הטרגדיה של שר התחבורה

הצלחות רבות לשר התחבורה, וכישלון אחד גדול
תמונה של ישראל
ישראל כץ צילום: ששון תירם he.wikipedia.org

שר התחבורה ישראל כץ הוא בעיניי השר הטרגי ביותר בממשלה. אי אפשר להתכחש לעובדה שהוא מפגין נחישות בלתי נדלית לעשות דבר בתחום אחריותו שאף שר תחבורה שקדם לו לא הצליח – להניע את עגלת התחבורה בישראל לעידן חדש. הוא התמיד ונאחז במשרתו לפחות שתי קדנציות רק כדי להמשיך בתנופת העשייה, בכבישים, בגשרים, ברכבות, בתעופה, בנמלים, בכל דבר שיכול לקדם את הנושא, אחד מהכאובים שמדינת ישראל הצפופה עד כדי מחנק נדרשת להם. אבל ככל שהוא מתאמץ כך הציבור ובעיקר התקשורת מתכחשים להישגיו ולא מעריכים את מאמציו הכנים.

עיקר הבעיה בפער הבלתי סביר בין תכנון ובין ביצוע. בירוקרטיה, מכשולים שמונופולים חברתיים ותחבורתיים הסתדרותיים נועצים בגלגלי ההתחדשות, מעכבים את יישום התכניות, ועד שהעבודות מסתיימות התכנון כבר ארכאי ואינו תואם את צורכי היום, שלא לדבר על צורכי המחר. הרכבת הקלה בתל אביב למשל, לא רק שלא תפתור את הבעיה במטרופולין, היא תיצור בעיות חמורות עוד יותר, כי היום דרושה רכבת תחתית ולא עילית. הניסיון לגייס חברות ישראליות ואירופיות לביצוע נתקל באין-ספור מהמורות שניתן היה לפתור באמצעות הבאת חברות סיניות, על ציודן, שהיו חופרות מטרו בכל גוש דן תוך שנתיים במקום עשרים שנה.

אבל עם כל הסימפתיה לאיש ולפועלו, יש כישלון אחד חמור הרשום אך ורק על שמו והוא האופניים החשמליים. את הצרה הזאת – לפחות מאה אלף זוגות אופניים – הוא אפשר להכניס למערכת התחבורה בצורה פראית ללא כל תכנון או חשיבה על ההשלכות, והקטסטרופה עוד לא הגיעה לשיאה. בהודו לדוגמה על כביש אחד נוסעים עגלת שוורים, ריקשה, אופנוע ומכונית טויוטה. את המהירות קובעת עגלת השוורים. כך יקרה גם בערינו, כאשר מהירות התנועה תיקבע לפי הקורקינט והאופניים, המטריפים את דעתם של הולכי רגל ונהגים. מכת תאונות הדרכים רק תחמיר.

עתה לאחר שהערים הוצפו בנגע הזה כבר לא ניתן להשיב את הגלגל, הסוסים כבר ברחו מהאורווה. במקום להיות פרואקטיביים, מאפשרים לבעיה להתפתח, ועכשיו לך תקן את הבלתי ניתן. כישלון זה להגדיר את האופניים הממונעים ככלי רכב ממונעים לכל דבר ועניין, או בכלל לאסור את הנהיגה בהם בכבישי הארץ, ממניעים פופוליסטיים בלבד – כישלון זה עלול לבטל את כל הישגיו האחרים. אכן טרגדיה של ממש. צר לי עליו, שכך ירד מעל במת ההיסטוריה, וצר לי גם עלינו, שניאלץ להישאר עם המכשלות הללו למשך זמן ארוך, ארוך מאוד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

15 תגובות

    1. עכשיו אפשר כבר להבין אותו, כמה ביצים אפשר לחטוף כול יום על הראש, כשר החוץ יוצאים נקי פחות או יותר, אבל עשה את שלו

  1. אתה כמו חלק ניכר מהאנשים שאני מכיר, סבורים שהוא שר תחבורה טוב.
    אני ממש לא סבור כך.
    כל המדדים המקצועיים בתחום, כגון: יחס מכוניות / אורך כבישים, יחס אוכלוסיה / אורך כבישים, משך המתנה ממוצע לתחבורה ציבורית, דיוק העמידה בלו"ז הרכבת, תדירות הרכבות, משך ההקמה של קו תחבורה ציבורית, ….. וזו רק התחלת הרשימה
    כולם מעידים שאנחנו נמצאים במצב עלוב לעומת מדינות מפותחות אחרות.

    1. יונתן
      הוא אשר אמרתי. הטרגדיה היא שהוא נאלץ לבצע תוכניות שעבר זמנם. הביורוקרטיה והחפיפניקית הישראלית הורסים כול חלקה טובה גם אם הוא ממש ממש רוצה להיות בסדר..
      ראה הרכבת התחתית ששלושים שנה לא הצליחו להזיז אותה, והתוצאה היא משהו ארכאי..

  2. אני מצטרף לדעתו של יונתן קורפל. אבל צריך להוסיף כאשמים בקטסטרופה התחבורתית עוד כמה שרים בשנים קודמות ואת מדיניות הקמצנות של האוצר (ושל ראש הממשלה). זה שהרכבת הקלה לא נבנתה ב-20 שנה. זה לא בגלל וועדים זה בגלל קמצנות. וויכוחים אינסופיים על המינהרות , האוצר סירב. רכבת עילית זה יותר בזול. וכך בעוד הרבה נושאים.

    1. וליברמן (היה) בביטחון, איילת במשפטים, אריאל בחקלאות, איוב בתקשורת, מירי בתרבות, בנט (שמת על ביטחון) בחינוך, ליצמן בבריאות, וארדן (הבוק) בביטחון פנים.
      זה כן יאומן?
      זו הנבחרת שמנהלת לנו את המדינה?

    1. השר הגרוע הזה. כי החברים שלי כולם חושבים שהוא ממש טוב ורציני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של אליהו

סיפור גן העדן

על מונותיאיזם, פוליתיאיזם וההיררכיה של הפולחן