לחסוך בתקציב? לא על גבם של תושבי עוטף עזה והצפון

חוקי הפיצויים בעקבות מצבי חירום אינם מספקים
טילים שיורטו מעל אשקלון במבצע "צוק איתן"

מדינת ישראל עומדת לעיתים תכופות במצבי חירום, ויש לכך ביטוי בספר החוקים – למשל חוק השיטפונות, חוק השריפות, חוק רעידות אדמה ותקנות לשעת חירום. שני החוקים העיקריים במסגרת החקיקה במצבי חירום הם חוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א (1961) וחוק הגנה על עובדים בשעת חירום תשס"ו (2006). מהותו של חוק הגנה על עובדים בשעת חירום היא כי אין לפטר עובדים שנעדרו ממקום עבודתם, אם קיבלו הוראה שלא להגיע למקום העבודה מקציני הצבא המוסמכים לכך. נוסף לכך, אין לפטר את מי שנעדר ממקום עבודתו על מנת להשגיח על ילדו אם ניתנה הוראה לסגור את בתי הספר. הוראות אלה בדבר זכויות עובדים בזמן "מצב מיוחד בעורף" נקבעו בשנת 2003 כהוראת שעה, ונחקקו מחדש כהוראת קבע בהליך מהיר במהלך מלחמת לבנון השנייה.

בעקבות אירועים ביטחוניים התעוררו שאלות של עובדים ומעבידים לגבי תשלומים בגין היעדרות מהעבודה באזורים שהוגדרו כאזורי הגבלה או אזורי הכרזה. במהלך מלחמת לבנון השנייה ובעקבות מבצעי עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן, נחתמו הסכמים קיבוציים שנועדו להסדיר תשלום שכר לעובדים שנעדרו מעבודתם מהסיבות דלעיל, בהתבסס על אזורי הגבלה ואזורי הכרזה בהתייחס לחוק מס רכוש וקרן פיצויים.

במבצע צוק איתן כ-40% מהנזק הכלכלי היה תוצאה של פגיעה בפעילות מפעלי התעשייה בדרום, אשר מעסיקים פחות מ-20% מכלל העובדים בתעשייה בישראל. כמחצית מהנזק הכלכלי שהמפעלים ספגו מחמת הלחימה דווח במחוזות תל אביב, המרכז וחיפה, בעיקר בשל ריכוז המועסקים הגבוה – 60% – באזורים אלו. יתר הנזק רוכז במפעלים במחוזות ירושלים והצפון. הפיצוי הישיר לאחר מבצע צוק איתן נע סביב 100 מיליון ש"ח, והפיצויים על הנזקים העקיפים בתחום של עד 40 ק"מ מגבול רצועת עזה היו כמיליארד ש"ח.

אומדן זה אינו כולל נזקים כספיים מפגיעות ישירות במפעלים ונזקים עקיפים, כגון פגיעה במוניטין במגעים עם לקוחות בחו"ל, ביטול עסקות עתידיות, אי עמידה בלוחות זמנים וכדומה. המפעלים סבלו מירידה בייצור, ירידה ביצוא, מחסור בעובדים ועוד. ברשות המיסים הודו שהחקיקה להגדלת הפיצוי אינה מאפשרת להם לפצות יותר ממה שפיצו את בעלי העסקים. הבעיה היא שרשות המיסים חוקרת לעומק דרישות לפיצוי ודורשת מסמכים שלא תמיד ניתן לנפק.

הבעיה העמוקה יותר היא שהנוסחאות לחישוב נזקי הפיצוי ומסלולי הפיצוי לנפגעים לא תמיד משקפים את הנזקים האמיתיים. כך גם התהליך של הגנה על זכויות העובדים והעסקים, המתנהל כשיח חוקי ומשפטי שאיננו מאזן בין האינטרס של המדינה לאינטרס הציבורי במדינה דמוקרטית.

בשנה שעברה מתחה ועדת הכספים ביקורת נוקבת על מתווה הפיצוי של משרד האוצר לעסקי התיירות בדרום. על פי מתווה שכתבה היועצת המשפטית לוועדה עו"ד שגית אפיק, החקיקה הקיימת אינה מתמודדת עם מצב ההסלמה ואירועי התבערה ואינה כוללת יישובים שנפגעו ומצויים במרחק של יותר מ-7 ק"מ מהגבול. החקיקה הקיימת אינה עונה על מצבים מורכבים ואינה מפצה עובדים שמקום עבודתם משותק, וגם אינה מתייחסת לתקופות ארוכות של מתיחות ואינה נותנת מענה לפגיעות שאינן ישירות באזורים שונים. לכן יש לקבוע מנגנון פיצוי מתאים עם מענה לכל הניזוקים והנזקים – הן באמצעות תיקון החקיקה הראשית בחוק מס רכוש וקרן פיצויים והן בדרך של תקנות הוראת שעה.

יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני היטיב לצדד בתושבים בקווי העימות כאשר טען כי תושבי עוטף עזה והדרום ותושבי הצפון עומדים על משמרתם ונושאים בנזקים כספיים ונפשיים לא קלים לאורך 15 שנה. הוא עמד על כך שהשלטון – הכנסת והממשלה – אינם יכולים שלא לפצות אותם על הנזקים האמיתיים בחקלאות, בתעשייה, ברכוש ובנפש. זו פגיעה המצריכה חשיבה ויצירתיות. מרקם החיים של אותם תושבים אמיצים מחייב את משרד האוצר למתווה פיצוי הוגן. לא על גבם של התושבים יש לחסוך בתקציב המדינה, שהרי מי משלם להם על הפגיעה בנפש והטראומות? עד היום יש משפחות שעדיין לא קיבלו פיצוי בגין המערכות הקודמות. למעשה הם נושאים את המאבק של מדינת ישראל על גבם.

ניתן להרחיב דעת בנושא בספרי "סוגיות נבחרות בביטחון הלאומי של מדינת ישראל" https://drive.google.com/file/d/1vpSdlQEIDIDFsMvk_XYjIz630rtXzfqW/view?usp=driv esdk

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. תומך בכל מה שנאמר
    צריך לתת להם הרבה, על הקורבן שהם מקריבים למען כולנו

  2. אבל אני תומך בכך שיתנו להם הרבה הרבה יותר
    הם משלמים מחיר כבד ואנחנו כאילו כלום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אהרון

בין בוגי לטיבי

לאור האירועים האחרונים – הייתכן דו-קיום בישראל?

צילום של אייזנברג

נורת אזהרה

הפסד העלבון בליסבון

תמונה של אבי

מגדלור של תקווה

הנאום המכונן של הגנרל הצרפתי שארל דה גול