חופש הבחירה והמחויבות לתוצאותיה

האמצעים הדיגיטליים מאיימים על חופש הבחירה שלנו
תמונתו של ישפי
פרופסור יהושפט גבעון

ראשית כול יש לשים-לב לכך שחופש הבחירה אינו מבטל מאליו את המחויבות לתוצאות הבחירה. חופש הבחירה אינו גורר חופש מתוצאות בחירותינו. אדם יכול לעמוד על שפת גג בניין ולשקול אם כדאי לקפוץ ממנו. הבחירה בידיו, אם לקפוץ או לא. אבל מן הרגע שקפץ, יקשה עליו לבטל את תוצאות החלטתו. זאת דוגמה טרגית להמחשת ההבדל בין בחירה לבין תוצאותיה. כאשר קיימת האפשרות לבטל תוצאות של הכרעה ואפשרות זו נתונה לשיקולנו, ההחלטה לקבל בכל זאת את תוצאות ההכרעה היא המחויבות לתוצאותיה, והיא אפשרות הנוספת על חופש הבחירה. להבחנה בין חופש הבחירה ובין המחויבות לתוצאותיה יש בתרבות האנושית מספר דוגמאות חשובות.

למשל עולם המדע משגשג רק בתרבות שבה מובטח למדענים החופש לבטא ביקורת על דעות קיימות ולהציע חלופות להסברים מקובלים. לחופש זה קוראים "חופש אקדמי". אבל במדע אין חופש מן המשפט שנחרץ על-ידי המציאות הנחקרת. ללא חריצת המשפט של המציאות, אין למדע שום ערך. המדען מציע בגאווה תיאוריה להבנה כללית של התופעות הנחקרות ומבקש בענווה מהמציאות את פסק-דינה, ואין לו החופש האקדמי שלא לקבל אותו.

גם לא תיתכן התנהגות מוסרית ללא בחירה חופשית בין חלופות של אפשרויות פעולה. אם כופים עליי לפעול בדרך מסוימת, ואינני פועל מרצוני, פעולתי איננה יכולה להיות מוסרית. היא יכולה להיות פעולה עם תוצאות נהדרות, אבל תוצאות אלה אינן קובעות את המוסריות שלה. התנהגות מוסרית מבוססת על חופש בחירה בצירוף עם מעורבות אישית בבחירה ומחויבות אישית לתוצאות הבחירה.

משחק איננו משחק אם איננו מאפשר חלופות פעולה ובחירה חופשית ביניהן. פירושו של דבר הוא שתוכנה איננה יכולה לשחק, אלא רק להתמודד בדרך שיטתית נגד פעולות מִשחק בהדמיה של מְשחק. לרבים מאתנו אין עניין לשחק במשחק שבו ידועה אסטרטגיה שמבטיחה ניצחון. הפעלת אסטרטגיה ידועה שמבטיחה ניצחון במשחק איננה פעולה משחקית. לתוכנה זה לא משנה, אבל אנו איננו מפיקים הנאה מהשתלשלות של מקרים שכולם ידועים מראש. האי-החלטיות והאי-ודאות הם גורמים הכרחיים בהנאה ממשחק. אבל גם כאן, אחרי הבחירה החופשית בצעד כלשהו במשחק, אם נרצה להמשיך לשחק עלינו להישאר מחויבים לתוצאות בחירתנו.

גם חידות מפסיקות להיות חידות כאשר אין לנו בחירה חופשית בין חלופות אפשריות, וכאשר יש לנו רק תגובה כפויה אחת. לכן חישובים מפורשים אינם יכולים לתפקד כחידות. אפילו בטבע נוכל לגלות ביטוי לעיקרון הזה. כפי שתיארתי בסוף מאמר קודם בדיון על המודל העסקי של השימוש בטכנולוגיות הדיגיטליות לפגיעה בחופש הבחירה שלנו.

האבולוציה אינה יכולה להתקדם ולהצליח אם מסלול התפתחותה קבוע מראש. היא מצליחה רק הודות לחריגות אקראיות מהכפייה של המציאות. לחריגות אלה קוראים "מוטציות". כל התנהגות חופשית נראית למתבונן מהצד כהתנהגות אקראית. ייתכן מאוד שהדינוזאורים, אלה מהם שהילכו על-פני האדמה לפני מאות מיליוני שנה, נכחדו בגלל שהתפתחותם נתקעה במבוי סתום והאבולוציה לא יכלה לחשב עבורם מסלול מחדש. מי שידע להסביר ולחזות תנאים למבוי הסתום הזה היה גלילאו גליליי בעבודתו המפורסמת "על שני המדעים", בחלקה הבלתי ידוע לציבור על תורת חוזק החומרים והשלכותיה על מבנה בעלי החיים.

אט אט אנו מתחילים לתפוס שהסכנה החמורה ביותר בטכנולוגיה הדיגיטלית היא לא בפלישה החודרנית לצנעת הפרט שלנו, אלא בדלדול המשאב החשוב ביותר שלנו, שהוא חופש הבחירה שלנו. כאשר אנשי חינוך אחראיים תופסים שתוכנות רבות מדי ב"סמרטפונים" של ילדינו מעוצבות כדי להשתלט על תשומת הלב שלהם, הם אוסרים על הבאת מכשירים כאלה אל מוסדות הלימודים ועל שימוש בהם שם בכלל.

כאשר אנשי חינוך תופסים שהמלחמה העיקרית שהם מנהלים, זה עשרות שנים ויותר, זאת המלחמה על תשומת הלב והסקרנות של התלמידים, הם מחפשים דרכי הוראה ולמידה מרתקות כדי לרתק את תשומת לבם של התלמידים. היום מורים רבים יודעים שחובתם למצוא דרכים כאלה גם כדי שיתגברו על הריתוק הדיגיטלי המושך תלמידים יותר מהלימודים. למרבה הצער, המורים נלחמים בכוחות הריתוק הדיגיטלי בעיניים עצומות, כי רובם הגדול מסרב להשקיע ולו מאמץ מועט ביותר בהבנת המדיום החדש. אם תבדקו, תגלו גם שרבים מהם שבויים לא רק בקונספציה השגויה שפדגוגיה יכולה להוביל את הטכנולוגיה בלי הבנת הטכנולוגיה, אלא גם באמונה שבלאו הכי, לתלמידיהם כבני אדם אין חופש בחירה, בייחוד לא ביחס לטכנולוגיה, כי לטכנולוגיה יש השפעה מוחלטת על האדם.

אם כן סוגיית חופש הבחירה היא תעלומה מורכבת. מדענים והוגי דעות רבים מאמינים שאין לנו חופש בחירה ושהאוטונומיה האנושית היא אשליה (לדוגמה תומאס הובס במאה ה-17 ומדענים רבים במאה ה-21). רבים גם מאמינים שלטכנולוגיה יש השפעה בלתי נמנעת על האדם ועל החברה. קוראים לזה "דטרמיניזם טכנולוגי", ודנתי באמונה זו כאמונה אלילית במאמר קודם.

מרשל מקלוהן קרא במפורש להבין את המדיה כדרך הכרחית להתמודדות עם השפעתה, וכדי "להגדיל את האוטונומיה האנושית", כדבריו. לעומתו תלמידו המפורסם ביותר ניל פוסטמן, שהחל את דרכו כאיש חינוך, תיאר בספרו "תכלית החינוך: הגדרת ערכו של בית הספר" הצעה לתכנית לימודים לחינוך טכנולוגי שתתמקד בסוגיה כיצד "הטכנולוגיה בוראת עולמות חדשים, לטוב או לרע". בין התכנים שניסח פוסטמן לתכנית הלימודים שהציע בספר ההוא, נמצא את ההיגד הזה: "5. שינוי טכנולוגי איננו תוסף; הוא אקולוגי. טכנולוגיה חדשה איננה רק מוסיפה משהו; היא משנה את הכול." (בעמ' 192). כלומר כאן, כמו בספרו הקודם "אובדן הילדות", פוסטמן הצהיר על ההפך הגמור מאוטונומיה אנושית. הוא כלל לא היה מודע לכך שסתר את משנת מורו. רבים אפילו טענו שמקלוהן היה אבי התפיסה הדטרמיניסטית ביחס לטכנולוגיה. במילים אחרות, כבר עצם העיסוק בסוגיית חופש האדם, בייחוד בהקשר הטכנולוגי, יכול להשפיע על האדם, לבלבל אותו ולהפחית את חופש הבחירה שלו.

אחת התגליות של רונאלד לאפאייט האבארד במחקריו על שכל האדם בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, הייתה ששכל האדם מכיל מנגנון שגירויו מפחית את חופש התגובה של האדם. הוא טען שמנגנון זה מתנהג כמו מחשב דיגיטלי שמספק לאדם את תגובותיו באמצעות ניהול אוטומטי של זיכרונות, כאילו היו קבצים. אם כך הוא מצב האדם השכיח, הרי שכל הכלים הדיגיטליים יכולים לתפקד כגורמי גירוי של מנגנון שכזה. בגלל דמיונם למנגנון הזה הם יכולים לפגוע בחופש הבחירה של בני האדם כאשר שכלם מהדהד את הכלים האלה ומעורר מנגנון כזה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. הדיגיטלית
    היה ראוי שבצד השלילה, שאת חלקה לפחות אני מקבל
    תצעג את החיוב
    וכך ההצגה תהיה מאוזנת
    ולא רק אנטי דיגיטל

    1. הצגת מכשירי דיכוי החופש של היחיד אינם "מסע נגד הטכנולוגיה" אלא מסע לחירות האדם. אתה נופל לתהום ואינך רוצה לשמוע מה יקרה לך למטה, לפני שאתאר לך את יופיו של הנוף שמסביבך, כי אתה רוצה "הצגה מאוזנת". מה צריך לאזן את המסע נגד אבדן חופש הבחירה שלך?

  2. שיותר ויותר כתבות במדור טכנולוגיות המידע לא עוסקות בשבחים לטכנולוגיה הזאת אלא בביקאורות ובסימני שאלה

  3. ובתוך כל חלופה יש הרבה מאוד חלופות משנה וכן הלאה
    בקיצור אין סוף
    וכך העולם לא יכול להתנהל

  4. דבריך מעניינים מאד, מכיון שהם מזכירים את טיעוניו של זנון מאילאה שטען שהתנועה בלתי מוסברת מכיון שבכל צעד מתבצעים אינסוף צעדים. ומי אמר שלא ניתן לבצע אינסוף פעולות? אבל, אם נמשיך בכיוון הזה, טענתך היא, אולי, שלא ניתן להחליט מכיון שתמיד יש עוד אינסוף חלופות. הטעות בטיעון הזה היא שהחלטות אינן על כל החלופות האפשריות אלא על מקבצים של חלופות נתונות. למשל, בתגובה שלך מתממשת הבחירה האם להגיב או לא, ולמרות שתיאורטית יכולת להתלבט בין אינספור חלופות, ההחלטה שלך נסובה על מבחר מסוים שבחרת להחליט ביחס אליו. יש לנו היכולת לקבץ חלופות רבות לחלופה אחת ובכך להקטין את מספר החלופות בכל החלטה שנחליט, שאם לא כן, הסיכוי של כל חלופה הוא אפס. לפי בעייתך, אין טעם בתורת הסיכויים כי הסיכוי של כל מאורע הוא אפס ואין הבדל בין התמכרות להרואין לבין צימאון למים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?