מאמר זה נכתב בעקבות "קמפיין הקברים של הליכוד", כשברקע תמונה של חלקת חללי הל"ה אשר נפלו במלחמת העצמאות. הכרתי את הנופלים הללו, רובם היו חבריי, ומפקדם, דני מס היה גם מפקדי באותם ימים.
באפריל הקרוב ניקרא להצביע בבחירות לכנסת. אני אומר בלב דואב כי לראשונה, מערכת הבחירות, משני צדדיה הפוליטיים, איננה מבטאת את חילוקי הדעות בשאלות הלאומיות. מסע הבחירות כולו מתרכז בהטלת בוץ ורפש על מנהיגי הצד האחר. המפלגות לא בוחלות בדבר, ועושות פוליטיזציה בצה"ל. העמדות הפוליטיות של מפקדי ולוחמי צה"ל אינן רלוונטיות, ולא תתרומנה להצלחת הצבא במשימתו. להיפך, הדבר עלול לחבל במכנה המשותף והלאומי. אנו צבא העם כולו על כל מפלגותיו ועמדותיו.
כך אני חושב היום וכך חשבתי גם בעבר, מאז שהתגייסתי לפלמ"ח ב-1944. זו הייתה תחילתה של תקופת שירותי במערכת הביטחון הנמשכת עד היום, עם מדים ובלעדיהם. בכל שלב היו לי מפקדים, בדרגות שונות, ובה בעת הייתי אנוכי מפקדם של אלפי לוחמים.
לא תמיד הייתי שלם עם כל ההחלטות שהתקבלו ועם הפקודות שקיבלתי וביצעתי, אך מעולם לא היה לי ספק שעליי למלא אחר הפקודות, ועל הצד הטוב ביותר.
בכל אותן שנים מעולם לא שאלתי ולא ידעתי מהן עמדותיהם הפוליטיות של מפקדי או של פקודיי. לא היה בכך כדי לשנות במאומה את החלטותיי.
בשנת 1975, בעת ניסיון חילוץ החטופים במלון "סבוי" שלחוף ימה של תל-אביב, נהרג אל"מ עוזי יאירי. עוזי היה בעברו מפקד סיירת מטכ"ל, ולאחר מלחמת יום הכיפורים שירת תחתיי, בחטיבת המחקר באמ"ן. דעותיו הפוליטיות לא היו ידועות לי.
בשנת 1976, במהלך מבצע שחרור החטופים באנטבה, נהרג יוני נתניהו מפקד סיירת מטכ"ל, יחידה שהייתה כפופה אליי במישרין כראש אמ"ן. לא ידעתי אז, גם לא היום, מה היו דעותיו הפוליטיות של יוני.
אני מציין עובדות אלה לא כדי לומר שמידע זה לא היה דרוש לנו באותה עת, אלא כיוון שזה סוד כוחו של צה"ל. אנו שירתנו אז, כמו גם היום, את האינטרס הלאומי של ישראל. את דעותינו הפוליטיות-האישיות אנו מביעים בקלפי ביום הבחירות, ולא מעבר לכך.
ואסתכן אולי באמירה נועזת: מי שמחפש פוליטיזציה בצה"ל, מי שמציג כך את הדברים, הוא זה שתוקע את הסכין בלב ליבה של האחדות הלאומית שלנו.
3 תגובות
אכן, הסרטון הזה אינו ראוי ומבזה את כול מי שעומד מאחוריו. מצטרף בהרכנת ראש
ברגע שמכניסים לויכוח את חללי צה"ל
הצגת קברי חללי צה"ל במסגרת תעמולת בחירות מעוררת רגשי דחייה טוטלית. מי שכך עשה ראוי לכל גינוי. הדבר מצביע על התבהמות ואבדן כל כבוד לאלה שמסרו נפשם על הגנת המדינה.
אולם לקשור את התופעה המזעזעת הזו עם פוליטיזציה בצה"ל, למצער, איננה נכונה.
האלוף גזית צריך לדעת, עוד מתקופתו בפלמ"ח ובייחוד לאחר מכן, שבצה"ל תמיד שררה פוליטיזציה ברמה זו או אחרת במשך כל הזמן. בצה"ל משרתים בני אדם. ממשלה אזרחית שולטת על צה"ל. לבני האדם כמו גם לחברי הממשלה יש בוודאי דעות פוליטיות. זה התחיל מפרוק מטה הפלמ"ח, בחירת מפקדים לפי קרבה פוליטית או משפחתית (דיין, רבין למשל) הקצאת כוח אדם אדירה לעבודה בקיבוצים (נח"ל). "אוגדת הליכוד" מול "אוגדת המערך" סביב מלחמת יום כיפור. ואלה רק דוגמאות. אינני רוצה להיכנס לסוגיית הרבנות הצבאית ולחילופי האליטות בפיקוד הצבא.
אלו הם החיים. כך צריך להיות. טוב שכך. צבא ופוליטיקה הם שני צדדים של אותה מטבע.