תורת חוסר-האנושיות בתחפושת מדעית

במאמר הקודם טענתי שכאשר התינוק מתחיל לדבר ולהבין כבן אנוש, מתחילות כמובן גם הבעיות האנושיות של יחס מתאים בין המילים והמושגים ובין הדברים במציאות. טענתי עוד שהאדם שונה מכל יצור חי אחר, הוא אומנם נולד בעל חיים, אך הודות ליכולתו ללמוד שפת סמלים הוא נעשה מודע לעצמו ולקיומו, ועל ידי כך גם יודע שהוא בעל אפשרות בחירה.

במאמר זה אבקש לדון בסוגיה נוספת. לדעתי, פרופ' הררי טעה כאשר ניצל את פרוץ המהפכה המדעית כדי להוריד מערכו של עוד נכס אנושי בלבדי – השכל הישר. הוא טען ש"כשבחרו בתצפית על פני השכל הישר פרצה המהפכה המדעית". האמת הייתה אחרת: בחרו בתצפית, כמו שמחייב השכל הישר, על פני הסגידה לסמכות ולמסורת. על פי המשפט המוזר הזה של פרופ' הררי, השכל הישר מחייב לא לשים לב למה שמתרחש במציאות (לערוך תצפית, לחקור, לבדוק) אלא להתנהג על פי הנורמות המקובלות. זה הדבר הבטוח ביותר לעשות כדי לא להסתבך עם השלטונות ועם דעת הקהל, וזה נתפס בדרך כלל כהתנהגות על פי השכל הישר.

מה גורלו של מושג החירות ב"קיצור תולדות האנושות"? – פרופ' הררי מדבר על חירות, ואומר שאין בשפה הביולוגית מילה כזאת. "מנקודת מבט ביולוגית אין משמעות לאמירה שאדם החי תחת שלטון דמוקרטי הוא 'חופשי' ושאדם החי תחת שלטון רודני 'אינו חופשי'". אילו כתב את קיצור תולדות המחקר הביולוגי, אולי הייתה האמירה הזאת רלוונטית למישהו. אבל בהקשר לתולדות האנושות, שבהן יש הבדל בין חיים תחת שלטון רודני וחיים תחת שלטון דמוקרטי, על מה הוא מדבר? ומהי "נקודת מבט ביולוגית"? – חז"ל, אלה מ"ילקוט הכזבים" של דור תקומת המדינה, הביאו בהקשר לכך סיפור על שני נהגי משאיות, שאחד מהם שואל את חברו "מה יותר טוב, כביש חלק או כביש מחוספס?", וכשהוא מקבל תשובה שבעליות טוב כביש מחוספס ובדרך ישרה אין כמו כביש חלק, הוא משיב, "אתה לא מבין! אני מדבר אליך בתור טָייר".

לדברי הררי ה"הומניזם הוא הדת הנפוצה ביותר בעולם היום […] הדת השלטת בעולמנו היא ההומניזם הליברלי […] אשר בנוי על אמונה דוגמטית בערכו הייחודי ובזכויותיו הייחודיות של 'האדם'". במציאות כידוע, ה"דת" השלטת בעולמנו ובארצנו היא זו שכמעט כולנו מריעים לה, סוגדים לה, חוגגים את חגיה ומשתתפים בטקסיה; שבכוחה מסתדרים החיילים בשורות ישרות כסרגל במצעדים, רוכבים על טנקים וטסים במטוסים טעוני פצצות חכמות. זו הלאומיות, גלגולה של השבטיות בתקופה המודרנית. היא שולטת בעזרת דת כזאת או אחרת, כי היא עדיין שולטת בלבבות המוני האנשים, בזהותם. בזהותם של ההומניסטים, לעומת זאת, שולטת אומנם האמונה בערכו הייחודי ובזכויותיו הייחודיות של האדם, אלא שזאת אמונה בערכו הייחודי של כל אדם בעולם, בלי קשר לדתו, גזעו, מינו ולאומיותו.

על פי הערך האנציקלופדי "המושג 'הומניזם' כיום מתייחס למגוון השיטות, האמונות והדעות המשלבות את השדה האנושי עם חשיבה ביקורתית, ומעדיפות חקירה שיטתית של ראיות אמפיריות על פני חשיבה דוגמטית ואמונות תפלות. ההומניזם אינו מקבל בדרך-כלל גישה של שכר ועונש ממקורות עליונים, ודאי לא שכר ועונש בעולם הבא". אינני מסוגל להעלות בדעתי את האפשרות שהררי לא ידע זאת, שלא ידע שהומניסטים מוצהרים הם אנשים כמו אלדוס האכסלי, ברטראנד ראסל, אלברט איינשטיין, אריך פרום או קורט ונגוט, שמעולם לא שלטו באף אחד ולא סגדו לשום דת. הוא הלך כאן בדרך חזון הזוועות של "1984" של הומניסט נוסף, ג'ורג' אורוול, שם השליטים הופכים את משמעות המילים לניגודן בכוונה תחילה: בורות היא כוח – עבדות היא חופש. אצל פרופ' הררי, הומניזם, הנקי מכל אמונה בדברים שמחוץ לגדר הטבע וחף מכל סגידה וכל פולחן – הוא דת.

פרופ' הררי מגנה בכל פה את ההומניזם הליברלי. לא רק שהוא נקרא דת, והאמונה באדם נקראת סגידה דוגמטית, ומקומו בעולם נקרא שליטה; מוקצה לו מקום בולט בטבלת "הדתות ההומניסטית – דתות הסוגדות לאדם", לצד "ההומניזם האבולוציוני שנציגיו המפורסמים ביותר הם הנאצים". פרופ' הררי ידע בוודאי שהנאצים לא סגדו ל"אדם" אלא רק ל"גזע" מסוים אחד של אדם. אבל, לפי הגדרתו, הם דת הומניסטית, והסטודנטים שלו שוקדים בוודאי על הבנת ההומניזם על פי הגדרתו. זכותו של כל אדם לקרוא לכל דבר בשם שהוא בוחר, וזה כולל את הזכות לבלבל את דעתם של קוראיו או שומעיו. המפטי-דמפטי מ"עליזה בארץ הפלאות" אמר: "כשאני משתמש במילה היא אומרת בדיוק את מה שאני רוצה". עליזה טענה לעומתו שזה תלוי במילה, ואז המפטי-דמפטי אמר את האמת: "זה תלוי מיהו הבוס". במקרה שלנו, הבוס בחר לא טוב. אילו הנאצים היו סוגדים לאל הנורדי טור או לישוע הנוצרי, הוא לא היה קורא להם הומניסטים, אבל האם זה היה משנה משהו? על כל פנים, כדי להסיר כל חשש, על אבזם חגורת מכנסיו של כל חייל גרמני היו חקוקות שלוש מילים: "גוט מיט אונס", אלוהים איתנו. לא האדם איתנו.

פרופ' הררי מדבר על משמעות החיים. לדבריו: "החיים הם תוצר של תהליכים אבולוציוניים עיוורים הפועלים ללא כל תכלית. קיומנו איננו חלק מאיזושהי תוכנית קוסמית גדולה". לכן, הוא פוסק ש"כל משמעות שבני אדם מוצאים לחייהם איננה אלא אשליה". הוא כמובן צודק ביחס לתהליכים האבולוציוניים ולקוסמוס, אבל מה בנוגע אלינו, לאלה מאיתנו שמחפשים ומוצאים משמעות בחייהם?

קודם כול, לא רק פרופ' הררי מדבר על משמעות החיים, יש גם סרט מעולה על כך, של חבורת "מונטי פייטון" הבריטית. כל הספקות ביחס למשמעות החיים בתנאי קוסמוס יסתדרו לכם אם רק תחפשו ב"יו-טיוב" קטע מאותו סרט – תענוג טהור. הקליקו Monty Python Galaxy Song. בסרטון תראו עקרת בית פשוטה אבל מודאגת וחרדה, כי נציג הממשלה בא להוציא לבעלה את הכבד והטחול, במסגרת מדיניות "תרומת איברים בלתי וולונטרית". תראו איך היא מתנחמת ומשלימה עם המצב, כאשר מראים לה את הקוסמוס ואומרים לה את האמת המדעית על קיומה בו. היא רואה שיש מאה מיליארד כוכבים בגלקסיה שלנו וקוטרה 10,000 שנות אור (האיש מדגים לה את הקוטר בידיו…), והיא רק אחת ממיליוני מיליארדים של גלקסיות בקוסמוס שעוד הולך ותופח. החור השחור נמצא בדיוק בין ירכיה של הגלקסיה והמפץ הגדול פורץ ממנו.

כלומר, יוצרי הסרט הבינו שאנחנו המצאנו את המושגים "משמעות", "גודל", "מרחב" וכדומה, וכי יש להם קיום ומשמעות אך ורק בחיינו. לדעתם, החור השחור דווקא באותו מקום הוא בעל המשמעות הגדולה ביותר בקוסמוס, כי לנו הוא כל כך משמעותי, ומלבדנו אין כלום בקוסמוס שאיכפת לו משהו או שדרושה לו משמעות. לכן זה כל כך מגוחך שאדם ממציא את המושג משמעות על פי מידתו וחייו, והוא מכריז שאין משמעות לחייו מפני שהקוסמוס לא מכיר בכך. פרופ' הררי עושה דה-הומניזציה אפילו למושג משמעות, אף שסביר להניח, שהוא עצמו אינו סבור שלחייו אין משמעות, או שלהצלחת "קיצור תולדות האנושות" בשוק הספרים אין משמעות.

פרופ' הררי גם מדבר על שוויון: "הטענה שבני אדם שווים היא מיתוס. במה בדיוק שווים בני אדם זה לזה, מלבד בדמיונם?" – ואכן, בכל "קיצור תולדות האנושות" לא מוזכר שום אירוע היסטורי חשוב שבזכותו קטן בהדרגה חוסר השוויון בין בעלי הכוח המוחלט – המלכים שכמותם כאלים – ובין חסרי כוח וחסרי כול שהם כחגבים נרמסים, כפי שזה חרוט באבן או מצויר על פפירוס למן הרגע שקמו תרבויות בהיסטוריה – העבדים, הצמיתים, המעמדות הנמוכים והקסְטות הנחותות בחברה האנושית. פרופ' הררי העביר את תולדות האנושות מבלי להזכיר את המאגנה כרטא או את המהפכה הצרפתית שעיגנה בחוקה את הרעיון שהיה בלתי נתפס בחשיבה הפוליטית עד אז, שלכל אדם במדינה יש זכויות.

הגישה ההיסטורית של חוסר-אנושיות היא תמצית הבשורה לאנושות על פי התורה הזאת שיצאה מציון. בניסוח ה"מדעי" של פרופ' הררי נאמר: "אין שום עדות לכך שמצבם של בני האדם משתפר בהכרח ככל שההיסטוריה מתקדמת". הוא בוודאי לא התכוון לשיפורים שבאו בעקבות המהפכה המדעית, כמו נייר טואלט, סבון, גפרורים או נרקוזה. אבל קשה לי להעלות אפילו בדמיוני, איזו עדות דרושה כדי להבחין שמצבנו השתפר מפני שלכל בני אדם בכל המדינות, לפחות להלכה – יש זכויות. או בגלל ביטול העבדות, מפני שכבר לא סוקלים אנשים למוות ולא שורפים כופרים ומכשפות בכיכרות הערים, מפני שלילדים יש זכויות ולא בכל תרבות מחנכים אותם במכות, ומפני שמתייחסים לנשים אחרת מאשר לרכוש משפחתי.

אפילו עליית המונותאיזם המוסרי, המיתוס שמבטא אברהם אבינו כשהוא מעז להטיח בפני השליט הכול-יכול, "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!", כלומר העיקרון שאפילו שליט עליון לא יכול לעשות ככל העולה על רוחו, אינו מוזכר ב"קיצור תולדות האנושות". רק המהפכה האמריקנית מוזכרת, אבל לא לשבח אלא לגנאי, מפני שבהצהרת העצמאות של ארה"ב נכתב שכל בני האדם נבראו שווים ויש להם זכויות. לדבריו: "אין בשפה הביולוגית מילה כזאת, 'שוויון' […] מה פירוש הטענה שכל בני אדם 'שווים'? הרי כל אדם נושא מטען גנטי שונה".

קטע קצר מהסרט "לינקולן" שהוקרן אצלנו לפני שנים לא רבות, מתמצת היטב את שיש לי להעיר בעניין: בדיון על השינוי בחוקה שיבטל את העבדות אחת ולתמיד, מתפרץ אחד הנציגים בקונגרס בשאגות "אסור לקונגרס להכריז כי אלה שאלוהים ברא בלתי שווים, הם שווים!". על כך עונה לו נציג אחר בהתפרצות של אלימות מילולית: "בוודאי שלא כל בני האדם שווים! אני וקוף מטומטם ומרושע כמוך שונים מאוד זה מזה, אבל כולם צריכים להיות שווים בפני החוק, אפילו אתה!" אז אם חלילה מישהו מהקוראים לא יורד לסוף דעתי בהבאת הסיפור הזה – הנמשל הוא, ששוויון הוא מילה בשפה האנושית המסמלת עמדה והתייחסות מוסרית של אדם לזולתו, ואין זה משנה אם היא קיימת או לא בשפה הביולוגית. מן הטיעון של פרופ' הררי ברור שהוא לא מבין את ההבדל בין שתי השפות, ה"שפה" הביולוגית, שאינה מפלה בין אדם, קוף, חזיר וקרנף, לשפה האנושית, שפת סמלים בעלי משמעות לנו שהיא מעשה ידי אדם.

אין בשפה הביולוגית גם מילה כזאת "מוסריות", כמו שאין בה "חירות" ואין "שוויון". אבל לכתוב את הביוגרפיה המשותפת שלנו, מבלי לשים לב שקיימת בתולדות האנושות גם אבולוציה מוסרית, אומנם לא ביולוגית אבל אנושית – זה, לדעתי, עובר את הגבולות שבני תרבות בעולם הסופר-טכנולוגי יכולים להרשות לעצמם או יכולים לראות כגישה לגיטימית, שלא לדבר על מדעית.

הטיפול שלו זוכים רעיון ההומניזם הליברלי והצהרת העצמאות של ארה"ב ב"קיצור תולדות האנושות", הלכות כתובות כמו "[…] אין משמעות לאמירה שאדם החי תחת שלטון דמוקרטי הוא 'חופשי' ושאדם החי תחת שלטון רודני 'אינו חופשי'" או "אין שום עדות לכך שמצבם של בני האדם משתפר בהכרח ככל שההיסטוריה מתקדמת" – מצביעים בבירור על ה"יש" ב"קיצור תולדות האנושית": סגידה לסמכות השלטונית ולערכיה המשמרים את הקיים. החבר נפוליון מ"חוות החיות" בוודאי היה חותם בשתי פרסותיו השסועות על הוראה שהספר ישמש כספר לימוד חובה באחוזתו.

לסיום סדרת מאמרים זו אבקש להוסיף הערה חשובה. במהדורה הבאה של "קיצור תולדות האנושות" יש לתקן טעות שנפלה בעמוד 375. במקום "מאז 1945, למעט אי אילו מקרים יוצאי דופן (סין-טיבט, עיראק-כווית) לא קרה שמדינה אחת פלשה למדינה אחרת, כבשה אותה וסיפחה אותה", יש לכתוב: "מאז 1945, למעט אי אלו מקרים יוצאי דופן (סין-טיבט, עיראק-כווית, ארגנטינה-איי פולקלנד, ישראל-ירדן/פלסטין)" וגו'. אם הטעות אינה טעות אלא קביעה שישראל לא סיפחה את הגדה המערבית, זאת טעות אחרת, כמו לטעון שהבר-מינן חי כל עוד הרשויות לא הוציאו לו תעודת פטירה.