תחילת השנה האזרחית 2020 התאפיינה במגפה. היא החלה בסין, התפשטה ברחבי העולם והגיעה גם לארצנו הקטנה.
זוהי מגפה מסוג חדש. השיח הציבורי סביב הנושא מתמקד בתגובת הממשלה: האם התנהלות משרד הבריאות בניסיון למנוע את הגעת וירוס הקורונה לישראל הייתה נכונה? ובכן, תלוי את מי שואלים, כי אין תשובה ברורה לנושא. בכירי משרד הבריאות ואנשי הרפואה טוענים כי הצעדים שננקטו היו טובים, אך באיחור רב. לעומת זאת חלק מהתושבים טוענים כי המדינה נקטה צעדים קיצוניים ודרקוניים, למשל סגירת מעברי הגבול היבשתיים והאוויריים של המדינה ובידוד למשך 14 יום לאנשים אשר שבו מאותן מדינות אשר הוגדרו.
אודה ולא אבוש כי בכל מהלך ההתפרצות והטיפול בנעשה חל בלבול. עשרות אלפי ישראלים שהו או שוהים בבידוד, אך הורשו לצאת ב-2 במרץ, יום הבחירות, כדי לממש את זכותם בקלפיות מיוחדות אשר נפרסו בארץ מבעוד מועד. יש אשר שבו ארצה ובילו כרגיל במשך שעות או אפילו ימים עד שיצאה הנחיה כי עליהם להיכנס לבידוד והחלה אכיפה. גם ההנחיות באשר לבידוד לא היו ברורות. ונשאלת השאלה, איך מדינת ישראל המנוסה והמתפתחת נכשלה בזיהוי ובטיפול עוד בשלב הראשוני? איך ייתכן שלא הובנו ממדי המגפה?
במשוואה הנוכחית ניכר חוסר בפעילותו של גוף האמון על העניין על פי חוק ולו כל הכלים החוקיים כדי לטפל בתופעה שכזו. אך גוף כזה כבר קיים, הוא הוקם כחלק מהמסקנות שעלו לאחר מלחמת לבנון השנייה – רח"ל (רשות חירום לאומית). גוף זה פועל על פי חוק במצבי חירום ובסמכותו לתכלל את האירוע מול כלל משרדי הממשלה. אמנם החלטת ממשלה ב\48, 2002, עסקה בטרור כימי, ביולוגי ורדיולוגי, אך במהלך שנת 2005 הוכנס תיקון המסמיך את הרשות גם במקרה של פנדמיה, למשל שפעת העלולה לשתק את המשק כולו. אני מניח כי הרשות, אשר תוקצבה, תרגלה וחשבה, העלתה תרחישים כדי להכין את המדינה למערכה שכזו, אך היכן היא? נכון לכתיבת שורות אלו, קולה אינו נשמע.
לדעתי עולות כאן מספר נקודות למחשבה: ראשית, יש להתייחס להיערכות נגד נגיף הקורונה כאל מבצע צבאי לכל דבר ועניין, כולל חמ"ל אחוד וקביעת שעה קבועה להעברת המידע על ידי דובר אחד שיציג את ההתפתחויות וההנחיות בנושא. שנית, יש לתת לרח"ל לתכלל ולנצח על המערכה מול כלל הגורמים, קרי משרד הבריאות, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד הפנים, משרד האוצר, משרד העבודה ועוד. כמו כן, איפה האחריות האישית? על כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה להיערך ולהישמע להנחיות של גורמי המקצוע. נוסף לכך יש לבחון את היעילות בהצגת המסלול של נושא הנגיף עד שאובחן – האם פרסום זה זורע פחד או מועיל באיתור נשאים נוספים? ולבסוף, על כלי התקשורת מוטלת אחריות להורדת האימה, אימה שכרגע התקשורת רק מלבה בדיווחים בכל מהדורת חדשות ובפנל המומחים בהווה ובעבר, המחווים את דעתם וכך זורעים פניקה בקהל.
לסיכום, משבר וירוס הקורונה חשף את הבטן הרכה של העולם כולו ושל ישראל בפרט. אמנם המקרה הקודם בסדר גודל דומה אירע ב-1918, אך בכל זאת אירעו מקרים נוספים, קטנים יותר, שניתן היה לנתח אותם וללמוד מהם כדי לבנות תרחישים ותרגילים מעבר להעלאת מצגות יפות בכנסים כאלו ואחרים.
8 תגובות
צודק המחבר בכך שאנו חשופים למגפה שלא כולם הפנימו את גודלה… אין אחריות אישית ואנשים מזלזלים בהנחיות ומסכנים כל אחד ואחת מאיתנו.
התקשורת בשלה… ממשיכה עם העברת המידע, הניתוחים והפרשנים לרוב.
והיכן אותה רשות לה הוזרמו כספי ציבור כדי להיערך למקרים כגון אלו?
ה' ישמור אותנו מהחולה רעה הזו שפקדה אותנו. אמן.
בכל סוגי המשטרים
בכל סוגי המנהיגים
אם אפשר היה לצפות זאת
השווה טאיוואן לאיטליה. ישמור אלוהים מה שיהיה באפריקה
צודק המחבר, הבעיה שנכח ממקבלי החלטות דו"ח "היערכות הלאומית לטיפול באירועי חירום בעורף" מ 2015.
ללא ספק זו היא הערכות מיוחדת בעורף, כמו שציין הכותב גם התוספת של 2005, אמורה להיות אצל מקבלי החלטות.
אכן מדינת ישראל התעוררה באיחור. אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם. ולראש הממשלה הגיבור שלנו שבזכותו עדיין אנחנו לא כמו איטליה מגיעות מחיאות כפיים.
גם לכתב.
המקסימום זה לשרוד עוד יום על הכסא. ומחר נחשוב מה הלאה.
המצב יהיה יותר טוב אם אנשים היו נשמעים להוראות ולא יתחכמו באומרם "אני יצאתי לבד לריצה או לפארק… זה שיצאו עוד שחשבו שהם לבד, זאת לא אשמתי…" יצאת, יופי… ראית שיש התקהלות גדולה מדי קח את עצמך ותעזוב את המקום… קצת אחריות לא תזיק לאף אחד.
הכל פוליטיקה לצערי, הכותב לפחות זיהה מראש דבר שרק עכשיו מדברים עליו בתקשורת.