אבולוציה איכותית (לאו דווקא הישרדותית)

מערכת גמול ערכית שכדאי לכולנו להכיר
קרן אור בחשיכה
צילום: Zouavman Le Zouave commons.wikimedia.org

בכל יצור חי טבועה מערכת גמול פנימית. יחידה שמשדרת לו ״משתלם, מתגמל!״. יצור חד-תאי זוכר שפנה לשלולית מצד ימין והיה שם מר מדי, והוא לא יחזור לשם. בעל חיים רב-תאי יטמיע במולקולות הזיכרון שלו שהנקבה העגולה סיפקה אותו יותר מזו הרזה והקרירה, והגמול שזכה לו ידרבן אותו מעתה והלאה לפנות לעגולה החביבה. בבעלי חיים מפותחים יותר השתכלל מרכז הגמול במוח והחל ליצור חיבורים וקישורים עם מרכזי שובע, סיפוק יצרים ודחפים, הנאה גופנית והנאה חושית על כל גווניה.

מערכת הגמול היא מערכת הישרדותית יעילה והיא מכוונת את הפרט כיצד לנהוג ולפעול על מנת לחיות. בקצה הספקטרום היחידה הזאת עלולה לגרום להשתוקקות יתר ואף להתמכרות. כל יצור מבין שאם הוא יאכל כמו חזיר במשך הבוקר אז הוא יתייסר בלילה מכאבי בטן והקאות, ואם הוא יהמר כל הקיץ הוא יפשוט רגל לקראת החורף. כך גם בהתמכרות למחשב ולסמרטפון, למין, ליופי ונעורים, לספורט ועוד.

יש עוד מערכת גמול שכדאי לאמץ. גמול הנובע מערכים, סיפוק מיושרה, עונג מהתנהגות מוסרית וזולתנות. זה כנראה אזור מוחי חדש שיש לו פוטנציאל להתפתח בעיקר בבני אדם. לעיתים הוא עשוי לא ללכת בקנה אחד עם הישרדות ואפילו לגרום לקונפליקט: אם אתן – לי לא יישאר! אנשים שעוסקים בפיתוח המרכז הזה מספרים שהוא מעניק גמול משמעותי הרבה יותר מאלו שהזכרנו למעלה. זהו סיפוק ברמות על. עונג מאיכות אחרת. איך מתרגלים את הגמול החדש הזה? מתחילים בצמצום וממשיכים ביצירת איכות.

מצמצמים בעינוגים מוגזמים ומיותרים, למשל צורכים פחות, מורידים את בולמוס הקנייה, מבלים ואוכלים פחות. ניתן אפילו לנסות לצום פעם בשנה, להפסיק לאכול שוקולד במשך שבועיים, לרדת מעשר כוסות קפה ליום לשלוש בלבד, לצמצם כדורי הרגעה ושינה ולהכחיד אלכוהול וחשיש.

בשלב הבא מומלץ לנסות לשבת בשקט. לא לדבר, לא לפטפט, כמה שעות ברציפות. לא לזוז, להוריד תנועות מיותרות, להוריד דיבור פנימי ומחשבות, לשקוע בסטילנס, כן, בדומייה מוחלטת סנסורית ומוטורית.

בשלב הכמעט אחרון, מתאים רק למתקדמים, ניתן ליישם את אותו תרגול בכיכר השוק, וכך לזכות בגמול מעשי. להתחיל לבצע רק מעשים טובים, לדבר רק אמת, להתחשב באחרים, לנדב ולהתנדב, לבלות עם ההורים הקשישים, לקפוץ להוספיס ולספר בדיחה לגוסס, להיפתח לזר ולאויב ולהתענג על התובנה החדשה שהתפתחה בנו שאני והוא שווים. תחושה זו הופכת לאחר זמן לשוויון נפש, לאיכות פנימית מורכבת ומתגמלת.

יחידי הסגולה שמגיעים לסוף הדרך זוכים בגמול האולטימטיבי ומתחילים לחוש אהבה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

28 תגובות

  1. יש אנשים שנולדו עם היכולת הזאת והם פועלים למען אחרים באופן טבעי. למשל, מאמא תרזה. האם אפשר לפתח יכולת כזאת אצל כולם? זוהי שאלה למחקר. באיזו דרך? ספרי הדרכה, שעורים בזולתנות? או דוגמא אישית?

    1. דוגמא אישית ורצוי מינקות יאפשרו לפתח במח מרכזי גמול לערכים

  2. מסכימה עם כל מילה. ההקשר האבולוציוני הוא חיבור מעניין לבחירה הזו "להתענג" מעשיית טוב.

    1. את הדתיים הצליחו לחנך להשקיע המון מרץ כדי לספק את ה"צרכים" של הקדוש ברוך הוא. הם ממש טורחים יומם ולילה לספק אותו. אם את אותו המרץ הם היו משקיעים לעזרה לאנשים אחרים העולם היה נראה אחרת. אבל דבר אחד ברור. החינוך עובד נהדר.

      1. הדתי יכול להתענג מעבודת השם וזה לא צריך להפריע מגמול בעבודה והתחשבות עם בן אנוש אחר.
        אולי זה תפקידנו כחילונים להנחיל לו ערכים חברתיים

    1. נכון.
      אבל במבחן התוצאה נראה שחלה ירידה בערכים.
      מכאן:או שהשתנו הערכים או שהשתנה החינוך.
      הכתבה מציעה החדרת ערכים בגישה (חינוכית) קצת שונה.

    2. מדובר במעשים טובים ולא בהכרח בערכים. גם חיות עושות לעיתים מעשים טובים עבור זולתם.

      1. חיות לא עושות מעשים טובים
        חיות אינן עושות מעשים רעים
        חיות מבצעות מהלכים השרדותיים
        (גם אם בתפישת עולם שלנו אלה מעשים זולתניים)

  3. מעשה טוב כלפי מישהו הוא מעשה שמזיק למישהו או לציבור אחר?

    1. המשוואה פשוטה:עשה טוב תזכה בטוב(יש יוצאים מהכלל)

    1. הגישה שאני מציע שאולי תרחיב את מעגל אנשי הערכים היא להנות מכך

    1. עד עתה ברוך השם הערכיות שורדת יפה.
      אתה ואני נעצים אותה

    1. אני רק מעלה זאת כאופציה. לא בכל מחשבה דיבור ומעשה אבל לפעמים. ענין של מודעות

    1. או אולי באופן מפתיע גם השכן וגם האויב יגלו שערכים משתלמים לאיכות ורמת חיים

    1. נדמה שקמפיין הבחירות
      עורר בי את הצורך לכתוב על ערכים

  4. הכתבה מעניינת ונותנת תיקווה לחשוב שבעתיד האבולוציה תגרום שדורות הבאים יהיו יותר אלטרואיסטיים. זה מזכיר מה שהדלאי לאמה אמר "תהיו אגואיסטיים עם חוכמה.".. ברגע שאנו נותנים לאחר זה נותן לנו הרבה אושר..וגם למי שמקבל..נוכל להיות עולם יותר טוב לחיות בו ויותר מאושר.

    1. חבל שהנזירים אינם מולידים זה מצמצם קצת את התיקווה?

      1. אני אופטימית: כל הזמן אני פוגשת אנשים שאינם נזירים שרוצים לעזור לזולת…?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים