הומו בעייתיקוס

במאמר הקודם עסקתי בתהליך הסימבוליזציה – הפיכת הסימנים-צלילים בעולם שמסביב לסמלי לשון נושאי משמעות בעולמו הפנימי של התינוק. טענתי כי היכולת לחשוב היא תוצאה של תהליך הסימבוליזציה.

במאמר זה אטען שבצד התהליך המופלא הזה, שבו התינוק לומד לדבר והופך לבן אנוש, נוצרות גם בעיות. כאשר התינוק מתחיל לדבר ולהבין כבן אנוש, מתחילות כמובן גם הבעיות האנושיות של יחס מתאים בין המילים והמושגים ובין הדברים במציאות. כדי לשרוד ולהתפתח הילד תלוי לחלוטין במבוגרים, כלומר בתקשורת הנוצרת בינם ובינו. הטבע בא לעזרתו בשלב זה, לא רק ביכולת המדהימה שהוא מעניק לו ללמוד, להבין ולזכור מילים, אלא גם ביכולת להבין, באמצעות המילים, את המציאות כפי שהמבוגרים מבינים אותה.

כשהילד שואל "מה זה?" או "למה?" הוא רוצה להבין את הדבר באמצעות המילה שבה הדבר הזה נקרא על ידי הסביבה הבוגרת. "מה זה?" – "זה סוס". כך הילד "מבין" דברים במידה המאפשרת לו לשרוד ולהשתלב בסביבתו החברתית. גם אם לא ראה סוס בחיים הוא יכול לומר "סוס" כשמצביעים על ציור של סוס, וכששואלים אותו "מה זה?" – ולגרום נחת להוריו. מנגנון החשיבה שלו עוזר לו באותו שלב, בכך שהוא מזהה לגמרי את השם עם העצם, את המילה עם הדבר שהיא מציינת. כשהילד קטן, אין לו שום מנגנוני בקרה על היחס בין מילים לדברים. מה שהוא לומד לכנות בשם – זה מה שקיים בעולמו, ועולמו מתרחב עם שמות הדברים שהוא לומד. כך נוצרות האמונות המושרשות ביותר, כולל כמובן "השם", אלוהים, והשמות המציינים זהות, מי "אנחנו".

לצערנו, שום אדם לא נולד עם הבנה שמילה איננה עצם והסמל איננו המסומל. ההיפך הוא הנכון. הרבה מאוד אנשים לא מתפתחים מעבר להבנה של דברים על פי המילים והמושגים שקלטו מהמבוגרים בילדותם המוקדמת. כאשר בני היה כבן 5, הוא חזר מהגן עם החדשות שהרגו את בובי קנדי. הוא התעניין איך הורגים והתפלא, "מה, ברובה הורגים? ברובה שומרים…". אחר כך הוא שאל, "מה, אז עכשיו צריכים להרוג את כל הירדנים?" – הוא שמע בגן שהאיש שהרג את בובי קנדי היה "ירדני". המילה "פלסטינים" לא הייתה קיימת אז בעברית המדוברת ולערביי ארץ ישראל, בשטחים שנכבשו שנה קודם לכן מירדן, קראו אז "ירדנים". הוא לא היה יכול לשמוע מאחרים את הרעיון שצריך להרוג את כל ה"ירדנים", אבל במוחו המילה "ירדני" ו"ירדנים" הייתה זהה עם כל מה שהיא יכלה להיות במציאות. הסברתי לו שהירדנים הם בני אדם כמונו, יש ביניהם טובים ורעים, יש ילדים טובים כמוהו וילדות ואימהות, וכו', ולא נראה שהייתה לו בעיה כלשהי להבין זאת, לא זכור לי שהוא שאל אי פעם שאלות דומות. אילו קיבל הסבר אחר, המאשר שה"ירדנים" הם רעים, אפשר שהיה מתפתח לאדם אחר.

גורדון אלפורט, בספרו הידוע "טבען של הדעות הקדומות", מביא כדוגמה שאלה ששאלה ילדה בת 7 את אמה: "אמא, איך קוראים לאנשים האלה שאנחנו צריכים לשנוא?". כושר לימוד השפות של ילדים קטנים הוא בלתי מוגבל וכושרם לראות את הדברים המוחשיים מאחורי המילים מוגבל מאוד, במיוחד כשהדבר עלול לשבש את היחסים עם הסמכות ההורית. לכן רבות כל כך הדוגמאות של ילדים ובני נוער קיצוניים בדעותיהם ואף במעשיהם.

האדם שונה אפוא מכל יצור חי אחר, הוא אומנם נולד בעל חיים, אך הודות ליכולתו ללמוד שפת סמלים הוא נעשה מודע לעצמו ולקיומו, ועל ידי כך גם יודע שהוא בעל אפשרות בחירה. הטבע או האבולוציה אינם קובעים בשבילנו בכל מצב מה לעשות ואיך, וזה עושה אותנו אחראים למעשינו, מה שלא נכון לומר על שום בעל חיים אחר. מכאן מתחיל הקיום האנושי שהוא רצוף בעיות שהטבע לא פותר והוא זה שיוצר את תולדות האנושות. לא את "קיצור תולדות האנושות" – שם זה לא קיים.

במאמר הבא והאחרון בסדרה אבקש לדון בנכס אנושי בלבדי נוסף – השכל הישר, לאור קביעתו של פרופ' הררי בסוגיה זו.