45 שנות מדיטציה

איך הגעתי למדיטציה וכיצד היא השפיעה על חיי
צילום של אבי רוזנטל
אבי רוזנטל

בעיתון הארץ (13 בדצמבר 2019) התפרסם ריאיון של איילת שני עם ד"ר אלן וואלאס. בחמישים השנים האחרונות מתרגל וואלאס מדיטציות ארוכות במשך כמה שעות ביום בכל יום.

בצעירותו לא חסר לוואלאס דבר. הוא היה סטודנט לתואר מתקדם במדעים באחת מהאוניברסיטאות הטובות בארה"ב, היה לו כסף, הייתה לו משפחה תומכת וזוגיות טובה. בכל זאת הוא הרגיש שמשהו חסר לו.

כשנסע לטיול באירופה נתקל בספר על בודהיזם וקרא אותו בשקיקה. מאוחר יותר במהלך הטיול, באופן מקרי או לדעתו באופן לא מקרי, כשחיפש טרמפ בכביש נידח בנורבגיה, עצר לו אחד מארבעת הנזירים הבודהיסטים שחיו אז באירופה.

בעקבות המפגש המרתק עם הנזיר החליט וואלאס להירשם ללימודי בודהיזם במסגרת אקדמית, לאחר הלימודים נסע למזרח הרחוק. הוא פגש את הדאלי לאמה, אחד מהמנהיגים הרוחניים הבולטים ביותר, ומאז הוא מלווה אותו ומשמש כמתורגמן שלו.

ד"ר וואלאס אומר שהיה כדאי לוותר על חיי העושר והנוחות במערב לטובת התעלות רוחנית במזרח.

קריאת המאמר גרמה לי לחשוב על השוני הרב, אך גם על הדמיון המסוים ביני לבין ד"ר וואלאס. אני מוֹדֵט כבר 45 שנים וגם אני הגעתי למדיטציה בגלל צירוף מקרים.

לקראת אמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת עבדתי בתחום המחשבים ובמקביל למדתי פסיכולוגיה באוניברסיטה. שני אלה ופעילויות נוספות שלי הותירו זמן מועט לפעילות חברתית. חברה סיפרה לי שהיא התחילה לתרגל מדיטציה. לא ממש התלהבתי. הרבה יותר התלהבתי כשסיפרה על קורסי מגורים של מודטים. סוף שבוע שקט במקום פסטורלי שבו נפגשים עם אנשים מעניינים, שומעים הרצאות ומתרגלים מדיטציה. החלטתי שאני מעוניין באינטראקציה החברתית הזו.

הרצאת המבוא לפני קורס המדיטציה ממש לא שכנעה אותי. אולם החלטתי בכל זאת ללמוד.

כשהתחלתי למְדוֹט שמתי לב לכך שאני זקוק לפחות שעות שינה. אז עדיין לא ידעתי שדפוס גלי המוח בזמן מדיטציה דומה לדפוס שלהם בזמן שינה עמוקה. השעה נטו (שעתיים שינה שנחסכו בניכוי קצת יותר מ-40 דקות של מדיטציה) ש"הרווחתי" ביחד עם תועלות אחרות גרמו לי להמשיך למדוט. כך נחשפתי בהמשך לספרי ההגות של ההינדואיזם ואחר כך, גם לבודהיזם ולטאואיזם ובמיוחד לזן בודהיזם שאליו ניסיתי להתחבר ממקום מגוריי בישראל.

עבורי המדיטציה היא דרך לניקוי התודעה ולהפחתת מתחים. שתי הפסקות ביום של 20 דקות כל אחת מאפשרות לי לנתק את עצמי מהתזזיתיות של יום בחיים המודרניים. הן גורמות לתודעה משהו המקביל למה שצחצוח שיניים פעמיים ביום עושה לשיניים.

הדמיון המועט בין ד"ר וואלאס וביני הוא בהתמדה במדיטציה, אבל תפיסת העולם שלנו שונה לחלוטין. ד"ר וואלאס בחר להתנתק מהעולם המערבי המודרני שבו חי בצעירותו והציב במרכז חייו את הבודהיזם והמדיטציה.

אני ניסיתי לשלב בין חיים בתרבות מערבית מודרנית לבין, מידה זו או אחרת, של מדיטציה ובהמשך גם משהו מתפיסת העולם של הזן בודהיזם. לא פעם יש קונפליקט בין התפיסות השונות מהותית זו מזו.

אני מתרגל מדיטציה טרנסצנדנטלית, כזו שהותאמה במיוחד לעולם המערבי על ידי מהרישי מהש יוגי. המהרישי, שלמד פיזיקה באוניברסיטה, הבין שבעולם המערבי לא ניתן לעשות מדיטציות במשך 6–8 שעות ביום, כמו שעושה ד"ר וואלאס במקום שבו חיים הגולים הטיבטים בהודו.

מדיטציה של עשרים דקות פעמיים ביום זכתה לפופולריות רבה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. גם בזכות מפורסמים שהגיעו אל המהרישי להודו על מנת ללמוד. ביניהם היו מדענים כולל חתני פרס נובל, אסטרונאוטים, כוכבי ספורט וזמרים ולהקות מפורסמים.

מעניין במיוחד סיפורם של חברי הלהקה הפופולרית ביותר בעולם באותה תקופה: הביטלס. לאחר שהות במקום מושבו של המהרישי בהודו ולימוד הטכניקה נפרדו דרכם ודרכו של המהרישי.

גרסת הביטלס הייתה שהם החליטו שאורח החיים שם לא מתאים להם ולכן עזבו. הביטלס נתנו לה ביטוי סימבולי באחד משיריהם.

גרסת מקורבי המהרישי הייתה, שהוא הזהיר אותם שיידרשו לעזוב אם לא יפסיקו לצרוך סמים. הם המשיכו להשתמש בסמים והמהרישי אכן גירש אותם.

כמה שנים אחרי כן הודה ג'ורג' הריסון ז"ל, שגרסת מקורבי המהרישי היא הנכונה.

בינתיים הלכו לעולמם גם המהרישי וג'ון לנון. המדיטציה הטרנסצנדנטלית הרבה פחות פופולרית. גם אני השתניתי אבל אני עדיין ממשיך במדיטציות של עשרים דקות פעמיים ביום.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

    1. ליאת פורמן, תודה על תגובתך
      את צודקת. שנות השיא של הצטרפות למדיטציה הטרנסנדנטלית חלפו. מספר המצטרפים החדשים קטן בהרבה. לא כל מה שבאופנה הוא נכון ולא כל מה שלא באופנה הוא פסול.

    1. שירן, תודה על תגובתך
      אכן כך, מה שאת מכנה "המערבולת המטורפת" מחייב אותנו לזמינות ללא הפסקה עם כל המתחים הנובעים מכך וגורמים לנו נזקים.
      מדיטציה ודרכים אחרות לפסק זמן ממנה בהחלט נותנים הפוגה קצרה של שקט.

  1. צר לי לשבור את הקונצנזוס של הכותב והקוראים לגבי המאמר של וואלאס.
    קראתי את המאמר והבנתי היא כי מדובר באישיות נרקיסיסטית המעוניינת להגיע לשלווה עצמית, הדוניזם מזוקק. אין בכול ההטפה האגואיסטית הדוניסטית ולו מילה אחת על האחר ,על הסבל המקיף אותנו. המאמר באמת משקף את האגוצנטריות של הכותב. מציע למתלהבים מוואלאס ו"גורוס" אחרים להביט סביבם ואם לא ירדו לסוף דעתי לקרוא את משנתו של לוינס ואת זו של בובר,אולי לא יגיעו לנירוונה אבל יבינו שהם לא לבדם בעולם.
    נ.ב.
    מדיטציה כשלעצמה מצוינת במידה כמו כול דבר אחר.

    1. אבי תודה על תגובתך,
      איני בא לשפוט את ד"ר וואלס לחיוב או לשלילה. אין ספק, שדרכו היא ייחודית והוא ויתר על דברים חומריים בעולם המערבי. רציתי לתקן אותך בדבר אחד: וואלס אינו גורו. הגורו שלו הוא הדלאי לאמה. כמי ששמע וראה פעם את הדלאי לאמה כשביקר בתל אביב וכמי שקרא מעט ממה שהוא כתב, יש לי הערכה גדולה מאוד לדלאי לאמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

כדורסל בסל

גאווה לאומית

גיא גודס מונה למאמן נבחרת ישראל