אוויר הפסגות הדליל

גובהם של הרי סמיין באתיופיה הוא מעל ל-3,000 מ' מעל פני הים. חי שם זן ייחודי של קופים: קופי ג'ילדה. קופי הג'ילדה חיים בלהקות. בכל להקה יש מנהיג זכר ונקבות אחדות. רק המנהיג הזכר מקיים יחסי מין עם הנקבות ומעמיד צאצאים. יתר הזכרים מסתובבים בלהקות זכרים. מדי פעם אחד מהם קורא תיגר על מנהיג של להקה. אם הוא מצליח, הוא הופך לזכר השולט בלהקה והשליט הקודם נותר ללא להקת נקבות.

עוצמתו הפיזית של הזכר היא הכלי העיקרי לשמירת הלהקה שלו. עם זאת, הנקבות משפיעות על המאבק בין הזכרים – הן יכולות לתמוך במנהיג הלהקה ולעזור לו כנגד המתחרה או לחבור דווקא לאויבו. לפיכך הזכר מנסה לתת להן הרגשה טובה, בעיקר באמצעות פליית כינים מפרוותיהן.

עם השנים נחלש הזכר המנהיג ויותר זכרים מנסים להשתלט על הלהקה. הסוף ידוע מראש: זכר אחר הופך למנהיג הלהקה וקוף הג'ילדה מאבד את מה שהיה לו. זה טבעו של העולם: ככל שמתקרבים לפסגה בתחום כלשהו קשה לאחוז בה לאורך זמן, ובסופו של יום מופיע מישהו אחר ומשתלט על הפסגה. זה נכון למנהלים הבכירים ביותר, לאנשי העסקים העשירים ביותר, לספורטאים בצמרת העולמית בתחומם וגם למנהיגים פוליטיים.

אין ההבדל בין בני אדם לקופי ג'ילדה ברצון להישאר בפסגה. יש הבדל במגוון הכלים לשמירה על המעמד ובעיקר בכך שלבני אדם יש כללים אתיים ומערכת חוקים. אך חלק מאלה שתאוות השלטון המקצועי, הכלכלי או הפוליטי בוערת בעצמותיהם סוטים מהכללים או מהחוקים. שמירת המעמד הופכת לחזות הכול.

נזכרתי בזה כששמעתי את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מדבר לאומה אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד אותו למשפט, בכפוף לשימוע, בשלושה תיקים שונים. מר נתניהו אמר (איני מצטט את הדברים במדויק) שמתנכלים לו ושהוא ימשיך להיות ראש ממשלה עוד עשר שנים או יותר.

במשך תקופה ארוכה הופך הרצון שלו להמשיך לכהן בראשות הממשלה לחשוב יותר ויותר. רצון זה מתבטא באופנים שונים ומגוונים. קידום אנשים לתפקידים לפי נאמנות ולא לפי כישורים. מי שנאמן ומרגיש שהוא חב משהו למנהיג, ייטה לעזור לו לשמר את שלטונו. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהצעת חוקים אישיים לשמירת השלטון, ברעיונות עוקפי בג"ץ ובפלגנות המחזקת את תחושת ההזדהות של התומכים.

זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בהתקפה אישית קשה על גדעון סער, שכביכול "רצה לעשות פוטש לראש הממשלה". סער אולי רצה, לכל היותר, להתמודד על תפקיד "מנהיג הלהקה", או בלשון בני אדם תפקיד ראש המפלגה. בליכוד שאחרי מנחם בגין ולפני מר נתניהו זכורות התמודדויות רבות כאלה. בכנסת הנוכחית היו גם כאלה שאולי הגזימו ולא כיוונו היטב לרצונו של נתניהו. למשל היה מי שלעג בפומבי לחברי כנסת בעלי דעות אחרות רק משום שהם נכים. היו מי שביזו הורים שכולים של חללי צה"ל משום שהביעו דעה פוליטית שונה.

בתקופה האחרונה זה הגיע גם לחבירה לכהניסטים. למי שלא זוכר, בשנת 1988 נפסלה תנועת "כך" של כהנא ונמנעה ממנה התמודדות לכנסת בגלל גזענותה. לפי ויקיפדיה, בשנת 1994 הכריזה ממשלת ישראל כי התנועה היא ארגון טרור, וכיום היא כלולה ברשימת ארגוני הטרור של ארה"ב, האיחוד האירופי וקנדה. אחד המחירים של החבירה לכהניסטים הוא קרע עמוק עם יהדות ארצות הברית.

החשיבות הגוברת והולכת של שימור השלטון מתבטאת גם בהתנהלות עם השותפים הקואליציוניים. השר נפתלי בנט היטיב לבטא זאת בתקשורת לפני שנים מספר: הוא אמר (שוב איני מצטט במדויק) שנתניהו לחיץ ושהוא (בנט) מנצל זאת על מנת להשיג את מה שחשוב לתנועה שלו. מי שחושב שאריה דרעי, יעקב ליצמן, משה גפני ומשה כחלון לא הבינו את מה שהבין נפתלי בנט ולא פעלו כמוהו, ממעיט מערכם. היו גם פוליטיקאים מהליכוד שאמרו במפורש שצריך לתת לשותפים הקואליציוניים את מה שהם מבקשים, שאם לא כן תיפול הממשלה.

כל מנהיג של להקת קופי ג'ילדה מוחלף בקוף אחר. כל מנהל, ספורטאי צמרת ואף גדול עשירי עולם מאבד במוקדם או במאוחר את מעמדו הייחודי. זו רק שאלה של עיתוי. באשר לעיתוי אצטט את הסופר האמריקני מארק טוויין: "פוליטיקאים הם כמו חיתולים. את שניהם צריך להחליף מאותה סיבה: בגלל הריח".