שום פיגוע לא יעצור אותנו

לנוכח ההידרדרות הביטחונית בימים האחרונים
תמונה של סטיב
סטיב בלחסן

לאחרונה פרסם הממשל האמריקני את תכנית ה-100. לפי דברי הבית לבן ולפי ממשלת ישראל זו התכנית הידידותית ביותר למדינת ישראל מאז 1967, ובעלת הסיכוי הגבוה ביותר להצליח ולהשיג שלום בר-קיימא ובשאיפה להביא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מאז נאומו חוצב הלהבות של מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית, ניכרת עלייה במוכנותם של ארגוני הטרור לפגוע בנו. אז כן, הדרום מתעורר לטרור הבלונים המשוגרים השכם והערב ליישובי עוטף עזה לצד מטחים המשוגרים על ידי ארגוני הטרור, ואנו עדים גם לפיגועים המתחוללים על ידי קומץ מערביי ישראל המנסה ליטול חלק במאבק לא לו כנגד כוחות הביטחון. הבהלה שמנסים לשדר תורמת למצב, בעוד שבכירי הרשות הפלסטינית וארגוני הטרור, וביניהם איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר, רואים את חוסר הפרופורציה ומתמוגגים מאושר לאור הנעשה.

במאמר זה ברצוני לנתח את המצב כפי שלפי דעתי יש לראותו. ראשית, ליבי עם תושבי הדרום, אשר ללא ספק סובלים זה כ-20 שנה ומוחזקים כבני ערובה בכל מהלך של אי שביעות רצון מצד שכנינו. להם מגיעה מלוא ההערכה, כי הם ללא ספק גיבורים. שנית, אין חדש בהתעוררות עזה לבלוני התבערה והמטחים. אלה אינם קשורים לתכנית המאה של הנשיא האמריקני כי אם ל"תכנית ההסדרה", אשר לפי הצד הפלסטיני מתקדמת בעצימות נמוכה תוך גרירת רגליים. ברור לכל בר דעת כי לשני הצדדים, ישראל והפלסטינים, יש אינטרס להגיע להסדרה, אך כמו כל תהליך בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הקצב איטי והתהליך עקוב מדם.

שלישית, יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס מדבר בשתי שפות – נפגש עם חמאס ולאחר מכן מתנער מהם, אבל גם שולט בגובה הלהבות שהוא מייצר ברחובות. מניתוח המצב ניכר כי קומץ צעירים מובטלים הם מחוללי המהומות, אם כי בעצימות נמוכה. במהלך כזה יש משום סכנה לרשות הפלסטינית – סכנה לאובדן הלגיטימציה שלה ברחוב וגם בזירה הבין-לאומית. לניסיון לגרור את ישראל לתגובות צבאיות יהיו השלכות של מיתת הרשות. כבר כתבתי לפני חודשים אחדים כי היום יותר מתמיד "דרוש מנהיג אמיץ" בצד הפלסטיני, שיחפש מזור לעמו.

רביעית, הסיקור וחוסר הפרופורציה המהדיר את ארגוני הטרור של חמאס והג'יהאד האסלאמי אינו תורם ואינו מועיל לאיש. ולבסוף, לערביי ישראל מעמד וזכויות במדינת ישראל – דרכון ישראלי, ביטוח לאומי ועוד. הצטרפותם למאבק נגד מדינת ישראל ונגד חיילי צה"ל הוא צעד מסוכן מאוד במאבק לא להם. ערביי ישראל חייבים סוף סוף להבין איפה הם נמצאים, ולהחליט איך עלינו להתייחס אליהם. כמי שמכיר את ערביי ישראל זה עשרות שנים, ברור כי האינטרס שלהם הוא לצד מדינת ישראל והחברה הישראלית.

ולנו החברה הישראלית, לנו יש כוח עמידה מיוחד ואותנו לא ירתיעו פיגועים ובלוני תבערה. אסיים את המאמר בדבריו של מח"ט גולני בטקס השבעה של מחזור נובמבר 19, אשר אמר בקולו ודבריו אינם כסיסמה גרידא כי אם מוטו לחיים: "שום פיגוע לא יעצור אותנו."

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. הפלסטינאים לא מעוניינים בהסדרה משום שהם יודעים שביום שתקום מדינת פלסטין היא תפשוט רגל. אין להם איך לכלכל את עצמם והם נשענים על מדינת ישראל בכל תחום ולכן הם מתנגדים בתוקף וגם משום שהם יודעים את האמת שאין להם כל זיקה היסטורית לאזור שלנו. הפתרון היחידי הוא בעיני לנצל את ההכרה האמריקאית ולהתחיל לעשות פעולות חד צדדיות בלי פחד וגם משום שפסלסטינאים אינם מפסיקים להסית כנגדו.

  2. אבל בצד הנחישות האם לא כדאי במקביל לנסות ולחפש פתרונות שינמיכו הלהבות? אנחנו הרי החזקים בשכונה?

  3. מלרוץ למקלטים? מלהסתובב ברחובות עם נשק? הלנצח נאכל חרב?

  4. יש כאן צד שני שרוצה להשמיד אותנו. לא פחות. אז על מה הויכוח?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'