מדע מול טכנולוגיה והבלבול ביניהם

כאשר אנו שומעים על הצלחה מדהימה בטיפול בסרטן מסוג כלשהו, עד כמה נכון יהיה לסבור שזו הצלחה מדעית? כאשר אנו שומעים על כך שחוקרי נאס"א הצליחו לגלות כוכב לכת דמוי ארץ במרחק של עשרות שנות אור מאתנו, זו הצלחה מדעית? של איזה מדע? האם פיתוח טכנולוגי מדהים הוא הישג מדעי? האם ההצלחות שהושגו בחיפוש אחר תוכנות נבונות (בינה מלאכותית), והיו כאלה מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת, היו הישגים מדעיים? גם אם התשובה לרוב השאלות האלה היא בעיקרה חיובית, מאחוריה יכול להסתתר בלבול גדול. במאמר הזה אני רוצה לשפוך אור על הבלבול שבין מדע לטכנולוגיה ועל השלכותיו.

כדי לשמור על גבולות הדיון יש להשתמש בהגדרות מפורשות של המונחים שבהם נשתמש בדיון. אחת הבעיות המתגלות בהקשר ההגדרות, היא שנוהגים לבלבל בין הגדרות למונחים ובין הגדרות לרעיונות, לתכנים ולמשמעויות. במאמר הזה, כמו ביתר מאמריי, אני משתמש בהגדרות כבתהליך לציון משמעות של מונח (למה נתכוון במונח "מדע"?) ולא כתהליך לדיון במשמעות של רעיון (מהי מהות המדע?). דיון במהות המדע  שיש בו שימוש במונח "מדע", חייב להתבסס על הגדרה הקובעת את משמעות המונח. ללא הגדרה שכזו, הדיון במהות המדע ינוע לכל עבר. בדרך כלל אני משתמש בהגדרות שמקובלות בתחום הדעת הנדון. זאת השלכה חשובה של המצאתם של המדענים היווניים הקדמונים בניהול תקין של שיח מדעי. לפיכך, קיום הגדרות למונחים ושמירה עליהן הוא תנאי הכרחי לניהול דיון הגיוני במה שנובע ממשמעותן. כמובן, יש הנוטים להאמין שמונחים ורעיונות הם דברים זהים, או שמנהגים ישנים הם חסרי ערך.

במאמר הזה, המונח "מדע" משמש ככינוי למכלול הפעילויות השיטתיות והעקביות שמטרתן תיאור תמציתי והבנה מרבית של התופעות המתגלות בתצפיות שלנו. לדוגמה, לפי הגדרה זו הפיזיקה והביולוגיה הן בראש ובראשונה מדעים. ברטרנד ראסל, בספרו על ההיסטוריה של הפילוסופיה המערבית (פורסם לראשונה ב-1945, ובידי נמצאת ההדפסה ה-12 שלו משנת 1959), הסביר לנו (בעמודים 492–493) כי הוויכוח הגדול בין המדע לכנסייה הקתולית מימי גלילאו וקופרניקוס הוכרע בגילוי הערך השימושי של יישומי הידע המדעי התיאורטי בפתרון בעיות של התמודדות עם הטבע. ראסל הבחין בין ידע מדעי תיאורטי, שמטרתו הבנת התופעות, ובין ידע מדעי שימושי, שמטרתו שליטה בתופעה ויצירת תופעות לשירותנו. לדעתו הניצחון של המדע על הכנסייה הקתולית היה ניצחון של המדע השימושי. הוא נמנע לחלוטין מלהשתמש במונח "טכנולוגיה".

המונח "טכנולוגיה" הוכנס לשפה האנגלית בשנת 1829 על ידי מרצה במכללה בעיר קמברידג' שבמזרח ארצות הברית, והוגדר במפורש כיישום של המדעים באומנויות השימושיות. במשך למעלה ממאה שנים המונח הזה היה נחלת האקדמיה. ברחבי ארצות הברית, עשרות מוסדות להוראת היישומים של המדעים התיאורטיים השתמשו במונח "טכנולוגיה" בשמם. הראשון ביניהם היה המוסד המפורסם MIT, שנוסד בשם זה בשנת 1861. כמאה שנים לאחר מכן הוחדר המונח "טכנולוגיה" לשימוש במעגלים נרחבים אחרים, למשל במסחר ובתעשייה, בפילוסופיה ובחינוך, כתחליף למונח השחוק "הנדסה", וזאת בהשפעת השיווק המודרני שפותח בשנות ה-50. וכך המונח "הנדסה" כמעט שנעלם משפתנו ואילו המונח "טכנולוגיה" קיבל עשרות גוונים של משמעות. אפשר לטעון בלי היסוס שבימינו הפך המונח "טכנולוגיה" לחלק בלתי נפרד של השיווק. כלומר כאשר מישהו טוען דברים על הטכנולוגיה, כדאי לבדוק אם דבריו מיועדים לשיווק ולא לבירור אקדמי.

בשנת 1969 הסביר לנו פרופ' עמנואל מסטנה, ראש התכנית לטכנולוגיה וחברה של אוניברסיטת הארווארד, שכנתה של MIT, במבוא לספר ביקורתי מאוד על התקוות לחדשנות בחינוך, כדלקמן, "אנו מבינים שהטכנולוגיה מורכבת מיותר מאשר החומרה לבדה. … בקיצור, אנו מגדירים טכנולוגיה כארגון של ידע למטרות שימושיות". אפשר להניח שמסטנה סבר שידע מאורגן זה בעצם מדע. כי ידע המורכב למטרת הבנה חייב לאפשר את גילוי היחסים שבין חלקיו ולכן הוא חייב להיות מאורגן.

היום כאשר אנו נתקלים במונח "טכנולוגיה" קשה לנו לדעת למה הכוונה בדיוק: למכשירים מעשה ידי אדם, כמו רחפנים וטילים להגנה מפני טילים? לנוסחאות מתמטיות שימושיות, כמו תוכנה שימושית? לשיטות ייצור חדשניות, כפי שמשווקים נוטים לתאר את מרכולתם? או למשמעות המקורית של המונח: תוכני הלימודים במוסדות ההוראה והמחקר שבין כותליהם נוצרה החדשנות הטכנולוגית – מתמטיקה, פיזיקה, לרבות אלקטרוניקה?

בהבחנה כאן בין מטרת המדע למטרת הטכנולוגיה מודגשות השאיפות האנושיות: הבנה לעומת שליטה בתופעות. ההבחנה הזאת – בין מדע שנוצר בידי בני אדם משאיפתם להבין את התופעות ובין טכנולוגיה שנוצרת בידי בני אדם משאיפתם לפתור בעיות קונקרטיות – חיונית לשמירה על ההכרה באדם שיוצר את שניהם. הפיזיקה איננה מתפתחת, אלא מפותחת. האינטרנט לא פרץ, אלא הומצא בידי בני אדם שהאמינו בחזון נוער הפרחים של שנות ה-60. כך גם הטכנולוגיה איננה מתפתחת אלא מפתחים אותה. היא לא מהות בעלת כוח משל עצמה, אלא מפתחים אותה בתהליך מפרך ואחר כך היצרנים משתדלים לשכנע אותנו שכדאי לרכוש את מוצריה, להשתמש בהם ולהפיק תועלת והנאה מהשימושים בהם.

מעניין לציין שהמוטו של MIT הוא "שׂכל ויד" ("Mens et Manus"). בימינו, כאשר השיווק נחשב לאבי אבות ההמצאה, קשה להציג את השׂכל וקל יותר להציג את היד במעשה ידי האדם. וכך נעלם שׂכל האדם בדיונים על התרבות, על החברה, על המדע ועל יישומיו בידי האדם, קרי על הטכנולוגיה.