מתכון להרס ישראל כמדינה יהודית וציונית

בשנתיים האחרונות עמלה קבוצה, בהובלת החברים אריה הס ועמנואל שחף, על "תכנית הפדרציה" בין ישראל לבין תושבי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון.

העקרונות הראשיים של התכנית:

1. החלת החוק הישראלי ביהודה, שומרון והבקעה.
2. מתן זכויות אזרח ישראליות לתושבי יהודה ושומרון, בהתאם לזכויות של אזרחי ישראל היהודים והערבים.
3. גיבוש חוקה אחת משותפת ומוסכמת.
4. הכרה ותמיכה בין-לאומית רחבה בהחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון ובמתן זכויות אזרח לפלסטינים.
5. השארת כל היישובים היהודיים ותושביהם בשטחי יהודה שומרון והבקעה, ללא פינוי.
6. ניסוח חזון משותף למדינה פדרלית בישראל, כולל ערביי השטחים, במסגרת של 30 קנטונים, מהם 6 ביהודה ושומרון, וכן שיקום מחנות הפליטים.
7. כינון בית נבחרים נוסף – מועצת הקנטונים.

הצעת תכנית הפדרציה נראית כתרגיל אקדמי מעניין, אולם היא חסרת כל קשר למציאות הלאומית והפוליטית בשטח. זאת תכנית המציעה להקים מדינה דו-לאומית, שהיא מתכון ברור לחיסולה של ישראל כמדינה יהודית וציונית, ולכן יש לדחותה לחלוטין.

ראשית, קיים שוני מהותי בין הנרטיב ההיסטורי הלאומי היהודי לבין הנרטיב הפלסטיני. אין מכנה משותף. כמו כן המאפיינים הלאומיים – דגל, המנון, שפה – שונים לחלוטין בין שתי הקהילות. גם התרבות השלטונית – ממשלה, כנסת, בית המשפט העליון, מבקר המדינה, הצבא, המשטרה – שונים לחלוטין זה מזה. וכמובן ישראל היא מדינת הלאום והמרכז של העם היהודי, ולכן קיים חוק השבות.

בשטחי יהודה ושומרון חיים כ-2.5 מיליון ערבים פלסטינים, אשר עד 1988 היו בכלל אזרחי מדינת ירדן, שבה יש רוב פלסטיני. נאמנותם נתונה למדינות וארגונים מחוץ לישראל, חלקם ארגוני טרור. הוספתם לכ-2 מיליון ערבים ישראלים תפגע בחוסנה של ישראל כמדינה יהודית וציונית ועלולה להוות איום ביטחוני ממשי על ישראל.

אשר לרעיון הקנטונים – אלה לא יכולים לקום כאן שכן הבעיה העיקרית נותרת בעינה: אין לספח ולאזרח אוכלוסייה זרה לישראל ובעלת מאפיינים ויומרות המנוגדים לאינטרס הישראלי. ועוד מציעים אתם חוקה משותפת? זה לא רציני.

אגב, בישראל הקטנה אין צורך בקנטונים, אלא יש לפתח את היפוך הפירמידה בכיוון של ממשל אזורי. במובנים מסוימים כבר נעשתה פריצת דרך והוקמו אשכולות חברתיים-כלכליים בגליל ובנגב. רעיון הקנטונים והפדרציה מסוכן מבחינה נוספת – ישראל היא הריבון, ובמצב סבוך כל כך באזור כל תקלה או אירוע משמעותי – ויש לזכור שגם ביטחון פנים וגם ביטחון כולל הם באחריות ישראל – יגררו האשמות אפרטהייד של ישראל. אסור לנו להגיע למצב כזה.

ואם כך – מה יש לעשות? יש המאמינים בצורך להקים שתי מדינות לשני העמים. כך הייתה התחושה כאשר חתמו על הסכם אוסלו ב-1993. אולם מיד לאחר מכן פתח יאסר ערפאת ימ"ש באינתיפאדה ונהרגו אלפי ישראלים. ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט, וגם בנימין נתניהו כשר חוץ, היו מוכנים לוויתורים גדולים, אבל ערפאת שוב ארגן אינתיפאדה, וגרם להרג ולהרס רב. בעשור האחרון בנימין נתניהו ואבו מאזן נמנעים ממגעים ודיונים לגבי שאלת הסכמי שלום, אך מקפידים על הסכמים ביטחוניים וכלכליים. כלומר רעיון שתי מדינות לשני עמים תקוע ולא מתקדם.

הערבים דורשים שישראל תחזור לגבולות 1967 ושתסכים לזכות השיבה של הפליטים. ישראל מתנגדת לכך, וגם לא תתפנה מהגושים הגדולים, מהבקעה ומהגולן. במצב כזה אין סיכוי להסכם.

מפלגת העבודה קבעה את עמדתה העקרונית – היפרדות. הצעה נוספת באה מכיוון נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהודיע כי מיד לאחר הבחירות בישראל הוא יפרסם את "תכנית המאה" להסדר בין ישראל לרשות הפלסטינית. בתכנית יציע טראמפ "ריבונות פונקציונלית" לפלסטינים.

אם כך, מה הם הכיוונים הנוספים אשר רצוי לשקול?

1. לבחון את האפשרות להחזרת תושבי יהודה ושומרון לריבונות מדינת ירדן, כולל זכויות בהר הבית, כפי שהיה עד 1988.
2. ליצור קונפדרציה בין מדינת ישראל, הפלסטינים (ריבונות פונקציונלית) ומדינת ירדן.

בנושאים אלה יעסוק המסמך הבא, שאפרסם בקרוב.