שלום – מילה נכחדת כאן

השגת הסדר שלום היא אחת ממטרות הציונות
תמונה של עוזי
עוזי ברעם

כאשר נערכו הפריימריס במפלגת העבודה לראשות הממשלה ב-1992 היה קרב צמוד ומצמית בין יצחק רבין לשמעון פרס. כמה מראשי המחנה המתון בעבודה כמו אריה (לובה) אליאב וכמוני התייצבו לימין רבין. רבים תהו על צעדינו מאחר שפרס הצטייר אז כאיש ששלום והסדר עומדים בראש מעייניו, אך אנו טענו שאף על פי שיצחק רבין מצטייר כביטחוניסט, הוא יכול להוביל להסדר טוב מפרס בשל מידת האמון שהציבור רוחש לו. בחירתנו ברבין הוכיחה את עצמה, כי הוא רתם את עצמו להשגת הסדר עם הפלסטינים.

מובן שהדרך הייתה מלאה מוקשים, ויצחק רבין שילם על כך בחייו. אני זוכר את הוויכוחים בכנסת בתקופת הסדר אוסלו. התוקפים מימין דיברו על הטעות בקונספציה. הם הציעו דרך אחרת. אבל איש מהם לא כפר בשאיפה העיקרית שנשבה מכל חלקי העם – לנסות להגיע להסדר שיוביל להשגת שלום. נכון, היה ויכוח בשאלה אם אש"ף הוא פרטנר, אבל אפילו אנשי ימין, ובראשם נתניהו, נשאו ונתנו עם אש"ף, לדוגמה בהסדר חברון, שהושג בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלת ישראל.

לאחרונה הציג הנשיא טראמפ תכנית משלו. אני אחרון המתלהבים ממנה ומיכולתה לתרום להסדר. אבל אפילו הוא ועוזריו ראו בתכנית דרך להשגת הסכם שלום, אמנם תוך דילוג על שלבים שונים בדרך. מאמרי זה לא בא להתווכח על התכנית אלא על התגובה הציבורית לתכניו. רבים ראו בתכנית נקודות חיוביות לישראל ולכן נטו לה. אבל ראו זה פלא, המילה "שלום" והכמיהה אליו כמעט לא נשמעה בשיח הציבורי, משל הפכה למונח חסר לגיטימיות.

לפני שנים רבות קיימתי שיחה עם הפרופסור יהושפט הרכבי בביתו שבירושלים. הוא קרא לי ולרבים אחרים לשיחות אישיות כי טען שאנו לוקים בהבנת המוטיבציה של הצד השני. הוא טרח להוכיח לי בכתובים עד כמה רבה ההתעניינות בעולם הערבי במניעיה של ישראל ובחזון (שהערבים התנגדו לו) שהוביל לקיומה. דבר לא השתנה מאז, ואם השתנה – רק לרעה. רובנו איננו מתעניינים בנעשה בעולם הערבי, בחברה הפלסטינית ואפילו בקרב ערביי ישראל.

עוד יבואו ימים שכולנו נחלוף מן העולם, אבל הבעייתיות של הסכסוך תישאר בעינה. אני מאמין שנערים ונערות שמסיימים לימודיהם ועומדים לפני השירות הצבאי צריכים להבין את שורשי הסכסוך. עליהם להבין ששלום הוא קשה להשגה, אבל הוא הכרח בל יגונה. אסור שהם יעברו אינדוקטרינציה שיש איזשהו ערך במדינת ישראל שקודם להשגת הסדר, רצוי הסדר שלום. הנסיבות להשגתו קשות ומורכבות, אפילו לפי התכנית האוטופית של דונלד טראמפ. גם איננו יודעים אם הוא ימשיך בתפקידו ומה המגמות שישררו בעולם בעוד שלוש שנים. אני בטוח רק בדבר אחד – שהשגת הסדר בינינו לבין הפלסטינים מבטאת את המטרה האמיתית של הציונות ושל מדינת ישראל.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

20 תגובות

  1. חושבים הפוך ממך
    ומדובר ברוב גדול מאוד
    אך איך יהיה הסדר
    ואני אגב חושבת כמוך
    אבל אולי יותר מציאותית

  2. אני קורא בהבנה ובאהדה רבה את דבריך. ללא ספק אחת ממטרות הציונות היא הסגת שלום. אולם אני תוהה מהו בדיוק השלום. יש האומרים שהוא מצב בין מלחמות. ישראלים רבים סוברים שמשמעות השלום היא עליונות צבאית מוחלטת מול האויבים והשגת הרתעה שתמנע תוקפנות מצידם. דבר שבעצם קורה במקומותינו מאז 1948. אצל הערבים יש הודנה ויש סולח.
    מה היא דעתך, מהו השלום ואיך ניתן להשיגו?

      1. כל הכבוד על תשומת לבך בהבחנה בשגיאת הקולמוס במשפט השני של תגובתי. עם זאת, ללא כוונה מצדי, השגיאה יוצרת מבוא לתרגיל פילוסופי מעניין. מה דעתך מהו שלום? האם הוא מצב קבוע?

  3. הם לא מוכנים לתת כלום או לוותר על משהו. הם מאמינים שבכוחנו לעשות מה שאנחנו רוצים ואם נחשוש קצת פחות נשיג הכל. וזאת הטרגדיה.

  4. המילה שלום נכחדת כי בין ישראל ובין הפלשתינאים בגדה המערבית ובעזה אין מצב מלחמה. אנו עדיין במצב מלחמה עם לבנון, סוריה ועיראק אך המצב בינינו ובין הפלשתינאים בגדה המערבית ובעזה איננו מלחמה אלא סכסוך בין שני לאומים. אחד הלאומים הוא בעל מדינה דמוקרטית עם צבא סדיר חזק וכלכלה איתנה. הלאום השני הוא ללא מדינה ועם כלכלה רעועה אך הוא לא רגוע ומטריד את הלאום השני בפעולות טרור. עקב כך הלאום בעל המדינה והצבא ניסה לשלוט על תנועת התושבים של הלאום השני אל מדינתו באמצעות גדרות, חומות ומחסומים. דבר נוסף קרה, עקב עוינות הלאום ללא מדינה, תושבי המדינה הדמוקרטית הפכו להיות יותר לאומנים ובחסות שלטון הימין התחילה התיישבות נרחבת של תושבי המדינה באזורים שונים מחוץ לתחום הקודם של המדינה. זה יצר מצב שעכשיו יש סיבה לטרור: התנגדות לפולשים. כדי לאפשר פתרון הסכסוך החליטו להתפנות מההתיישבות ברצועת עזה ולתת ללאום השני עצמאות מלאה על אותו חבל ארץ. התוצאה הייתה שאותו חבל ארץ הצטייד בטילים והחל להמטיר אותם על כל ישובי הסביבה. בכורח המציאות רצועת עזה בהסגר אך לא במצור ומנסים לנטרל את הטילים וההטרדות האחרות. אך להתנהגות האלימה של תושבי עזה היו תוצאות לוואי: א)המדינה הדמוקרטית זזה עוד יותר ימינה והשמאל כמעט נכחד. (ב) הבינו שההתיישבות של תושבי המדינה בשטחים של הלאום השני לא הם הגורם לטרור. (ג) אי אפשר לתת עצמאות ללאום השני כל עוד הוא לא רגוע.
    המלה שלום נכחדת כי היא לא המילה המתאימה. המילה המתאימה צריכה להיות רגיעה. לדעתי התנאי הראשון להסכם עם הפלשתינאים הוא רגיעה מוחלטת. אם הפלשתינאים יחיו לצד ישראל ברגיעה מוחלטת וישקדו רק על שיפור איכות החיים שלהם, הם בעזרת ישראל יכולים בקלות להגיע לרמת חיים ואיכות חיים של ישראל במשך כ 10 שנים ואז ניתן יהיה להקצות להם מדינה אפילו מעבר לקווי שביתת הנשק של 1949. שנקרא בטעות גבולות 1967, כאשר היחסים בין ישראל והמדינה הפלשתינאית יוכלו להיות כמו בין שתי מדינות האיחוד האירופי עם חופש תנועה, מגורים ועבודה בכל שטח ארץ ישראל כאשר עדיין כל תושב הוא אזרח של מדינתו.

  5. ניתוח מעולה. כל הכבוד. לא הייתי יכול לכתוב יותר טוב. ניתן לקוות שעוזי ברעם ואלה החושבים כמוהו ילמדו מדבריך.

    1. ניתוחו של קימל מתאים לספר הגונגל מאבק בין אנשים לחיות..נפגשתי עם פלשתינאים טרם ערפאת בימיו ואיתו וגם לאחר מכן.כל זמן שיהיו אנשים שיציגו את המאבק לא בין שני עמים עם זכויות אלא בין נאורים לברברים יאכלו בסוף את ההתעלמות בדמותה של חברתנו ובהימור על עתידנו.אי אפשר לעשות שלום עם ביבי ובן גביר זה בטוח אבל אין אלטרנטיבה לשלום אני בטוח שלא אראה אותו אבל ילדי ונכדי כן

      1. עוזי ברעם הנכבד אתה מעוות את המסר שלי. הלא אני בפירוש ציינתי שללא הטירור לאומה הערבית יש פוטנציאל להתקדם ולהגיע לאיכות חיים אירופאית ואז נוכל להיות שכנים טובים כמו צ'כיה וסלובקיה ולגבולות לא תהיה משמעות אלא על המפה בלבד. הטירור העלה את נתניהו ואת בן-גביר והרגיעה תוריד אותם.

      2. אין כאן שאלה של לתת כבוד לאחר ולשונה. יש כאן "ריאל פוליטיק" על פי משנתו של פרופ' רוברט אופנהיימר (אבי התאוריה הרציונאלית ביחב"ל) – אנו מכירים בזכויותיהם והם לא מכירים בזכויותינו. מכאן הכל מתחיל. לא רק אתה נפגשת עם פלסטינים. גם אנוכי נפגשתי אתם במסגרת עבודתי כבר מ- 1967. גם התעמקתי וחקרתי היבטים מסוימים באסלאם. צריך להפנים – המצב כאן כיום הוא או-או. לכן אתה ואנוכי רואים כאן רק התחלות של שלום. בעתיד ילדינו יראו "יותר שלום" כל זמן שנהיה יותר חזקים ונרחיב את פער העצמה בינינו לביניהם. אמרת – "ספר הג'ונגל" – נכון. כל זה ביחב"ל. לא המצאנו את זה.

  6. הסכם שלום יבוא
    או אחרי שנשלם ביוקר ונלמד את הלקח
    או שאם נהיה חכמים זה יבוא מבלי לשלם ביוקר רב מידי
    אבל הוא בוא יבוא

    1. אכן הכמיהה לשלום משותפת לכולנו. שלום, כמובן, מוגדר כמצב שאין בו מלחמה. מעבר לכך פנים רבות לשלום. כאן במקומותינו למדנו ואנו ממשיכים ללמודי לקחים והתחלנו לבנות שלום. כל זמן שישראל תהיה יותר חזקה מכל האויבים ביחד ותמשיך להרתיע אותם – יהיה שלום כאן. כן – כמו שכתבה מרים: לטובת עתיד הדורות הבאים.

      1. יצחק מנסה לצייר תמונה שהיא אולי נכונה לרגע בודאי לא לטווח ארוך. ההנחה שמדינה קטנה תוכל לשמור על עוצמתה מול מזרח תיכון אחר היא ההנחה שלא מקובלת עלי. זו פטה מורגנה ולא מצב נתון. אם הייתי מאמין שזה אפשרי הייתי מקבל חלק מהדברים. אבל בלי שלום חתום עם הפלשתינאים לא נצא מהמיצר. זה תמיד היה התנאי על זה נרצח רבין. רוב העם מאמין באשלייה שייפקחו עיניו יהיה פה יום כיפור כפול שמונה. על זה יצחק בוכה הנביא. מול עמדותי אפשר רק להאמין שאלוהים שומר עלינו מכל פגע. אבל במאה ה20 "הוא לא הוכיח את עצמו" לא תמיד יהיה טראמפ בבית הלבן הימין שמשלה את העם ישלם ביוקר ואנו עימו

  7. שלום נמחק מהמילון
    שמאלני זאת היום קללה
    המילה השגורה ביותר היא בעזרת השם
    ואני כבר מדבר אנגליתהיכן שאני גר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך