מלחמת העולם הרביעית

האירועים הנוראיים ביותר שהטביעו את חותמם על העולם היו מלחמות העולם הראשונה והשנייה – מיליונים של הרוגים ופצועים, פליטות, עולם משוסע, מבועת, אחוז שנאה ופחד. מלחמות העולם הביאו את האנושות לחשוב עד כמה חשוב למצוא גילויים של אחדות כדי להימנע מהמלחמה הבאה. לצערנו, לא לגמרי צלח הניסיון האנושי להביא ליתר חיזוק בשלום העולם.

יום יום אנו נתקלים במלחמות קשות שמתחוללות ברחבי העולם, בהרג, בסכסוכים עקובים מדם. גם היום האנושות טרם השכילה למצוא דרכים לחבר בין הקצוות ולהפוך את עולמנו לטוב יותר. לרגע סברנו שלאחר התמוטטות הגוש הקומוניסטי-סוציאליסטי השלום יפרוץ ברחבי תבל, אבל הטבע האנושי מנע מאיתנו ליישם את הצפוי והרצוי כל כך.

מעולם לא ניצב העולם בסכנה גדולה כל כך כמו בימים אלה, כאשר נגיף הקורונה מאיים על כל אחת ואחת ממדינות העולם. מאיים על הכלכלה, על הלכידות האנושית, על האחדות. והדבר הנורא ביותר, שחרף הסכנה וחרף העובדה שזוהי פנדמיה והמלחמה כבר פרצה, אין אחדות עולמית, אין נחישות בין כל הכוחות החיוביים בעולם כדי להיאבק בסכנה הנוראה המאיימת על כולנו.

הסיבה לכך היא, קודם כול, שבמלחמה יש צורך באויב, במישהו שאליו יופנו גלי השנאה והזעם, שאותו יש להשמיד ולחסל. כך היה במלחמת העולם הראשונה, כך חווינו זאת אנחנו, העם היהודי, על בשרינו במלחמת העולם השנייה, כאשר הפכו אותנו לאויב שמחייב פתרון סופי, כדי להצדיק את הצורך במלחמה ברחבי העולם.

מלחמת הקורונה מהווה אתגר, שכן בהיעדר אויב מיידי או מישהו שאפשר לשנוא ולהילחם נגדו, מנסה המוח האנושי למצוא אויב מדומה. וכך, אנו רואים שקבוצות שונות בעולם מוצאות לעצמן אויבים מדומים שבהם הן נלחמות ואותם הן מאשימות. מאבקים ומלחמות אלה הורסים את הלכידות העולמית.

ביקורות רבות נשמעות על מנהיגות העולם בארצות שונות, אין רצון לעמוד מאחורי מנהיג או מצביא ולהעניק לו את היכולת להשתמש במשאביו, ביכולותיו, בשותפיו כדי לאחד כוחות ולהיאבק בסכנה הבלתי מתפשרת. כל פתרון שמובא על ידי ממשלה זו או אחרת, נתקל בביקורת מהאופוזיציה או מקבוצה המתנגדת לפתרונותיו של המשטר הקיים.

הפילוג הנוראי מביא לכך שכל מעשה שנוקט מנהיג כדי להגן על הכלכלה, הבריאות, האוכל, אמצעי המיגון, אמצעי הגילוי – כל אלה ניצבים תחת התקפה בלתי פוסקת. עיתונאים שמעולם לא עסקו בנושאי בריאות או חינוך, עבודה או כלכלה, הם אלה שמנצלים את הבמה ומשמיעים חוות דעת כאלה או אחרות נגד העוסקים במלאכה, ומערערים את הלגיטימציה של לעשות מעשה.

וכך גם בישראל, במקום שאופוזיציה תחבור לקואליציה ותקרא לאחדות, כפי שהיה בכל מלחמה שזכורה לי אישית במדינת ישראל, האופוזיציה אינה חשה עצמה שותפה לניסיונות למצוא פתרונות משותפים לסכנה המאיימת על חיי היומיום שלנו, על ההווה ועל המחר של המדינה הזו.

אין לנו תקומה בהתפוררות לכידות האומה בתקופה זו. המציאות שהכרנו בעבר, שבזמן מלחמה עלינו להתאחד, נמצאת כיום בסימן שאלה עצום עקב הפילוג הנוראי של מחצית האומה לכאן והמחצית האחרת לשם. אין ניסיון להבין, להושיט יד, או לפעול בצוותא כדי לתקן את המציאות המאיימת כל כך על כולנו.

בגלל הסכנה הנוראית שנחתה עלינו, אנחנו מרחיקים את עצמנו מראיית פרספקטיבה רחבה שתאפשר לנו להבין עד כמה מסוכנת המציאות הנוכחית ועד כמה החברה הישראלית מסכנת את חייה בחוסר לכידותה ובחוסר ניסיונותיה למצוא מכנים משותפים.

עוד לא קם הילד שאמר שיש לסתום את הפרצה בסכר, בטרם זרם המים ימוטט את כולו. אינני מטיף מוסר, אלא אני נזעק בשם כולנו לכל מי שקשוב ואומר "עת צרה היא ליעקב", ורק באחדותנו נוכל להיוושע. אם נאמר בזמנו כי "על שנאת חינם חרבה ירושלים", ייתכן ששנאת החינם של היום הממלאת את רחובותינו, מבלי שאני מפנה אצבע מאשימה לזה או אחר, היא שעלולה לאיים עלינו, על ההווה ועל העתיד של כולנו.

דומני, שכולם מתעסקים בקטנות: סגירת תיאטרון, ביטול חתונות, אופן הישיבה מאחורי נהג האוטובוס. אבל איש מאיתנו לא עוסק בדברים הגדולים באמת: באחדות העם בעת צרה, באמון הדדי – מה שאפיין את כולנו בכל מלחמות ישראל עד כה, אך, לצערי, במלחמה המסוכנת שעימה אנו מתמודדים היום לא נמצא.

מלחמת עולם רביעית מאיימת עלינו, וכעם שעבר מלחמה נוראה ושילם את המחיר הגבוה מכולם, מכל אומות העולם, חובה עלינו להיערך כבר עכשיו, כדי להימנע מהאסון הנורא ההולך וסוגר עלינו בימים אלה, ויפה שעה אחת קודם.