איך עוצרים את הנגיף?

תחילת השנה האזרחית 2020 התאפיינה במגפה. היא החלה בסין, התפשטה ברחבי העולם והגיעה גם לארצנו הקטנה.

זוהי מגפה מסוג חדש. השיח הציבורי סביב הנושא מתמקד בתגובת הממשלה: האם התנהלות משרד הבריאות בניסיון למנוע את הגעת וירוס הקורונה לישראל הייתה נכונה? ובכן, תלוי את מי שואלים, כי אין תשובה ברורה לנושא. בכירי משרד הבריאות ואנשי הרפואה טוענים כי הצעדים שננקטו היו טובים, אך באיחור רב. לעומת זאת חלק מהתושבים טוענים כי המדינה נקטה צעדים קיצוניים ודרקוניים, למשל סגירת מעברי הגבול היבשתיים והאוויריים של המדינה ובידוד למשך 14 יום לאנשים אשר שבו מאותן מדינות אשר הוגדרו.

אודה ולא אבוש כי בכל מהלך ההתפרצות והטיפול בנעשה חל בלבול. עשרות אלפי ישראלים שהו או שוהים בבידוד, אך הורשו לצאת ב-2 במרץ, יום הבחירות, כדי לממש את זכותם בקלפיות מיוחדות אשר נפרסו בארץ מבעוד מועד. יש אשר שבו ארצה ובילו כרגיל במשך שעות או אפילו ימים עד שיצאה הנחיה כי עליהם להיכנס לבידוד והחלה אכיפה. גם ההנחיות באשר לבידוד לא היו ברורות. ונשאלת השאלה, איך מדינת ישראל המנוסה והמתפתחת נכשלה בזיהוי ובטיפול עוד בשלב הראשוני? איך ייתכן שלא הובנו ממדי המגפה?

במשוואה הנוכחית ניכר חוסר בפעילותו של גוף האמון על העניין על פי חוק ולו כל הכלים החוקיים כדי לטפל בתופעה שכזו. אך גוף כזה כבר קיים, הוא הוקם כחלק מהמסקנות שעלו לאחר מלחמת לבנון השנייה – רח"ל (רשות חירום לאומית). גוף זה פועל על פי חוק במצבי חירום ובסמכותו לתכלל את האירוע מול כלל משרדי הממשלה. אמנם החלטת ממשלה ב\48, 2002, עסקה בטרור כימי, ביולוגי ורדיולוגי, אך במהלך שנת 2005 הוכנס תיקון המסמיך את הרשות גם במקרה של פנדמיה, למשל שפעת העלולה לשתק את המשק כולו. אני מניח כי הרשות, אשר תוקצבה, תרגלה וחשבה, העלתה תרחישים כדי להכין את המדינה למערכה שכזו, אך היכן היא? נכון לכתיבת שורות אלו, קולה אינו נשמע.

לדעתי עולות כאן מספר נקודות למחשבה: ראשית, יש להתייחס להיערכות נגד נגיף הקורונה כאל מבצע צבאי לכל דבר ועניין, כולל חמ"ל אחוד וקביעת שעה קבועה להעברת המידע על ידי דובר אחד שיציג את ההתפתחויות וההנחיות בנושא. שנית, יש לתת לרח"ל לתכלל ולנצח על המערכה מול כלל הגורמים, קרי משרד הבריאות, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד הפנים, משרד האוצר, משרד העבודה ועוד. כמו כן, איפה האחריות האישית? על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה להיערך ולהישמע להנחיות של גורמי המקצוע. נוסף לכך יש לבחון את היעילות בהצגת המסלול של נושא הנגיף עד שאובחן – האם פרסום זה זורע פחד או מועיל באיתור נשאים נוספים? ולבסוף, על כלי התקשורת מוטלת אחריות להורדת האימה, אימה שכרגע התקשורת רק מלבה בדיווחים בכל מהדורת חדשות ובפנל המומחים בהווה ובעבר, המחווים את דעתם וכך זורעים פניקה בקהל.

לסיכום, משבר וירוס הקורונה חשף את הבטן הרכה של העולם כולו ושל ישראל בפרט. אמנם המקרה הקודם בסדר גודל דומה אירע ב-1918, אך בכל זאת אירעו מקרים נוספים, קטנים יותר, שניתן היה לנתח אותם וללמוד מהם כדי לבנות תרחישים ותרגילים מעבר להעלאת מצגות יפות בכנסים כאלו ואחרים.