יום השלג צהוב

אמש אותתו לנו משמיים כי עידן התעתועים של החשוד בנימין נתניהו ובני משפחתו הלוקים בתסמיני נהנתנות בעייתיים, חייב להסתיים. דומני שלא אטעה אם אפתח בקביעה שמעולם לא נראה בארצנו שלג צהוב שכזה שקבר קבורת חמור גם את האמון במערכת המשפט, עד שאפילו "מלכת הכיתה" איילת שקד איבדה את שרידי הכבוד האחרונים, בעקבות האירועים הדוחים המכים את כולנו בסנוורים בזוהר הקסום של הצבע הצהוב.

תגובתה המתנצלת והמגומגמת של שרת המשפטים שקד, הוכיחה כי היא עדיין איננה קולטת שדרכה נחסמה וכי עליה להימלט על נפשה מהזירה הציבורית שבה תעתעה במשך זמן רב מדי. למעשה, כל יום שלה במערכת היה מיותר ונזקו המצטבר רב, וסבורני כי ההמשך יהיה אף נוקב וחריף עוד יותר מבחינת המסקנות שייקשרו בה. עידן ההתפנקות והחלום נגוז, וטוב שכך. אולי ניתן יהיה לשקם מעט מנזקיה אך יידרש זמן ותידרש ועדת חקירה ממלכתית.

כבר בשלב כה מוקדם של החקירה ברור כי מי שמינתה במהלך שנים ספורות כ-350 שופטים בכל הערכאות, מהשלום ועד לעליון, מסכה רעל בוורידי "המערכת המשפטית". עלה בידיה של השרה להקים את "צוות שקד", והיא עשתה לשותפים בכירים בו את עו"ד אפי נווה מצד אחד, ואת היועץ המשפטי עמיחי מנדלבליט מצד שני. לדעתי מנדלבליט מכבר צריך היה גם הוא להתפטר לפני שהשיגה אותו היד הצהובה.

אכן מתברר כי תעתועי גורל גרמו למזכירתו של בנט להאמין כי היא ניתנה לנו משמיים כשליחת הבורא – מבחינה זו היא ממש צידו הנשי של נתניהו. ראש הממשלה הרי אינו יכול להתחמק מתרומתו הרבה ליצירת זירה משפטית בעייתית, שבה נעשו מעשי אינוס משפטי שהרעילו בשיטתיות את מערכת המשפט הישראלי, מערכת משפט שהוקמה נדבך על נדבך על ידי ענקי חוק ומשפט, מהם בעלי שם עולמי מעורר גאווה – עד אשר נפלה שקד על לשכת שר המשפטים. הרחיקו הבלים עד כדי כך שאנשי תקשורת החלו להפיץ שמועות שאפילו בליכוד רואים בה "יורשת טבעית" לנתניהו בבוא יום.

כבר לפני שנים אחדות עמדתי על טיבה ואופייה המסוכנים לכולנו, כמי שמעריצה את היהדות האמונית כמעט עד גזענות, ואף פרסמתי את דעתי עליה באתר זה. לתופעה הזאת הנקראת "איילת שקד" מתווספים נפתלי בנט מימינה, ומשמאלה משפטן המתעב את עידן הנאורות בתולדות המשפט הישראלי שהוביל נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק, הפך לשקד למנטור, ועשה בה שימוש נפסד לרתום אותה לתפיסת עולמו השמרנית. יחדיו התכוונו לעקור מהשורש את מערכת המשפט הישראלי כפי שנבנתה והגיעה לשיאה בימיו של נשיא בית המשפט העליון ברק.

ביסוד תפיסת עולמו המשפטי של ברק מצויה אמירה המיוחסת לו: "הכול שפיט". כלומר המערכת המשפטית הפכה לחלק מעולם המשפט המתקדם ביותר במדינות שראוי ללמוד מהן.

נושא זה ראוי לבחינה רחבה לאין שיעור, אך מפאת קוצר היריעה לא ארחיב בו כעת. אולם רק לצורך המחשת שיגיונותיה הבלתי מרוסנים לכפות על המדינה גישה הפוכה, שמרנית, אזכיר שוב כי שקד דחסה למערכת השיפוטית מאות שופטים בכל הערכאות, תוך שהיא רותמת כמובן לצורך זה את אפי נווה. החשוד הצהוב. השתלטות כוחנית כמעט אלימה זו מחייבת, לאור הגילויים ביום השלג הצהוב, להקים ועדת בדיקה ממלכתית שתבחן מחדש איך וכיצד נבחר כל אחד ממאות השופטים האלה.

ועדה כזאת תוכל לזמן גם את אביחי מנדלבליט שברגע האחרון נמלט על נפשו מקרבתו "לחברו" טעון היצרים (אם נכונות החשדות). אותו "משפטן" שצבר כוח אדיר לגנאי בתפקידו הציבורי בלשכת עורכי הדין תוך שבמקביל, על פי החשדות, הוא מדלג ממיטה למיטה. עד שכשל גם הוא בזחיחות של מי שאין לו כל יכולת לקבוע לעצמו גבולות אדומים, ואולי גם לא בצבע אחר כלשהו.

לצערי, עליי לכרוך הפעם עם איילת שקד גם את נשיאת בית המשפט העליון. לדעתי גם לה חלק כלשהו במצב הנוכחי, מכיוון שהיא הייתה צריכה ללמוד מקודמתה השופטת נאור שנילושה אלף פעמים בידיה של שקד. עדיף שגם נשיאת בית המשפט העליון תשקול בכובד ראש כי גם עליה לפרוש. שכן אף היא התעלמה מחובתה היסודית להקפיד מכל משמר על הפרדת רשויות. בכך אני רואה כישלון מובהק, ועליה להסיק מסקנות אם ברצונה למצער לשמש דוגמה במאמץ הלאומי להעלות ארוכה לפחות לחלק מהפצעים שנחשפו ביום השלג צהוב שלא יישכח שנים רבות.