בחג האביב קוראים ושרים את שירת האביב המופלאה ביותר של היהדות (סֶהֲרַנֶה בלשון הכורדים). שיר השירים הוא הטקסט המקראי המולחן ביותר ביהדות ובעולם המערבי. הוא גם הטקסט המשפיע ביותר ביהדות, לאחר חמשת חומשי תורה, ועליו נכתבו הררי פרשנויות. כפשוטה, זהי שירה ארוטית בין עלם לעלמה. בשל היותו עשיר בדימויים וכתוב בעברית נמלצת ביותר, פעל רבי עקיבא לשלב אותו בקנון היהודי. מרגע זה קיבל שיר השירים משמעות אלגורית; הגבר שבסיפור הוא הקב"ה והעלמה היא כנסת ישראל. האהבה בין השניים היא על-היסטורית ומטפיזית. יוצרים מכל קשת האמונות והדעות ביהדות ראו בו מקור השראה ולכן הלחינו ושרו אותו בפני קהלים מגוונים. תהליך זה יימשך כנראה עוד דורות רבים. שיר השירים מבטא במידה רבה את הקונצנזוס הרחב ביותר שביהדות, מחרדים ורפורמים ועד מסורתיים וחילוניים, נשים וגברים, סגנון עממי ומחויט, בחפלות ספונטניות ובמופעים מתוכננים ומסוגננים.
כאן אנו מציעים שני חידושים: האחד, פרשנות קצרה, פשוטה ונגישה לכל קורא, המתמקדת במתח הארוטי שבין איש לאישה. השני, שורה ארוכה של קישורים מוזיקליים ל-YouTube, העשויה לשמש חוקרים ומוזיקאים המבקשים לקבל השראה והמבקשים לדעת מה קיים בשוּק של שירת שיר השירים. קודמת לכול שורה של קישורים לקריאה טקסית של כל אחד מפרקי שיר השירים. סדר הדברים הוא כך: פסוק בודד, פירוש של המחבר עם זיהוי של הדוברים (הדוד, הרעיה או המקהלה), קישורים מוזיקליים לפסוק המסוים, והפרדה בשלוש כוכביות בין תמונה לתמונה שבכל פרק. בכל שיר משובצים פסוקים שונים ולכן הסדר שלהלן נקבע לפי שורת הפתיחה של השיר. המשתמשים הנכבדים מוזמנים להציע בתגובות גם פרשנות משלהם וגם קישורים מוזיקליים נוספים. להלן פרק א' כחלק מסדרה שתעלה בימים שלקראת הפסח ובמהלכו.
קריאה מהנה, עונג אסתטי וחג של שלום ושמחה לכל בני האדם.
פרק א
קריאה אמנותית
פרשנות מלווה בקישורים לשירה ישראלית
(א) שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.
מקהלה: השיר, שבחר שלמה, כמעולה שבשירים.
(ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.
הרעיה: נשקני בפיך אל פי, כי טוב להתעלס אתך אף יותר משתיית יין.
(ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.
הרעיה: שמךָ נודע בריחות בשמיך המשובחים, לכן הערצת נערות מסורה לך.
(ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.
הרעיה: הובל אותי אחריך בזריזות, בוא אליי כמלך בחדרו הפרטי. נממש את תשוקתנו, נתעלס כשיכורים ונשמח זו בזה.
שי צברי (הופעה)
* * *
(ה) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם, כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.
הרעיה: אמנם השחרתי, עלמות-ירושלים, כהה כיריעות אוהלי הערבים הנוודים, שחורה כאוהלי רועי עדרי שלמה, אך למרות זאת עודני נאה.
(ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.
הרעיה: אל תטעו בשחרותי, היא נובעת משיזוף מוגזם. אחיי התנכלו אליי, הטילו עליי לשמור על כרמיהם בשדות, ואני את כרם-גופי זנחתי.
* * *
(ז) הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם, שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ.
הרעיה: אמור נא לי, אהוב נפשי, היכן אתה רועה את עדריך, היכן אתה חונה בצהרי היום, ואבוא לרעות את עדריך. בשל מה ארעה את עדרי הבנים האחרים.
(ח) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.
מקהלה: היפה מכל הנשים, אם אינך יודעת היכן אהובך, עקבי אחריו לפי שבילי העיזים, ורעי את הגדיות שלך בסמוך לסוכת הרועים עד לבואו.
* * *
(ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי.
הדוד: כסוסה מצרית אצילה, כאחת בצי מרכבות פרעה, כך את בעיניי אהובתי.
(י) נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים.
הדוד: מה נאים ללחייך העגילים, ומה יפה לצווארך רביד החרוזים.
(יא) תּוֹרֵי זָהָב, נַעֲשֶׂה לָּךְ, עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.
הדוד: עגילי זהב אעניק לך, מעוטרים בנקודות מוכספות.
(יב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ.
הרעיה: בעת שאני רואה את אהובי במסיבת יין של גברים, גופי נוטף כבושם הנרד.
(יג) צְרוֹר הַמֹּר, דּוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין.
הרעיה: כמו שקיק זעיר של בושם-המור, המונח בין שׁדיי, כך יניח אהובי את ראשו ביניהם.
(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר, דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי.
הרעיה: אהובי נדמה לי כצמח הבושם הנדיר, אשר במטעי עין גדי הרחוקים.
(טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים.
הדוד: יפה את אהובתי, יפות עינייך כזוג יונים.
(טז) הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי, אַף נָעִים, אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.
הרעיה: יפה אתה אהובי, גם נעימה לי חברתך, גם מיטתנו רטובה מתשוקה.
(יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים.
הרעיה: תשוקתנו עצומה כבית-קורות-ארזים המחוזקים בלוחות-ברושים.
14 תגובות
ניכנס לקישורים בסוף השבוע
די עם הזבל והסירחון.
כל הכבוד
מקהלת ״מזמור שיר״ הוקמה בקול-ישראל ביוזמת יוסף בן-ישראל, לביצוע מזמורים מן המזרח, בליווי התזמורת של זוזו מוסא, ובצעה ״קנטטת שיר השירים״,, מתוכה זכור לטובה השיר. ״אני חבצלת השרון״ עם ג׳ו עמר
הכי אותנטי ויפה ישר כח חברי
רק בלי מריבות בבקשה.בלי שנאה.בלי פוליטיקה.עם אחד אנחנו.
אחחחח
התחלתי ללגום את התענוגות
עונג שבת
המון תודה
אמשיך לטעום …
תודה על הנגשה והסביר עגשווי ומאיר את הדעת של השירים המוכרים שלא תמיד חפשתי להם הסברים ותרגום.
שימי תבורי של פעם
שיר טוב היה תוצאה של: משורר שידע לכתוב, מלחין שידע לחבר מנגינות, וזמר שידע לשירכיום זה אחרת
מישהו שלא יודע לשיר גם מחבר את המילים בעילגות גם ממציא את המנגינה מבלי אפילו לדעת תווים וגם מבצע מבלי שניחן בקול ראוי ומבלי שיודע לשיר. מספיק כמה סלסולים מזרחיים
להמשיך ולשמר
מיזם שראוי להערכה רבה. פלאי היוטיוב נרתמים להנצחת הטקסטים המולחנים משיר השירים. נגיש , זמין ומעורר שמחה. תודה!????
לפאר להוריש ולעודד יצירות חדשות.
אחרת הכרתי חלק מהשירים והם לא אמרו לי כלום.