כך חרב בית המקדש

תגובה למאמר "שתי מגפות נחתו עלינו" מאת יונתן קורפל
תמונה של בורוכוב
ד"ר אליהו בורוכוב

ב-9 במארס פירסם יונתן קורפל מאמר שכותרתו: "שתי מגפות נחתו עלינו". עיקרו של המאמר: מגפת "הקרע החברתי הלאומי המחריד" היא סכנה לקיומה של המדינה. השיסוי והשנאה הגיעו "לשיאים בלתי מוכרים", וייתכן שבקרוב חיילי צה"ל שצריכים להילחם באויבים מבחוץ, יתנכרו איש לרעהו ואפילו ישנאו זה את זה. "אם לא נתעורר מייד […] לא נצליח לעצור לפני הנפילה אל התהום".

אבקש להזכיר, שעם ישראל כבר סבל בעבר מן המחלה הזאת של מלחמות אחים, מלחמות שהביאו לקטסטרופות. ולדברי חז"ל, מלחמת אחים הביאה לחורבן בית שני.

הניצוץ שהביא לפרוץ "המרד הגדול" בשנת 66 היה כשהנציב הרומי פלורוס לקח כסף מקופת בית המקדש. בעקבות זאת התחילו בירושלים תגרות בין היהודים לבין החיילים הרומים, היריבות שהתגלעה בין המתונים לבין הקיצונים בירושלים הלכה והעמיקה. הקיצונים התגברו וחיל המצב הרומי בירושלים הושמד. קסטיוס גאלוס, הנציב הרומי בסוריה, עשה דרכו לירושלים עם כוחות גדולים. כשהגיע עם כוחותיו אל מול חומות ירושלים, העריך הנציב שלא יוכל לכבוש את העיר והחליט לסגת. היהודים רדפו אחרי הכוחות הרומים והתקיפו אותם. הניצחון הזה הלהיב את היהודים. האמונות המשיחיות לגוניהן השונים גאו. כל אחת מהקבוצות בחברה היהודית חשבה שהמשיח יהיה לפי אמונתה. רבים שתחילה היססו להצטרף למרד החליטו להצטרף גם הם.

בירושלים התחזקו הקנאים והשתלטו על העיר. הם הרגו כמה מראשי המתונים וביניהם הכוהן הגדול חנן בן חנן שהיה אחד ממנהיגי העם במרד. בהמשך, אחרי שאספסינוס הגיע לארץ עם צבא גדול (60,000 חיילים) וכבש את הגליל, ברח משם יוחנן מגוש חלב (שבגליל העליון) בראש צבא של קנאים והגיע לירושלים. בירושלים הוא התבצר בהר הבית. ולמעשה פרצה מלחמה בירושלים. אנשי יוחנן מגוש חלב הרגו ושדדו את עשירי ירושלים. כנגדם בא לירושלים מהדרום שמעון בר גיורא ונלחם ביוחנן מגוש חלב. במקום להתאחד ולהתכונן למלחמה עם הצבא הרומי, הם המשיכו להילחם אלה באלה.

וכך מתאר יוספוס פלביוס בספרו "מלחמת היהודים" את המצב: "עוכרי ירושלים נחלקו לשלושה מחנות: אנשי אלעזר השומרים על ביכורי הקודש, אנשי יוחנן מגוש חלב ואנשיו שבזזו את בני העיר ורבו בשמעון ואנשיו. יוחנן היה יורד להילחם עם שמעון ושולח אש בבתים המלאים צידה, וכדבר הזה היה עושה גם שמעון. כך השחיתו שניהם את הלחם שהכינה העיר לעת מצור" ("מלחמת היהודים עם הרומאים", י"נ שמחוני מתרגם, בעמודים 289-288).

עד לרגע האחרון השרתה האמונה המשיחית ביטחון בלב הקנאים הלוחמים היהודים משלושת המחנות. עד שלא עלו הלהבות מבית המקדש הם ציפו להתערבות אלוהית שתציל את המקדש ותכה את הרומאים. על כך אמרו חז"ל: "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם" (תלמוד בבלי יומא ט, ע"ב).

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

5 תגובות

  1. מאמר מעניין ומתאים בדיוק לזמן הזה. טוב עשית כאשר אתה מזכיר לנו למה גרמה שנאה עצמית לעם היהודי.
    גם כיום שנאה נוראה מכוונת את דרכם הפוליטית של ליברמן ויאיר לפיד. בשל שנאה זו נגררנו לשתי מערכות בחירות מיותרות.
    על ליברמן אין מה להתדיין. אבל על יאיר לפיד – האיש איבד את שפיות דעתו. השנאה מעוורת את עיניו. חבל. ילד שמנת מפונק שמנסה להיכנס לנעליים הגדולות של אביו.

  2. זה נבלה/ ליברמן וזה טריפה/ לפיד, ניסיון התאבדותי. ואנחנו עומדים בניהם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן