שבות ושיבה

חוק השבות כחוק יסוד של עם ישראל
תמונה של קימל
פרופסור גיורא קימל

לאחר שהגבתי על כמה מאמרים שהציעו פתרונות לבעיית הפליטים הערבים, אני מנסה לחדד את ההבדל בין שבות ובין שיבה. שבות פירושה החזרת אוכלוסייה למכורתה, שבה רוב האוכלוסייה בעלת זהות אתנית אחת. שיבה היא החזרת אוכלוסייה למקום שהייתה שם קודם בלי להתחשב בזהות האתנית.

ההיסטוריה של האנושות רצופה בניידות של אוכלוסיות. כבר לפני כ-1.7 מיליון שנים עזב האדם הקדמון את אפריקה והגיע עד מערב אירופה, המזרח התיכון, קווקז ואפילו אינדונזיה וסין. האדם המודרני התפשט לכל כדור הארץ מלבד אנטרקטיקה. גם לאחר שכל כדור הארץ היה מיושב המשיכו הנדידות, אבל אז הן היו מלוות בפלישה אלימה או בהתבוללות סבילה. במקרה הראשון הפלישה האלימה התבטאה בגירוש האוכלוסייה המקורית או הכחדתה. במקרה השני שתי האוכלוסיות נטמעו זו בזו. דוגמאות לא חסרות. התוצאה, במקרה הראשון ובמקרה בשני, הייתה שינויי זהות. יש גם נדידות שקורות מעצמן, למשל הארלם וברונקס היו שכונות יהודיות, ועכשיו הן מאוכלסות באפרו-אמריקנים והיהודים נפוצו לכל עבר. לעתים הנדידה אינה פיזית אלא דתית ותרבותית, למשל דתות שהצליחו להשתלט על אוכלוסיות נרחבות ללא רצח עם והשתלטות פיזית. הדתות האימפריאליסטיות ביותר הן הנצרות, האסלאם והבודהיזם.

בתוך התמונה הזאת של ניידות פיזית ותרבותית עם ישראל חורג מהמקובל. ראשית, זה העם היחיד ששורד בגלות; שנית, זה העם היחיד במערב, כולל המזרח התיכון, ששמר על דתו, שפתו ומסורתו כמעט ללא שינוי מתחילת קיומו; ולבסוף זה העם היחיד שגלה מארצו אך שמר לה נאמנות והתייחס אליה כאל מכורתו. העם הזה נולד עם המשפט לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א), כלומר הוא נולד בגולה וכבר נקבעה לו ארץ כנען כארץ היעד שלו. מאז זו ארצו של עם ישראל. לאחר מכן עם ישראל מצא את עצמו במצרים. ארץ ישראל הייתה ריקה מהישראלים, אבל יש ארבעה ספרי תורה שמפרטים איך כל הישראלים עלו וחזרו אליה. גלות הפירמידות חוסלה, לאחר מכן הייתה מלחמת השחרור בהנהגת יהושע בן-נון – ובא לציון גואל. אני חילוני ואינני משוכנע שכל מה שכתוב בתורה היה ככתבו וכלשונו. אבל הטקסטים האלה עיצבו את התרבות של היהודים. הלוא איש אינו מתייחס לסיפורים של איזופוס וקרילוב כאמיתיים, אך הלקח של משליהם הוא חלק מתרבותנו.

לאחר מכן גלו עשרת השבטים וגורלם דמה לגורל כל העמים שפלשו אליהם והגלו אותם. הם התמוססו בסביבתם החדשה. פה ושם יש סימנים לשארית הפליטה שלהם, כולל השומרונים, שמתכחשים לירושלים. לעומתם היהודים, שגלו בנסיבות זהות, שמרו על הגחלת, כולל כמיהה למכורה, מסורת, מנהגים, דת ושפה. בהזדמנות הראשונה חזרו הגולים לארצם. צאצאי אלה שנשארו בגולה בבבל חיו שם עד קום מדינת ישראל וכל אותו זמן שמרו על יהדותם בגאון.

לאחר חורבן הבית השני הוכיחו היהודים שהם גולים מקצועיים. ברור שהייתה זליגה לסביבה, אחרת קשה להסביר מדוע במשך 2,700 שנה הסינים הפכו למיליארד והיהודים לא הגיעו אפילו ל-20 מיליון, אך היהודים שנשארו המשיכו להיות עם אחד, בכל הגלובוס, עם אותה מסורת, אותה דת ואותה כמיהה למכורה. החייאת העברית לא הייתה נס. היהודים התפללו בעברית וכל התלמידים החכמים ידעו עברית מצוין. אם לא הייתה תשתית רחבה של ידיעת עברית אצל היהודים בגולה, המיזם של אליעזר בן יהודה לא היה מצליח כל כך.

מכיוון שהיהודים לא נטמעו בסביבתם, הם הפכו לזרים ומוזרים. איך אמר המן? "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים … ודתיהם שונות מכל עם …" (אסתר ג, ח). זו אחת הסיבות לאנטישמיות. ולכן שוב המן, הפעם בכתב: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים …" (אסתר ג, יג). אמנם המן לא הצליח לממש זאת, אך יורשיו הצליחו במידה רבה.

אבל היהודים המשיכו בשלהם. הם ידעו שיש מקום שבו הם לא יהיו זרים ולא מוזרים, וזו ארץ ישראל. "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון" (תהלים קלז, א). מעניין לציין שהיו גלויות ללא אנטישמיות, למשל אוזבקיסטאן (בוכרה), שהייתה גולה נוחה להפליא, ובכל זאת רוב היהודים עלו לארץ בכל הזדמנות. מסתבר שארץ ישראל כמכורה זה חלק ממהות היהדות. היהודים האותנטיים רואים בארץ ישראל את ארצם בדומה לאדם השוהה בבית מלון ולמרות קורת גג שמעל ראשו הוא אינו רואה את המקום כביתו.

כל מה שנכתב עד כה הוא הרקע לתנועה הציונית, שמטרתה להפוך את הגלגל ולקבץ את הפזורה למקום שממנו התפזרה. למזלם של היהודים, בארץ ישראל היו אזורים נרחבים לא מיושבים בגלל מלריה, ביצות ואדמות לא פוריות (חולות, סחיפת קרקע וכדומה). בעלי הקרקעות שמחו למכור קרקעות אלה במחירים מופקעים, וכך התחילה תקומת היהודים בארצם.

כשקמה מדינת ישראל ניתן היה למסד את הציונות בחוק שמאפשר את קיבוץ הגלויות, וזה חוק השבות. כמו שהחייאת העברית הצליחה כי העברית לא הייתה ממש שפה מתה, כך גם קיבוץ הגלויות הצליח כי היהודים מעולם לא חדלו לפנטז על ארץ ישראל. העם היהודי הוא גולה סדרתי שיודע לגלות אך גם לחזור.

אם כן יהודי שרוצה לחיות בתרבותו, בשפתו ובדתו – אין לו מקום מלבד ישראל. לעומת זאת ערבי שקורא לעצמו פלסטיני, לכל כיוון יבשתי שיפנה הוא ימצא את עצמו בסביבה עם שפתו, דתו ותרבותו. בשביל מה הוא צריך את השיבה? בשביל להתארח בבית הלאומי של היהודים? התשובה האמיתית והכואבת: מטרת השיבה היא לא לפתור את בעיית הפליטים אלא לחסל את הבית הלאומי של היהודים ולהרחיב את האימפריה המוסלמית.

בעולם יש לא מעט מדינות המקיימות חוק שבות. במדינות המנהיגות הפרדת דת מהמדינה, כמו ספרד ופורטוגל, רואים את מגורשי ספרד היהודים כספרדים אתניים, וחוק השבות חל עליהם. חשוב לציין שיהודים אלה דיברו וכתבו לדינו, שהיא ניב ספרדי, או פורטוגזית. הספרדים גירשו גם את הערבים כמו את היהודים, אך הערבית אינה שפה רשמית בספרד, לכן הספרדים לעולם לא יפעילו חוק שבות על הערבים. בהקשר זה יש לציין שהסרת השפה הערבית כשפה רשמית בחוק הלאום היא מוצדקת כדי להגן על מדינת הלאום היהודית מהאיום בחוק שיבה.

בניגוד לחוק השבות הישראלי, כל חוקי השבות הקיימים בעולם עוסקים באזרוח מחדש של קבוצות קטנטנות ביחס לגודל האוכלוסייה של מכורתם. אין תקדים לחוק שיבה המחזיר מסה של אוכלוסייה עוינת אל "מולדתה" אף שאין לה כל שורשים תרבותיים משותפים עם האוכלוסייה הדומיננטית שם. נניח שיחוקקו חוקי שיבה שיתנו ליוונים לחזור לאסיה הקטנה (טורקיה של היום), לטורקים לחזור ליוון ולבולגריה, לגרמנים לחזור לפולין ולפולנים לחזור לאוקראינה ולליטא. קשה לתאר את העימותים שייווצרו. לעומת זאת אם היו מפעילים חוק שבות על הטורקים בקפריסין (שיעלו לטורקיה) היו פותרים את העימות בין קפריסין היוונית ובין קפריסין הטורקית.

אפשר לנסח את חוק השבות כחוק כללי לכולם. וזה יהיה הניסוח: לכל אדם תהיה זכות להתאזרח במדינה שכל תושביה מדברים בשפתו או שבה נמצאת העיר הקדושה שאליה נשואה תפילתו. כתוצאה מכך ליהודים תהיה זכות להתאזרח בכל ארץ ישראל, למוסלמים תהיה זכות להתאזרח בסעודיה, לערבים במדינות ערביות אחרות וכדומה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. יכוחלים לחוקק כל דבר. הבעיה היא איך פותרים את הבעיה עם מיעוט שמהווה עוד מעט רבע מהאוכלוסיה שהיחסים אתו בעייתיים. ולא משנה מי אשם, אם בכלל. האם על ידי סיפוח עוד חלקים מאותה אוכלוסיה שיהוו מחצית האוכלוסיה? זאת הבעיה האמיתית.

  2. פרופ קימל
    תודה למאמר מאיר העיניים החשוב, לא רק לזרים שמטילים ספק בזכות קיומה של הישות הציונית בארץ ישראל, אלא גם ואלי בעיקר לאותם ישראלים שאינם בטוחים בזהותם הלאומית

  3. ככזאת היא הוקמה
    מיעוטים יכולים לחיות בה
    אבל להכיר שזאת מדינת היהודים

  4. גם לערבים. אם ניתן המדינה תיעלם. אבל דוקא בשל כך צריך להיות נדיבים ולהציע במקום זה הרבה דברים משמעותיים. כי חייבים להגיע פעם לשלום.

  5. ירדנה
    ברשותך ארחיב לגבי שתי נקודות חשובות שנגעת בהם:

    כאשר את מציינת בפתיח שלך "גם לערבים" את וודאי מתכוונת ל מה שמכונה "זכות השיבה" שאת מתנגדת לה. אני מניח שכוונתך שאין לאפשר לערבים את זכות השבות! שהוא זה המבדיל בין העם היהודי והאחרים כפי שפרט פרופ קימל.

    לגבי הצעתך לפיצוי הולם כתחליף, אני חושב שראוי לציין באותה נשימה את החובה לפצות את 700 אלף יהודי ארצות ערב שגורשו,נרדפו ונרצחו באותה תקופה.

    1. יש לחזור ולקרוא בעיון את הפוסט של קימל.
      ביחסים בין לאומיים די במילה אחת ואפילו אות כדי לחרוץ גורלות

  6. ברור
    חד
    ולא חמקמק
    זאת הדרך
    ואין אחרת
    כל השהיה מגדילה את הבלאגן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן