא קיים כלום. את הטיעון הזה ניסח כבר במאה השישית לפני הספירה הפילוסוף היווני הרקליטוס "האפל" מאפיסוס, חלוץ החשיבה הדינאמית, ש"המלחמה היא אם הכול".
רוב הפילוסופים מאז התעלמו או הצניעו את התובנה הזאת. עלינו לטעת אותה בשיח האינטלקטואלי העכשווי כדי שהחשיבה הפילוסופית על אבני היסוד לא תהיה מנותקת מן המציאות של כאן ועכשיו. הפילוסופים הגדולים, אריסטו, קנט ושפינוזה לדוגמה כתבו דברי חוכמה מופלאים, אך הם כלל לא הועילו לנו לנטרל איומים ולשרוד במצבי קיצון. הם טובים לשיח אקדמי, במגדלי השן המנותקים מהמציאות המאיימת.
שנית, עלינו לנהל את חיינו כך שנוכל לאתר איומים מכל הסוגים ביעילות ולהכין להם תשובות "בערב שבת" כדי שלא נהיה מופתעים ב"שבת", כפי שהופתענו במלחמת יום הכיפורים ובאינתיפאדה הראשונה. כל הכתובות היו על הקיר בשני אירועים מכוננים אלה מבחינתנו, אבל המנהיגים והמפקדים הבכירים התעלמו מהם כי לא הבינו את משמעותם. מכאן שלא היו ראויים לתפקידם ולמעמדם.
שלישית, כדי להשתקם באופן מיטבי מההרס שגורמת מגפת הקורונה יש להכשיר את כל קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות הבכירים בישראל, בכל התחומים, לשנות דיסקט ולהקדיש מאמץ לאתר איומים פוטנציאליים של המערכות שהם מנהיגים ומנהלים, ולהכין כלים לנטרל אותם. בצד פיתוח שהללו מתאמצים להשיג בפרדיגמה הקיימת יש להתאמץ לנטרל איומים.
21 תגובות
הם יותר מידי לעומתיים
הפעם אני מסכים עם כל מילה.
תודה!
סתם גיבוב של דברים ללא כל קשר. מעין התפלפלות פסוידו אקדמית ללא התחלה וללא סוף.
המשבר הפוליטי החל הרבה לפני הקורונה.
רוב העם היהודי בגולה לא שעה לאזהרתו של ז'בוטינסקי?
בזמנו האם רוב העם היהודי בכלל שמע את שמו של ז'בוטינסקי?
המנהיגים והמפקדים הבכירים כן הבינו את המתרחש והכינו את הצבא לכך. עובדה – הניצחון ההיסטורי באוקטובר 1973.
דרך ארץ לפני תגובה. גולש.
כולם יודעים מה צריך לעשות. אף אחד לא אומר איך עושים את זה. מדוע? מי שיודע מפחד לפתוח את הפה ומי שלא מפחד הוא פתי מאמין לכל השקרים של הממסד. איך משנים את המצב הזה? – אי אפשר. עם ישראל חולה במחלה סופנית שבגללה ישראל לא תסגור 100 שנה.
הטרגדיה של המציאות הפוליטית היא, שעם ממסד יש הנהגה מושחתת ובלי ממסד יש כאוס. ההיסטוריה מלמדת שאין מכך מוצא. כדאי לקרוא על כך את "הטירה" של קפקא.
בכל העולם אין מנהיגות ראויה שנערכה למצבי קיצון
על כך בוכה הנביא וזה ההסבר ל"צעד האיוולת"
נכון – יש מצעדי איוולת. אולם הרוב אינם כאלה. אי אפשר וגם לא צריך "להתכונן לכל מצבי הקיצון". כך כותב מי שיודע רק למתוח ביקורת ללא הבנה למה שנקרא "קוסט אפקטיב".
זו חוצפה ורעות רוח לכתוב שהמנהיגים והמפקדים הבכירים וכו' לא היו ראויים למעמדם ותפקידם. זה נכתב כנראה מתוך חוסר הבנה בסיסי ומובן שמתוך אי ידיעה על ההכנות וההתכוננות למלחמת יום כיפור שהוכיחו את עצמם באופן חסר תקדים.
אני מציע לקוראים לקרוא את ספרו של פרופ' יואב גלבר "התשה" ולא להתקשקש על פיליטון של קפקא שנכתב בשנות העשרים של המאה שעברה על רקע פראג העליזה.
העובדה שקו בר-לב לא בלם את הצליחה המצרית ושחיל האוויר וגייסות השריון שלנו "לא ספקו את הסחורה" לא הוכיחו ש"ההכנות וההתכוננות למלחמת יום כיפור הוכיחו את עצמם באופן חסר תקדים"
קו ברלב בלם את המצרים. הם עברו את התעלה בחלק מהקו ונבלמו. להזכירך – קו ברלב היה בנוי משלוש שכבות: מעוזים, תעוזים וחת"מ.
חיל האוויר והשריון בלמו גם את הסורים וגם את המצרים. אם לא הם מי בלם אותם? או אולי תאמר שהם לא נבלמו?
אבל לא רק נבלמו אלא גם תוך זמן קצר ביותר צה"ל הפך את הגלגל והגיע לטווח תותחים מדמשק והעביר כוח צבאי משמעותי לאפריקה.
איך כל זה קרה אם לא הייתה התכוננות?
כהיסטוריון אתה צריך לדעת את כל העובדות הללו וגם לדעת שאין אח ורע ודוגמה לניצחון כזה בתנאים שהיו אז בשטח.
אני סבור שאתה טועה. אבל לפני שאסביר, מה דעתך לחשוף את שמך? קשה לקיים דיון רציני עם אדם אנונימי. ואתה, בעקבות מה שכתב שכספיר ב"יוליוס קיסר" אדם רציני מאוד!!!
אינני חושף שמי כיוון שאינני מבקש להפוך את הדיון כאן להתנצחות אישית.
אומר רק כך – הייתי מעורב אישית בהתכוננות לפני יוה"כ ואח"כ בהוצאתה מן הכוח אל הפועל.
אינני צריך שמישהו "יסביר" לי מה קרה שם ואז.
לדעתי מיצינו את הנושא. אמרת את שלך ואני את שלי.
שיהיה לכולנו חג שמח.
עכשיו הכול ברור! מכיוון שהיית מעורב בהכנות הלקויות לפני המלחמה אתה גם אחראי וגם אשם במה שקרה. אם היה לך יותר אומץ לב אזרחי ואינטלקטואלי, היית חושף את שמך ואז ניתן היה לקשור אותך למחדלים ולפגמים הידועים. ולדון באופן קונקרטי על אירועים.
חג שמח.
מקסים. ואת זה כמובן אמרו אריסטו, קנט ושפינוזה. ממש כפי שיוליוס קיסר אמר על פי עדותו של שייקספיר.
עוסק ברמה החשיבתית העקרונית ולכן הוא משמעותי.
כאשר תכתוב את הסיכום של פרשת קורונה תעשה בדיקה לגבי סיכומי הביניים.
מנהיגים שיש להם יכולת ולא סחטנים פוליטיים.
צריך להסתכל ולהתכונן אסטרטגית ולא תמיד לנבור בפרטים קטנים
חריפה בתובנות וחריפה בהתבטאות, בקיצור "פעמיים חריף". הבעייה שלי היא שאתה פסימיסט (לפחות בתגובותיך ובלקחים שאתה מפיק מההיסטוריה, אם כי לא כל כך בכתיבתך). ההתמדה שלך מעידה שלאמתו של דבר, לא איבדת תקווה.
בוודאי!
אני מקווה לנטרל את האיומים הפנימיים של מערכת הביטחון שלנו.