מנהרו ועד בגין

על הדמיון בין האבות המייסדים של הודו וישראל
תמונה של בגין
מנחם בגין ז"ל צילום: MSGT DENHAM he.wikipedia.org

אתחיל בבדיחה הודית: מהו בית השימוש הגדול ביותר בעולם? והתשובה: מסילות הרכבת בהודו.

זוהי אומנם בדיחה, אך היא משקפת מצב של חוסר שמירה על הניקיון בהודו. נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, מוביל יוזמה שנועדה לשפר את המצב באמצעות הקניית הרגלי ניקיון להודים. מודי אף נותן דוגמה אישית באמצעות סרטון שבו הוא מצולם אוסף אשפה בחוף הים במהלך ג'וגינג.

מודי טוען כי התוכנית שלו היא המשך ליוזמתו של מהטמה גנדי, המנהיג שהוביל את תנועת העצמאות של הודו. אולם מומחה להודו אומר שיש ציניות בטענה להמשכיות לגנדי, משום שההמשכיות היא כנראה רק בהקשר של שמירה על הניקיון.

גנדי, כידוע, היה מנהיגה הפוליטי והרוחני של הודו. הוא הוביל את תנועת העצמאות ההודית בהתנגדות לא אלימה לשלטון הבריטי עד לעצמאותה של הודו. גנדי גם התנגד לאלימות בכלל, לרבות כלפי מיעוטים לא הינדים בהודו. ואילו מודי הוא ממשיך דרכם של לאומנים הינדים, יריביו הפוליטיים של גנדי.

מפלגת הקונגרס, ממשיכת דרכו של גנדי, הייתה בשלטון במשך כמה עשרות שנים. ראש הממשלה הראשון מטעמה היה ג'ווהרלל נהרו. היום זו מפלגת אופוזיציה לא גדולה.

כשמוזכר שמו של נהרו בפני פעילי מפלגת השלטון הם קוראים קריאות בוז קולניות, אך לא כך כשמוזכר שמו של גנדי, ולא משום שהם חסידי דרכו, אלא משום שקשה יותר להתבטא בפומבי בחריפות נגד האב המייסד של האומה.

בעניין זה קל לראות את הדמיון בין הודו לישראל. המנהיג המייסד של מדינת ישראל היה דוד בן-גוריון. הוא היה גם ראש הממשלה הראשון של ישראל מטעם מפא"י.

מפא"י הסוציאליסטית שלטה כמה עשרות שנים בישראל והוחלפה על ידי הליכוד, מפלגה ימנית לאומית. מפלגת העבודה, ממשיכתה של מפא"י ההיסטורית, נמצאת כיום בשפל פוליטי חסר תקדים.

אנשי המפלגה השלטת מדברים סרה על מפא"י ועל מפלגת העבודה, וגם על ראשי ממשלה מטעמה. אולם קשה להם יותר לבזות את בן-גוריון, האב המייסד של האומה.

יש לסייג ולומר כי האנלוגיה בין הליכוד, שאותו אני מכנה "ליכודיהו", לבין מפלגת השלטון ההודית אינה מלאה. מודי ואנשי מפלגתו מכבדים את האבות המייסדים של מפלגתם ואת דרכם האידאולוגית.

ב"ליכודיהו", הליכוד של בנימין נתניהו, רחוקים מלכבד את דרכם של שני האבות המייסדים של הזרם האידאולוגי שלהם: זאב ז'בוטינסקי, מנהיג הרוויזיוניסטים, ומנחם בגין, מנהיגה של תנועת החירות ולאחר מכן ראש הממשלה הראשון מטעם הליכוד.

בגין היה האיש שעשה שלום עם מצרים וסירב לקבל מתנות. דמיינו לכם את בגין ז"ל יוצא מקברו ואומר במרכז הליכוד של היום: "יש שופטים בישראל". קריאות הבוז שלהן היה זוכה לא היו פחותות מקריאות הבוז של פעילי מפלגת השלטון ההודית כאשר מוזכר שמו של ג'ווהרלל נהרו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. ז'בוטינסקי כונה על-ידי בן-גוריון בכינויי גנאי והאשם על-ידי חסידי הסוציאליזם בימיו ברצח ארלוזורוב ובפאשיזם.
    גורלו של מנחם בגין לא שפר מגורלו של מורו ובר-פלוגתתו זאב ז'בוטינסקי. בימי מלחמת לבנון הראשונה, יריביו הפוליטיים מררו את חייו ולמעשה שברו את ליבו בשל חללי צה"ל שנפלו בבוץ הלבנוני. בן גוריון ייסד עוד עם קום המדינה את אסכולת "רק לא בגין" ואפילו נמנע מלהשתמש בשמו.
    היום, ז'בוטינסקי ובגין, מוזכרים בהערצה.

    1. אבי רוזנטל כתב פיליטון נחמד. היסטורית ומתודית אין מה להשוות בין מנהיגי הודו למנהיגי ישראל בעבר. כמו כן שגיאה נחרצת היא להשוות בין בן גוריון למנהיגי עבר של תנועות שוליות בציבוריות הישראלית המתהווה. אין ספק שמנהיגותו של בן גוריון היא ייחודית בסוגה. לא ז'בוטינסקי ולא בגין, עם כל הכבוד לאישיותם המיוחדת ולתרומתם הסגולית יכולים לעמוד בשורה אחת עם בן גוריון.

      1. יצחק דגני, תודה על תגובתך.
        מסכים איתך שמנהיגותו של בן גוריון היא ייחודית. כפי שגם מנהיגותו דל גנדי בהודו הייתה ייחודית.
        לא השוויתי בינו לבין ז'בוטינסקי ובגין. בסך הכל התייחסתי למידה בה התרחקו המנהיגים הנוכחיים של תנועתם מהמורשת שלהם.

    2. יהושפט גבעון, תודה על תגובתך
      לא הבעתי במאמר הערצה למנחם בגין או זאב ז'בוטינסקי.
      רק התייחסתי להתרחקות של הליכוד של היום מדרכם.

  2. ולסיכום, גורל עם ומדינה נקבעים הו על ידי המנהיגים החיוביים ולא פחות על ידי המנהיגים ההורסים ומזיקים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של דורון

גַּלִּי

שיר על "כולם"