"מי לה' אליי"

אחדות אמיתית לעומת אחדות צבועה ומפוררת
תמונה של אלטמן
ד"ר דוד אלטמן

מדינת ישראל עומדת לפני בחירות הנקראות מועד ב', ותקופה זו מציבה בפני החברה הישראלית לראשונה תמונת מראה של החברה בארץ. היא חושפת בפנינו את השסע החברתי, ריבוי הפלגים וריבוי המחלוקות, את החשדנות, הקנאה והשנאה הדדית הקיימת בין מגזרי החברה השונים, ומעלה על נס את העובדה כי מאז הקמת מדינת ישראל לא היה שסע גדול ועמוק כל כך בחברה.

השסע אינו אידאולוגי אלא חברתי. הוא שסע שיסודו בניכור בין מגדרים ומגזרים שונים, בין קבוצות אוכלוסייה, בין אמונות וחוסר אמונות. על האויב מבחוץ נוסף לנו, מבלי לשים לב, אויב מבית, והוא מהווה סכנה לא פחותה מהאויב החיצון. לראשונה בהיסטוריה חשוב לנו לדפדף בעברנו כדי לראות אם אי פעם הייתה האומה היהודית בתקופה זהה למצבנו כיום. ואכן, קיימת מקבילה היסטורית, ואותה עלינו ללמוד בעיון רב.

בתקופת הכיבוש היווני של ארץ ישראל, בזמן אנטיוכוס אפיפנס, הייתה החברה הישראלית בארץ ישראל משוסעת לחלוטין. היא כללה צדוקים, פרושים, מתייוונים, גרים מכתות שונות, בני גרי אריות ובני כותים אשר קיבלו חלק מתורת ישראל והתכחשו לחלק אחר. החברה הייתה קרועה ומשוסעת מבלי יכולת להידבר.

בתקופה זו קם מנהיג זקן שעמד על הצורך לאחד מחדש את האומה החיה בארץ הזאת אם תאבי חיים אנחנו. הוא הבין כי הדרך היחידה ליצירת אחדות לאומית היא במציאת המכנה המשותף הרחב ביותר המתאים לקבוצות השונות, בשילוב אפשרות לשמור על אופיין הייחודי.

מתתיהו הכהן יצא בהכרזה: "מי לה' אליי". זוהי נקודת המינימום שיכולה לאחד את הפלגים השונים באותה תקופה. בעולם אלילי מתייוון המכנה המשותף הוא אך ורק האמונה באל המונותאיסטי, ללא פירוט. ההתייחסות היא לא לעם אלא לאל שאותו מקבלים.

קריאתו של מתתיהו סחפה את העם ואפשרה את המרי הגדול ואת כינון הגיבור יהודה, שקרא לעצמו בשם "מכבי" – ראשי התיבות של "מי כמוך באלים ה'". קריאה זו גם אפשרה לאחד את העם סביב המינימום – האמונה המונותאיסטית, ולא סביב המקסימום – הקבלה המוחלטת של האחר. שוב, חזרה לאמונה המונותאיסטית מאפשרת מנהיגות רחבה של הכוחות המחוברים למכנה המשותף הזה.

לימים, כשקמה מלכות החשמונאים, התבטא בנושא זה המלך אלכסנדר ינאי, נינו הישיר של מתתיהו הכהן הגדול. ינאי הזהיר את אשתו המלכה שלומציון מפני הצבועים והמתחסדים למיניהם: "אל תתייראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס". פירוש: יש להיזהר ממעורבות רגשית מזויפת והעמדת פנים ביצירת אחדות שאינה אחדות ושיתוף שאינו אמיתי. הצביעות היא אם כל חטאת בחברה שסועה, ובהיעדר נכונות אמיתית לוויתור הדדי ולקבלת האחר, לא יכולה להתקיים אחדות אמיתית.

גם היום קיימות נבואות שונות של אחדות, אך לא אחדות אמיתית ומקרבת אלא כזאת שמפרידה ומפוררת. אחדות של צביעות, שממנה התיירא אותו מלך בימים עברו וממנה עלינו להיזהר בימים אלה. הגיע הזמן לעסוק לא במה שמפריד בינינו ושונה אלא במה שמשותף ומקרב. לא אחדות כדי לבודד את האחר אלא אחדות על מנת לחבק את האחר.

עדיין אנו נמצאים בסכנה קיומית, ובלי אחדותנו לא יהיו לנו הכוח ותעצומות הנפש, גם לא היכולת והרצון, להתמודד עם אתגרי היום והמחר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. ההסתה ההתבהמות והפילוג
    לא רק שזה הולך ומחמיר אלא שאינני רואה שניתן לעצור את ההתדרדרות

  2. יפה טענת
    אף שכול אחד יכול לבחור לעצמו מיהו המחבר ומיהו הצבוע, אבל העיקרון תקף
    תודה

  3. איבדנו את ייחודינו בתור עם הספר. ספר התנך איחד אותנו ביחד עם המסורת אך כיום זה אבד לנו.

  4. אז מהו האלמנט המאחד? מי המאחד ומי המפלג? אכן יש ניסיונות לקרוא לאחדות על מנת לבודוד קבוצות שונות.
    קשה גם למצוא מנהיג שיבטא את המאחד הזה.
    השאלה היא האם אחדות בנמצא או שצריך לנסות לייצר תרבות לא מפלגת ומקטבת, במקום התרבות שמתפתחת בשנים האחרונות תחת השלטון המפלג ומסכסך.
    בהצלחה בבחירות הגורליות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?