במאמר הראשון בסדרה הצגתי בקצרה את טענתו של פרופ' יובל נוח הררי שלפיה החיות זוכות ליחס שווה לבני האדם. תהיתי מדוע פרופ' הררי אינו בוחן במה יכול המדע לתרום לאדם כדי שזה יתפתח לכדי מיצוי הפוטנציאל האנושי שלו למען חיים טובים יותר.
במאמר זה אנסה להשלים את מה שחסר, לדעתי, במשנתו של הררי ואתייחס לתזה שלו בעניין המהפכה הלשונית. בספריו, "קיצור תולדות האנושות" ו"ההיסטוריה של המחר", מסביר פרופ' הררי שלאחר המהפכה הלשונית, ייחודו של האדם הוא יכולתו לרכל על אחרים וליצור מציאות פיקטיבית, אגדות, מיתוסים, אמונות ודתות, ועל ידי כך לשתף פעולה במספרים גדולים. זה ייחודנו בתולדות האבולוציה, הגורם שהביא את מין האדם החושב (הומו סאפיינס) להשתלט על מיני הומו אחרים ועל העולם. תוצר אחר של המהפכה הלשונית, אותו עולם שלם ייחודי הנמצא בתוך הגולגולת של כל אחד מאיתנו ושבעזרתו אנחנו חושבים, לא נכלל בתיאור עלייתו של האדם מן האבולוציה. שכחו אותנו.
בניסיונו לתאר מהו הגורם בביוגרפיה ההיסטורית שלנו שעשה אותנו מה שאנחנו, מחמיץ אפוא הררי את העיקר: היותנו בעלי מודעות לקיומנו ולמותנו הבלתי נמנע, על כל הבעיות והתסביכים הכרוכים בכך. עולמנו הפנימי, העשוי מילים מן הלשון שלימדונו הורינו, הופך אותנו – אותנו בלבד מכל הברואים – לבעלי בחירה משוחררים מן הציווי האבולוציוני ומסוגלים לבחור בין אפשרויות הפתוחות לפנינו כל עוד אנחנו חיים.
הררי מקפיד להמעיט בערכו של ההבדל בין השפה שלנו לשפת החיות, באומרו "זו בשום אופן לא הייתה השפה הראשונה בעולם. לכל בעלי החיים יש שפה". קביעה זו לא רק שאיננה מדעית, אלא זהו שימוש לא נכון בכלי החשיבה שלו: המילה "שפה" משמשת לו כדי לגזור גזירה שווה בין שתי תופעות שאין ביניהן דמיון במציאות אלא רק באותה מילה, "שפה".
על פי המדע, התנהגות של בעלי חיים מתוכנתת על ידי האבולוציה אשר ציידה אותם באינסטינקטים הקובעים את התנהגותם, לרבות התקשורת ביניהם. התקשורת בין בעלי חיים היא אינסטינקטיבית ואוטומטית. הטווס, למשל, פורס את זנבו היפה כדי לתקשר את גברותו. הררי רואה בהתנהגויות כאלה שפה, ובכך מעיד על עצמו שהוא לא מבין את מהותה של שפת אנוש, שאינה אינסטינקטיבית ואינה אוטומטית. השפה שלנו היא מערכת של סמלים, מילים המסמלות דברים במציאות, מילים שאותן אנחנו לומדים מהורינו ומן הסביבה החברתית, לא מן האבולוציה. לבעלי חיים אין שפת סמלים ולכן סביר שאין להם עולם פנימי העשוי מושגים ומילים שהם למדו מהוריהם, והמאפשר להם להיות מודעים לקיומם ולהיותם בעלי בחירה. זהו, בינתיים, מותר האדם מן הבהמה.
ההשלמה הדרושה לסיטואציה המתוארת על ידי פרופ' הררי, שבה גברים ונשים יושבים במערה סביב המדורה, מרכלים ומחליפים אינפורמציה ויוצרים "מציאות פיקטיבית, אגדות, מיתוסים, אמונות ודתות", היא שלכל אחד ואחת מהם היה עולם פנימי, שבו המילים מן השפה שלמדו התארגנו למחשבות. אצל אלה מהם שבעולמם הפנימי נוצר הסמל המסמל את קיומם, "אני", אני ולא אף אחד אחר – היה לכל "אני" כזה פוטנציאל לחשוב כל מיני דברים, בלי גבול, כמו שלדמיון אין גבול. למן הזמן שרכשו מהוריהם שפת סמלים בעלי משמעות במציאות המוחשית והפכו מודעים לקיומם האישי, לעברם ולעתידם הצפוי, הם הפכו להיות אנושיים. בני אדם, לטוב ולרע.
ייתכן שהיה ביניהם מי שתפס לפתע שהוא חופשי והמחשבה הזאת הרטיטה את ליבו. הוא חופשי לחשוב כל מה שיעלה על דעתו. אילו קרא את הררי היה לומד ש"חירות? אין בשפה הביולוגית מילה כזאת", אבל ספק אם זה היה משנה את דעתו על עצמו כאדם החופשי לחשוב. ייתכן שהייתה מי שנזכרה שראתה חיפושית מגלגלת כדור זבל יבש משובח וגדול ממנה, ואז עלתה בדעתה המחשבה שאולי אפשר להמציא משהו דומה, כדי לגלגל ולא לגרור הביתה אל המערה את הגופות הכבדות של הג'מוסים שניצודו. זאת הייתה אשת מדע בפוטנציה שצאצאיה המציאו את הגלגל. ועוד היו שם בעלי פוטנציאל להיות נונקונפורמיסטים, וקדושים, ומטורפים, ופמיניסטים, ומכשפים ומשוררים. אלה האחרונים גילו את הקסם שיש במילים, כלומר את כוחן של המילים לא רק להעביר אינפורמציה אלא שאם מארגנים אותן יפה, אפשר להטעין אותן בכוח השפעה על מרכזי ההנאה במוח, על הרגשות ועל הזיכרון לטווח ארוך.
בין היושבים סביב מדורת השבט הקדום יכלו להיות גם כמה וכמה פרוטוטיפים של הוגי דעות, פילוסוף התוהה אם הוא בכלל קיים, או האם רק היפה באמת הוא יפה; אבל, יחיד בין כל הברואים, לא מבחין במה שמתחת לאפו. והיו בהם גם הרבה אבות טיפוס של מנהיגים כריזמטיים, במיוחד כאלה כמו סטלין, היטלר, או האח האהוב קים-ג'ונג-אן ומי שמכריז שהוא אוהבו, דונלד טרמפ. אלה היו "זכרי אלפא" אנושיים לא רק בפוטנציה אלא בפועל ממש כבר אז, כי בשביל זה לא צריך חשיבה, זה בגֶנים. כמותם יש גם בקרב השימפנזים, הגורילות, חברי הכנסת וכותבי הטוקבקים באינטרנט. עם הולדת המודעות "אני קיים" המין האנושי יצא לדרך.
מכאן מתחילות תולדות האנושות. כאן נגמר תפקידה של האבולוציה, בכך שהיא מאפשרת לנו להיוולד עם הפוטנציאל ללמוד שפה. את הפוטנציאל הזה אין בכוחה של האבולוציה לממש. בני האדם בעצמם צריכים לעשות את העבודה הזאת, ליצור אדם, ללמד את היצור הנולד למין ההומו סאפיינס להתפתח ולהיות לאדם. זה לא בגנים. כדי להיות אדם, צריך כל תינוק שנולד לעבור גם תהליך של אבולוציה מעשה-ידי-אדם שהיא מורשת ולא תורשה.
8 תגובות
מבולבל. אין אבולוציה מעשי ידי אדם. מורשת אינה אבולוציה.
עם תולדות האנושות לא נגמרה האבולוציה.
אבולוציה היא שינוי ב – DNA שנגרם על ידי מוטציות אשר יוצרות באקראי התאמה משופרת לסביבה.
וכך נוצר וקטור של הישרדות בעלי היכולת המשופרת.
אהבתי מאד את ההשוואה בין שימפנזות וחברי הכנסת.
אני מבינה שהכותב הוא מומחה בגנטיקה.
כל הכבוד.
מאוד
חשובה ולא עוסקת בביצה המיידית האקטואלית
הכותב נתן כותרת משנה: "קיצור תולדות חוסר האנושיות" – על מנת לחקות אם כי במהופך את שם הספר של פרופ' יובל נוח הררי: "קיצור תולדות האנושות".
אכן ההיסטוריה האנושית רצופה בחוסר אנושיות לעתים מחריד. מעמלק ועד הנאציזם.
דווקא היהודים והישראלים בכלל זה מאופיינים על ידי אנושיות יתרה. הורגים בנו ואנו קוראים לזה "קורבנות השלום". וזו רק דוגמה קטנה אחת.
במאמר הזה נפלו כמה שגיאות.
"שפת הדבורים" בנויה מסמלים. לכן, שפת בני האדם אינה מתייחדת בשל היותה מערכת סמלים. ההצהרה שמילים מרכיבות את המחשבה אף היא, למרות כל הפופולריות שלה, איננה עומדת במבחן המציאות. ההצהרה שמי שהמציא או המציאה את הגלגל עסקו במדע אף היא שגויה, כפי שממציאי הגלגל במרכז אמריקה הוכיחו, והיא נובעת משגיאת הזיהוי של המצאת כלים עם פיתוח מדעי. וצודקת המעירה על כך שהאבולוציה הביולוגית איננה סתם התפתחות, אלא תיאוריה ביולוגית. אבל שגיאה זו נובעת משימוש מטעה במונחים ומזיהוי בני-אדם כשימפנזות ומהסתכלות מוגבלת על בני-אדם, בדיוק כמו זו שבאה לידי ביטוי בעבודתו של יובל הררי.
זה מה שקורה כאשר מוזגים פוליטיקה עם תכנים אקדמיים.
אני חושבת שעלית על חוסר ההבנה של כותב המאמר בתורת האבולוציה. ברצונו לסתור את דברי פרופסור הררי הוא נקלע לבלבול מושגים ולעירוב סתמי של תחומים מדעיים. אני מבינה שהכותב ביקש לאנוס את התאוריה אל תוך השקפת עולמו הפוליטית ובכך שגה. על כן הנני מעריכה מאד את המשפט האחרון בתגובתך.
מעניין
ומלמד
חשיבה בדרך מעניינת