מה נמצא מאחורי ההמצאות של יוון העתיקה?

מקובל לסבור שהיוונים המציאו את הפילוסופיה ואת הגיאומטריה. הפילוסוף היווני תאלס איש מילטוס (624–546 לפנה"ס) היה הפילוסוף המוכר הראשון וגם המתמטיקאי (במשמעות של עוסק בהוכחות) הראשון. אפשר לטעון שפותחו פילוסופיות חשובות גם במזרח הרחוק, אבל בשום מקום פרט ליוון העתיקה לא הומצאה השיטה הלוגית של הדדוקציה, של ביסוס האמת על-תנאי, של הסקת מסקנות מהנחות מפורשות, בדרך שמבטיחה שאם ההנחות הן אמיתיות אז גם המסקנות חייבות להיות אמיתיות. אבל מאחורי ההמצאות האלה מסתתרות המצאות מעמיקות נוספות שתרמו למהפכה המדעית ואשר רבים אינם מודעים להן. אלו הן המצאות "תיאורטיות" שבלעדיהן לא היינו מצליחים לפתח את המדע וגם את יישומיו, כלומר גם את הטכנולוגיה במשמעותה המקורית.

מהיוונים למדנו שידע ציבורי ניתן לארגון באמצעות לוגיקה. זה מה שאוקלידס (365–275 לפנה"ס) הראה בספרו "על היסודות", שבו סיכם את הידע המתמטי שפותח עד לימיו. מאוחר יותר, אנשי הסטואה חקרו את הלוגיקה עצמה – הלוגיקה הפסוקית, וממנה צמחו הלוגיקה המודרנית והטכנולוגיה הדיגיטלית. לעומתם, אריסטו חקר לוגיקה של יחסים פשוטים בין קבוצות: "כל היוונים הם בני-תמותה" וכו'. אך הלוגיקה של אריסטו הייתה מבוי סתום ולא הובילה לשום פיתוח משמעותי.

עוד למדנו שידע ציבורי ניתן לפיתוח באמצעות שימוש נכון בשפה: שימוש שיטתי בשפה מינימלית, עם אוצר מילים יציב, ללא ריבוי של משמעויות וללא ערפל של דימויים ומטפורות, לתיאור עולמות תוכן נרחבים. החוקר רויאל נץ, במחקרו על פיתוח הדדוקציה ביוון העתיקה, גילה שבניגוד לפילוסופים, המדענים הקדומים שמרו על יחסי מילה-משמעות ברורים ויציבים. שמירה על יציבות לשונית זו אִפשרה פיתוח של ידע בתהליך שהשתרע על פני מאות שנים, כמו זה שפותח במדעי הטבע.

המצאה שלישית של היוונים הייתה שימוש שיטתי בשפה מסדר שני בתיאור ידע ציבורי. המדענים היווניים הקדומים ידעו להבחין בין שפה מסדר ראשון, שביטוייה מתייחסים אל עולם תוכן מסוים, לבין שפה מסדר שני, שביטוייה מתייחסים אל הביטויים שבשפה מהסדר הראשון. הטקסטים שלהם, כך מצא רויאל נץ, תמיד היו מחולקים לשני חלקים. בראשון, כמבוא, יש התייחסות אל המילים שתופענה בחלק השני. ואילו בחלק השני יש התייחסות רק אל מושאי החקירה שלהם. הם ידעו, ללא הנמקה מפורשת, שיש צורך בשפה מסדר שני כדי לפתח ידע המבוסס על לוגיקה. למשל בהגדרות ישירות יש שימוש בשפה מסדר שני, מכיוון שבהגדרה יש התייחסות מפורשת אל המונח המוגדר: "להלן …", או "במונח… נתכוון ל…". מאות שנים לאחר מכן המחיש לואיס קרול (1832–1898), במשל משעשע על אכילס והצב, את הכרחיות השימוש בשפה מסדר שני לצורך הסקת מסקנות שיטתית.

שלוש ההמצאות האלה אינן מוכרות ואינן מיושמות בתחומים שונים, כמו בפילוסופיה ובמדעי החברה. לכן במקום התפתחות יש בהם גלגולי גרסאות ופלפולים אידאולוגיים לרוב. חבל. תחום החינוך, על כל ספיחיו וענפיו, מראה זאת בלי הרף. לדוגמה כך נפגעת הוראת החשבון. הכשרת המורים איננה כוללת למידת לוגיקה. וכפי שכמעט כל מאמר שנכתב בידי חוקרי החינוך מעיד, שפת החינוך רווּיה במונחים רבי-משמעות ובכשלים לוגיים. בחנו למשל את המונחים "ידע" ו"ידיעה" – מה משמעותם? ידיעה הצומחת מהתנסות אישית, או מבדיקות ציבוריות, כמו בידע המדעי? מה זה מִספר? ומהו האפס? ספרה או מספר? האם הוא מספר מיוחד, או סימן של מספר? לכן החינוך רווי בכישלונות. חבל מאוד.