פחד הוא רגש שמלווה אותנו כל ימי חיינו. לצורך רשימה זאת אינני נוגעת בנושא ה"חרדה", מושג שמביע רגש שונה מפחד. רגש החרדה מתבטא בחשש לא ברור ולא מוגדר שאנו מרגישים ושלרוב מעצבן ומפחיד אותנו מאחר שאיננו יודעים כיצד להתעמת איתו או לשלוט בו. לכן אינני מתייחסת לנושא "החרדה", שהוא תחום פרוידיאני קלאסי, ואני רוצה להתמקד בתחום ה"פחד", אותו רגש שגורם לנו להיות מודעים לסכנה מוחשית שאורבת לשלומנו. אנחנו חשים פחד כמעט מהרגע שאנחנו זוכרים את עצמנו. קשה לנו להגדיר מהו פחד, אבל כולנו יודעים מהו ומרגישים אותו כאשר קורה משהו שמאיים על שלומנו.
הנושא עלה על סדר היום הלאומי בעקבות ירי הטילים והקסאמים מעזה בחורף האחרון. הדיון הציבורי בנושא הפחד עורר מיד את נושא "הטראומה", שהיא התוצר של פחד. כאשר אנחנו חווים חוויה אישית שמציבה סכנה ממשית וברורה לחיינו, אנו חשים תחושת פחד זמנית, אך בדרך כלל אפשר להתגבר עליה עם הזמן. תחושת הפחד הזמנית הופכת לטראומה כאשר האירועים המפחידים המאיימים על שלומינו אינם חד-פעמיים. הפחד המתקבע הופך לטראומה, שהיא רגש שמקרין על התנהגותנו בכל מכלול פעולותינו במהלך חיינו. טראומה היא אירוע מכונן בחיינו שמשמש מעין פריזמה שדרכה עוברות כל ההחלטות שאנחנו עושים לגבי ניהול חיינו.
במקרה שלפנינו, ההתקפות של חמאס מעזה אינן אירועים חד-פעמיים, אלא הן חלק מאיום קבוע שעומד ותלוי מעל ראשינו לאורך זמן. הדו-קרב האחרון עם חמאס, שכלל מטחי טילים, רקטות וסקאדים מצידם ותגובת הפצצות מסיביות על עזה מצידנו, הותיר את אזרחי ישראל במצב של טראומה. הטראומה איננה נובעת מהפחד שטיל חמאס ייפול על הבית שלנו או שרקטה תפגע במכוניתנו בזמן נסיעה; הטראומה נובעת מכך שהדו-קרב עם חמאס הפך לחלק משגרת חיינו.
מעניינת העובדה שלא דיברנו על הפחד לפני כן. לא לפני, לא בזמן ולא אחרי המלחמות הרבות שעברנו מאז המלחמה הראשונה, מלחמת העצמאות. אזרחי ישראל לא התלוננו על פחד ולא דיברו על טראומה בעקבות שתי מלחמות לבנון והמבצעים הצבאיים הרבים שבאו אחריהן. נכון שהייתה התנגדות למלחמת לבנון והייתה ביקורת שלא דאגנו "לחוסן העורף" במלחמת לבנון השנייה, ברם עד למאבקים האחרונים עם חמאס, נושא הטראומה לא עלה על סדר היום הלאומי. אין ספק שמשהו השתנה בנרטיב הלאומי, ונושא הפחד, שעד לאחרונה נותר בתחום האישי והפרטי, הפך להיות חלק מהנרטיב הלאומי. השינוי הזה שייך למקור הפחד ולסיבות המעוררות פחד.
ובכן מהו פחד? פחד הוא רגש שנוצר על ידי חיבור של שני חלקים בגופנו: החלק הפיזיולוגי, הקשור למוח ולמערכת העצבים, והחלק הנלמד, הקוגניטיבי, התרבותי. כיום מקובל לחשוב שרגשות הם מערכות מורכבות שבנויות מחלקים פיזיולוגיים ומאינסטינקטים וגם מתודעה, מתרבות ומחינוך. הפחד משמש פונקציה חיובית חשובה מאוד בחיינו, הוא משמש נורת אזהרה מפני סכנות. ברם, הפחד יכול לשמש גם פונקציה שלילית, הוא יכול למנוע מאתנו להתנהג בצורה מסוימת שרצויה לנו. למשל פחד ממעליות, פחד גבהים ופחד ממקומות סגורים יכולים לפגוע בנו ולהזיק לתפקוד היום-יומי שלנו.
הפחד הקבוצתי שלנו יכול לשמש תפקיד חיובי, המחייב אותנו להיות על המשמר ולמנוע מאויבינו לתקוף אותנו. אך כעת משהפך להיות חלק משגרת יומנו, וכאשר הוא מוביל את החברה בארץ למצב של טראומה לאומית, הפחד הופך לגורם מזיק ומסוכן הן ברמת הבריאות הנפשית האישית של האזרחים והן ברמה הלאומית-אסטרטגית. הפחד והטראומה של מלחמות מתמשכות או פעולות טרור תדירות יכולים להביא אותנו לנקוט אמצעים אלימים שאינם חיוניים, או במילים אחרות למבצעים צבאיים שאינם הגנתיים-חיוניים ושעלולים לגרור אחריהם תוצאות לא רצויות ולא נחוצות.
מסוכן עוד יותר השימוש של המנהיגות ברגש הפחד לקידום אג'נדה פוליטית, כגון "הערבים נוהרים לקלפיות" או "השמאל מסוכן לישראל". כאשר המנהיגות מחליטה להשתמש בכוחו העצום של הפחד כדי לגרום לאזרחים להתנהג באופן שנוח לה עצמה, האזרחים הופכים לנתינים צייתנים של המנהיגות, הם מאבדים את שיקול דעתם ההגיוני ומונעים אך ורק על ידי הפחד שזורעת בהם המנהיגות. זאת סכנה ממשית, כי לפחד יש השפעה עצומה על האזרחים. מתוך פחד הם עלולים להישמע לצו המנהיגות ללא עוררין וללא ראייה ביקורתית ואובייקטיבית. התנהגות זאת כמובן מיטיבה עם המנהיגות, ברם היא פוגעת ומזיקה לאינטרס הכללי של החברה כולה.
14 תגובות
ברשותך אוסיף שחרדה אישית ואף לאומית היא פונקציה של היבט תרבותי המכונה "התמודדות עם אי-וודאות". כלומר- האופן בו חברה מתמודדת עם אי הוודאות שהמתלווה לאירועי החיים באשר הם. יש חברות המקבלות ביתר נוחות את מצבי האי וודאות בעוד שאחרות מתקשות לעשות כך ולכן הן נזקקות למנגנונים תומכים כמו רשת מסועפת של חוקים ותקנות הקובעים מה נדרש לעשות בכול מצב, המלווה ב פיקוח קשיח כמו משטרה וסנקציות חברתיות קפדניות, פנייה מרובה לישוב סכסוכים באמצעות מערכת משפט ועורכי דין לרוב. כמו גם – מוסדות דתיים מחמירים המספקים סט של הוראות "עשה אל תעשה" ותשובה לכל שאלה ותהייה. וישראל- היא אכן דוגמא למדינה שכזו.
מאמר חשוב שראוי לדון בו בכובד ראש, שכן נגזר עלינו ללמוד איך להפוך את החרדה הקיומית המלווה את העם היהודי לדורותיו – לנחישות והצלחה. עובדת קיומה של מדינת ישראל המשגשגת היא עדות שדי הצלחנו בכך.
והערה לסיום- מאחר ואינך יכולה כנראה להימנע מלקדם את תפיסת עולמך הפוליטי, היה ראוי לאזן את רשימת "ההפחדות" במקבילותיהם כמו "קץ הדמוקרטיה, סתימת פיות, חיסול בית המשפט, פשיזם, אפרטהייד" וכיוצא, התואמים ומאזנים את הרשימה החלקית שהצגת, בה נוקט כול צד פוליטי להשתמש בהם לקידום מטרותיו
פנטסטי. הסבר נהדר על הפחד. אבל אני מפחד יותר מכאלה שלא מוכנים להפנים את הפחד מפני הסכנות האמתיות האורבות למדינת ישראל. אני גם מפחד יותר מאלה שמפחידים אותנו מביבי. אין כמו ביבי ואינני רואה מי יכול להחליפו בעת הזו.
פרופ' נחמיאס היקרה, אולי תוכלי להמליץ לנו על מי שיכול כיום לבוא במקומו של ביבי?
אלה שמפחדים משלום
על פי קלאוזביץ' והוגי דעות אחרים השלום הוא מצב בין המלחמות. על כן אתה מה זה צודק כאשר אתה מפחד מאלה שמפחדים וכולי וכולי.
הורס במו ידיו את החזון הציוני.
ואם במדינה שלנו נכונות שתי הקביעות שלך
שאין כמו ביבי, כלומר שהוא טוב מאוד
ושאין מי שיחליף את ביבי, כלומר שכל יתר המנהיגים או המנהיגים בפוטנציה אינם ראויים
זה סימן שהבסטה בשלב מתקדם לסגירתה וכל אחד לנפשו בטרם יהיה מאוחר מידי
שיכול כיום לבוא במקום ביבי – זה קל לבקר, כנראה שיותר קשה להחליט. אמור נא מי יכול להחליפו כיום? נהיה מוכנים להצביע עבורו אם יהיה מתאים.
ואל תדאג לבסטה. היא עוד לא נסגרת. להפך. בבסטה הזאת יותר בטוח לחיות מאשר בהרבה בסטות אחרות.
לא מפחד
האמת היא שהם מאד מפחדים. הכינוי "חרדים" דבק בהם מאחר והיהדות המסורתית של ימי הביניים נמצאת תחת "מתקפת הליברליזם, חופש הפרט והמודרניזם" וזו הסיבה למאמצים הבלתי נילאים של הממסד הדתי לשמר את עצמו. החשש הגדול שהנוער הדתי יתגייס ויחשף לפיתויי החופש האישי החילוני גורם להם לבעתה.
שמפחדים להשמיע דעותיהם בפומבי או ברשתות החברתיות
פחד של ממש
ואת צודקת שזה כבר ממש עצוב
נכון, זה קרה לנעמי שמר שהאליטה התרבותית החרימה אותה על כי העזה לכתוב "אל נא תעקור נטוע". גם הזמר איראל זילבר הוחרם כי הביע עמדות "ימניות" מדי.. שלא לדבר על הזמר עמיר בניון שביטלו הופעתו בבית הנשיא כי כתב על מוחמד הנושא גרזן לרצוח יהודים בישיבה בירושלים (ולא התכוון כלל לשיר אותו). מפחיד..
מה אתה מפחד לפרסם את שמך?
איזה אנשים נבונים וחזקים מפחדים להשמיע את דעותיהם?
בישראל קיים חופש עיתונות מלא. כל אחד יכול לדבר כאוות נפשו. כולל קיציס ושליין.
מה הקשקוש הזה ללא סימוכין?
במאמר המלומד שלך את עושה את אותו הדבר כמו המנהיגות שלנו, רק מהכיוון ההפוך. לדברייך המנהיגות משתמשת בהשראת פחד לקדם את האג'נדה שלה. ואילן את משתמשת בהשראת פחד כדי לדחוף את הקוראים לכיוון האג'נדה שלך, שבמקרה זה היא מבית השמאל האנטי ביבי.
להערכתי המאמר חשוב היות שהוא נותן לנו להבין שהציבור לא כל כך מפחד כיוון שהוא קורא את המצב הביטחוני בעיניים בוחנות ומסיק את מסקנותיו.
זאת אמונה עיוורת
מה שמצייץ המנהיג הדגול ירום הודו זאת האמת
וכל היתר קונספירציות של בוגדים סמולנים