אפודים צהובים

גל המחאות בצרפת – מחאה חברתית או ניסיון הפיכה?
הפגנת אפודים צהובים בפריז
אפודים צהובים בפריז צילום: Osps7 ar.wikipedia.org

ביום השני של חודש דצמבר השנה, התעוררתי יחד עם אזרחים, תושבים ותיירים רבים שהיו בפריז רבתי, עם הנגאובר. לא היה זה הנגאובר בגלל לילה רווי אלכוהול, אלא בגלל תחושת אכזבה וכאב לאור היממה האחרונה שעברה על צרפת בכלל ועל פריז בפרט. כמי שפוקד את צרפת בקביעות כבר למעלה מארבעה עשורים, אומר כי לא זכורה לי מחאה קשה ואלימה שכזו.

מבעד לחלון חדרי אצל מארחיי, געשו רחובותיה של פריז. המפגינים, חלקם לבשו אפודים צהובים, וחלקם עטו על פניהם מסכות סקי ואחזו באלות ברזל, העלו רכבים באש, שברו תחנות אוטובוס, ניפצו חלונות ראווה ושברו ושרפו כספומטים. זו הייתה השבת השלישית ברצף של גל המחאות, אומנם כמות המפגינים ירדה ומנתה כ-130,000 אלף איש, אך העוצמה הייתה קשה הרבה יותר מאשר בשבועות הקודמים.

ברשתות החברתיות בארץ ניתן לגל המחאות סיקור רב, מביני עניין קישרו זאת עם האסלאם הרדיקאלי ועם תמיכת ממשלת צרפת בהמשך הסדרה עם איראן, הטוקבקיסטים מיהרו להגיב והשמחה לאיד על הנעשה לא איחרה לבוא. לעיתים חוסר ההבנה מדוע פרצה המחאה, מוליד תגובות של בורות גדולה.

המחאה נולדה בעקבות הודעת ממשלת צרפת על עלייה ביוקר המחיה לאזרחים הצרפתים. ממשלת צרפת הודיעה על עלייה במס הדלק בכמה אחוזים ועל שורה נוספת של היטלי מס החל מינואר 2019. עליית המיסים הולידה שיתוף פעולה בין שלושה אנשים שאינם משתייכים למפלגה פוליטית, והם אלו אשר קראו ברשתות החברתיות שלא לשתוק יותר. ובעידן שבו לרשתות החברתיות יש כוח עצום – קריאתם הייתה כמו אש בשדה קוצים, וסחפה את ההמונים.

בגל המחאות הזה חלו שלושה שינויים חשובים, אשר בטוחני כי עוד יילמדו וייבחנו ואף נראה אותם מועתקים גם במחאות הבאות.

השינוי הראשון, העם אשר בחר ב-2016 בנשיא מקרון ובממשלתו אינו מוכן להיות שבוי או להמתין עד סוף הכהונה כדי להביע את מחאתו. העם הצרפתי דרש שעל כל שינוי שכזה יהיה משאל עם.

השינוי השני, גם במחאה ב-2005 וגם ב-2011 התרכזו האירועים בשכונות העוני ובפרברים והשאירו את שכונות היוקרה ואתרי התיירות מחוץ למאבק, ואילו במחאה זו לא עוד.

והשינוי השלישי, תפקידן של הרשתות החברתיות שהן, ללא ספק, הדלק אשר גרם לתבערה ולהובלת ההתפרצות הזו.

יש לציין כי השבר שחוותה צרפת הוליד זעזוע עמוק בקרב מקבלי ההחלטות ברפובליקה, שלמראה אתרי המורשת המתנפצים לנגד עיניהם, לא יכלו עוד להישאר אדישים.

מחאת "האפודים הצהובים" היא מחאה חברתית לגיטימית על אודות יוקר המחיה, כדוגמת "מחאת הקוטג" שהייתה כאן בישראל בשנת 2011 כאשר רחובות תל אביב התמלאו במוחים וברחבי הארץ נשים מובילות עגלות ילדים יצאו לזעוק את כאבן. כל ניסיון לתת למחאה פרשנות אחרת יהיה שגיאה. יש לציין כי הימצאותו של אספסוף פורע חוק במחאות אינו דבר חדש, תמיד יצטרפו לגל המחאות הלגיטימי אותם פורעי חוק שינצלו את הבמה להוציא את תסכולם בפומבי על גבם של המוחים.

לסיכום, מחאת "האפודים הצהובים" היא מחאה חברתית על יוקר המחיה ועל גזרות הממשל הצרפתי. לעניות דעתי, המחאה הזו עוד תילמד ותועתק במדינות נוספות. המסר שהיא נושאת הוא לכלל הממשלות: העם אינו מוכן יותר להיות שבוי של גזרות כלכליות ללא הצדקה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

10 תגובות

  1. שהמשטרה חוסמת עבורם את הכביש. יותר עיתונאים ממפגינים.

  2. יש שחשבו שזו תיהיה מחאה כמו במאי 1968, חשבו, אבל הצליחו בסוף להכניע את מקרון.
    וזה מה מחאה חברתית צודקת.

  3. זו מחאה חברתית מלווה בחוליגניזים צרפתי קלאסי
    מאמר מצוין
    בלחסן במיטבו

  4. טוב שאזרחים קמים ומוחים נגד יוקר המחיה. היום בחדשות שמעתי שגם בטוניסיה היום יש רוכל שרף את עצמו .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן