פיתוח מדע השכל אינו פשוט כל כך

קשיים עקרוניים בניהול מחקר מדעי על תופעות שכליות
תמונתו של ישפי
פרופסור יהושפט גבעון

במאמר קודם סיכמתי את הצעתו של ברטרנד ראסל ליישום המתודולוגיה המדעית בחקירת התופעות השכליות, כחקירה של תופעות שכליות ולא של תופעות פיזיולוגיות. לא הזכרתי את הקשיים הטמונים בעריכת מחקרים כאלה.

גם בחקירת תופעות פיזיקליות טמונים קשיים שצריך להתגבר עליהם. צריך לדעת לערוך תצפיות "לא מזוהמות", צריך להשתמש בשפה מתאימה בדיווח עליהן וצריך לדעת להתבונן ולהסיק מסקנות הגיוניות ומבוססות היטב על סמך ההשערות והתצפיות. ניסיון רב הצטבר בניהול חקירות בדרך זו. ההצלחות המדעיות מכסות על הקשיים הטכניים שעמדו בדרכם של חלוצי המחקר המדעי. במחקר של תופעות שכליות מתגלים אתגרים מיוחדים, הנוספים על אלה העומדים בדרכם של חוקרי מדעי הטבע. אתאר כאן דוגמה אחת של מחקר שנעשה על תופעות שכליות ואשר, למרות הפגם המתודולוגי שלו, משמש דוגמה להפרכת עצם הרעיון של מדע השכל.

זה מאות שנים נידון הקושי הבסיסי בהכרה בקיומו של השכל כישות לא חומרית. פרופ' ישעיהו ליבוביץ, בהרצאותיו ובכתביו, נהג לקרוא לקושי זה "הבעיה הפסיכו-פיזית": כיצד ישות לא חומרית יכולה להשפיע על פעולתן של ישויות חומריות? כיצד הרצון החופשי שלי, שהוא, לפי הנחתנו, במהותו שכלי ולא חומרי, יכול לגרום לתנועות אצבעותיי, שהן עצמים חומריים מאוד, בהקלידי את המאמר הזה במקלדת? ליכולת להזיז עצמים ולהשפיע עליהם בכוח המחשבה קוראים "טלקינזיס" או "פסיכוקינזיס". אם המחשבה קיימת והיא שגורמת לתנועת אצבעותיי, אזי קיימת היכולת להזיז עצמים פיזיקליים בכוח המחשבה.

ריצ'רד פיינמן, אחד מגדולי הפיזיקאים, היה אדם סקרן מאין כמוהו. כאשר הוא שמע על אורי גלר, מכופף הכפיות, הוא לא התווכח אלא הזמין אותו למבחן מדעי. המפגש התרחש בהוליווד בשנת 1975. אפשר למצוא ברשת את הדיווח המפורט של פיינמן על התוצאה השלילית של בדיקותיו ("A Visit With Uri Geller"). אבל כפי הנראה פיינמן, למרות גדולתו כפיזיקאי, היה פזיז בניהול הבדיקה.

הבדיקה נסבה על האפשרות לקריאת מחשבות ועל האפשרות לכופף כפיות או מפתחות בכוח המחשבה. בשום מקום לא ניתן לקרוא פרטים על עריכה מבוקרת של הבדיקה. בהזדמנויות אחרות, כאשר פיינמן תיאר מחקרים לצורכי הדגמה, הוא טרח לפרט את הדרכים שנקטו עורכי המחקר כדי למנוע שגיאות בהסקת המסקנות של ממצאי המחקר. הוא שיבח מחקרים שהתבססו על בדיקות קפדניות. ואכן, כאשר עורכים ניסויים ובדיקות בפיזיקה, החוקרים נזהרים מאוד מהשפעות לא מבוקרות על התופעות הנחקרות.

בדרך כלל לא נזהרים מהשפעות שכליות של עורכי הניסויים על תוצאות הבדיקה. אבל כאשר עורכים בדיקה של תופעות שכליות, חובה למנוע אפשרות כלשהי שבסביבת הניסוי יימצאו אנשים שעלולים ליצור תופעות והשפעות שכליות שתתערבנה בניסוי. אם פיינמן השתתף בניסוי כאשר – לפי הודאתו – הוא הסתיר את דעתו הנחרצת נגד האפשרות שאורי גלר יצליח לקרוא את מחשבותיו או יצליח בכיפוף המפתח, הייתה קיימת אפשרות עקרונית שהוא השפיע בכוח מחשבתו השלילית על תוצאות הניסוי.

כמובן יש כאן בעיה, ואולי אף פרדוקס. אם נניח מראש שפיינמן אינו יכול להשפיע במחשבתו על הניסוי, אזי אנו מניחים מראש שמחשבה לא יכולה להשפיע על חומר. אז מה אנו בודקים בניסוי? אם לא נמנעה מראש האפשרות שפיינמן במחשבותיו "זיהם" את הניסוי ולא אובטח שרק מחשבותיו של אורי גלר יכלו להשפיע על הניסוי, אז הניסוי כניסוי לא היה תקף. הקושי הזה מתגלה בכל פעם שמנסים לערוך ניסוי או בדיקה של פעולת השכל שלנו. אם כך, איך נוכל לפתור את הבעיה הפסיכו-פיזית באמצעות השיטה המדעית בבדיקות ניסוייות נקיות מהשפעה? הבעיה הזאת מתעוררת אפילו בניסויים פחות דרמטיים, כמו בבדיקת הזיכרון שלנו, או אם תרצו, בשימוש בסקרים. אם לא נבטיח היעדר הפרעות בזמן שבו הנבדק צופה בשכלו, בזיכרונותיו או בדעותיו ובמחשבותיו, כיצד נוכל לסמוך על דיווחיו?

חשוב לדעת כי חוקרי התנהגות האדם מתעניינים בחקירת אפשרויות של התערבות בזיכרון של בני אדם. במאמר קודם שלי, שעסק בתופעות מנטליות סובייקטיביות, נתתי דוגמה: זוג חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד, בניסוי שנערך בתחילת המאה, גילו שאחרי "שחייה וירטואלית" בממשות מדומה, ילדים היו משוכנעים ששחו עם לווייתנים חיים ושהם ממש זוכרים זאת. התוצאה הזאת הלהיבה את החוקרים והם הביעו עניין רב בחקירת דרכים להשתלת זיכרונות מדומים בשכלם של בני אדם. עד כמה שהדבר יחריד אותנו, הדרך להתמודד עם זיהום ניסויים במדע השכל, היא בגילוי אפשרויות רבות לזהם את השכל, כמו בהשתלות של זיכרונות מדומים. רק כך ניתן לפתח שיטות למניעת זיהומים אלה בניסויים.

במאמרי על מדע השכל הזכרתי את אפלטון, שהרתיע את תלמידיו מפני השימוש בתצפיות חושיות, והרתעה זו בלמה את פיתוח החקירה המדעית של תופעות העולם החומרי במשך מאות שנים. הדוגמה שהביא אפלטון הייתה דוגמה של זיהום החושים כאשר מניחים את כפות הידיים בשני מכלים נפרדים של מים, באחד מים חמים ובשני מים קרים, ואחר כך טובלים את שתי הידיים בו-זמנית במים פושרים. מכאן הסיק אפלטון שלא ניתן לסמוך על החושים בשום אופן. המחקר המדעי התפתח רק כאשר נמצאו דרכים שונות למניעה ולעקיפה של הפרעות בתצפיות החושיות. גם מדע השכל יוכל להתפתח, אם וכאשר יימצאו דרכים למניעת הפרעות בתצפיות השכליות ובדיווחים עליהן.

החיפוש אחר שיטות אמינות לביצוע תצפיות בעולם החומרי הוביל לגילוי המדידות ולשימוש במכשירי צפייה ומדידה. מי יודע מה יוביל חיפוש אחר שיטות אמינות לביצוע תצפיות שכליות? אולי כך יתגלו גם דרכים לניקוי התצפיות השכליות מהתערבויות לא רצויות, ואולי אפילו לחיסון מפניהן? אולי כך גם נמצא פתרון יעיל נגד ההתמכרויות הפוגעות בנו במגע עם אמצעי שיווק מתקדמים – עוד תופעה שנידונה במאמרי הקודם, על הנזק מהשימוש בסמארטפונים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

קלף מנצח

חוק מקומם מונע מאזרחים ותיקים כפל קצבאות

צילום של גדעון

הפתעה שלא הייתה

החלטות שגויות של הדרגים המדיני והצבאי ערב המלחמה