הדיון הציבורי על "חופש הביטוי" בישראל בעקבות החוק בעל השם המשונה והשגוי "חוק הנאמנות בתרבות", ממשיך לעורר הדים, הן מצד המחנה התומך והן מצד המחנה השולל.
לאחרונה נתבשרנו שעיריית תל אביב העניקה לאריאל ברונז את פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה 2018. ניתן לשער בסבירות גבוהה שהפרס לא ניתן בזכות כישוריו האומנותיים היוצאים מהכלל, אלא משום שהוא מתריס כנגד "חוק הנאמנות", וכמו שמקובל לומר "לתקוע אצבע בעינה" של שרת התרבות.
אני מודה שהפעם הראשונה ששמעתי על ברונז היה כשתקע את דגל המדינה בישבנו, להראות לנו מה הוא חושב עלינו. להגיד שזוהי "פריצת דרך אומנותית המפציעה בשמי התרבות העברית" תהיה הגזמה פרועה. דומה היא לפסיקת בג"ץ שקבע שהסרט "ג'נין ג'נין" אינו מחויב בשם "החופש האומנותי" לאיזו אמת, אף שהתהדר בכסות "סרט דוקומנטרי" שבגינו זכה לתמיכה כספית ממשלתית, ועל כן הוא הותר להקרנה. הסרט שבעליל אינו אלא עלילת דם על צה"ל ומדינת ישראל בסגנון היהודים השוחטים ילד נוצרי לעשות מדמו מצות לפסח, מככב בתוכניות התעמולה של ה-BDS, ועוד במימון משרד התרבות הישראלי!
אני מסכים שהשם "חוק הנאמנות בתרבות" מרגיז למדי, אבל באמת ובתמים שאיני רוצה לממן מכספי המיסים שלי סרטים כמו "ג'נין ג'נין", וודאי שאיני מעוניין לממן מיצגים הכוללים ביזוי דגל ישראל בדרכים גסות. יתכבדו שונאינו מבית וימצאו מקורות מימון אחרים, וכאלה, למגינת ליבי, יימצאו בשפע במדינות אירופה, שהרי בדמוקרטיה הישראלית אין סתימת פיות, ואיש הישר בעיניו אומר ועושה.
נוסף על כך, במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" (9.11.18) התפרסמה כתבה על פרופ' הררי, המנתח באופן מרתק תופעות עולמיות. התרשמתי מדבריו עד אשר הגיע לדבר על חופש הביטוי בישראל, להלן ציטוט מדבריו:
"נעשה שימוש בטענות מוגזמות על 'חרם' כדי לפגוע בחופש הביטוי, כמו שקרה לסטודנטית שלי באוניברסיטה העברית, לארה אל-קאסם. איך אפשר לטעון שמי שבאה ללמוד בישראל תומכת בחרם?"
למען האמת הטיעון הזה נשמע מוזר בלשון המעטה. הררי יודע היטב שהסטודנטית הזו היא חברה פעילה בארגון ה-BDS, הפועל ללא לאות להחרמת ישראל, וכי מעולם היא לא חזרה בה מתמיכתה המלאה באמנת הארגון האנטי-ישראלי הזה. נוסף על כך, יודע הררי היטב שישנם גם לא מעט מרצים ישראלים באוניברסיטאות בארצנו התומכים בגלוי בחרם על ישראל, ומהווים שופר להסתה פרועה על ישראל בקמפוסים במערב.
לכאורה, לשיטתו של הררי, ניתן היה לומר ש"לא יעלה על הדעת, שמי שבא ללמוד, או ללמד, באוניברסיטה בישראל, יכול להיות תומך נלהב להחרמת ישראל". נשמע אבסורד? והנה המציאות טופחת על פנינו, כמו הסטודנטית שלו… האם מישהו מונע ממנה את חופש הביטוי? במקרה הגרוע היו שטענו ש"לא בבית ספרינו". יש לה במות רבות להפצת דברי שטנה נגד ישראל, לא בהכרח דווקא בקמפוס הירושלמי, עד שבג"ץ החליט אחרת.
ואם לא די בכך, גם הוליווד יוצאת נגד חוק הנאמנות. לפני ימים אחדים שמעתי על עצומה נגד החוק שעליה חתומים אומנים יהודים בארה"ב. יש הרואים בכך תמיכה מוסרית חשובה, ויש הטוענים שאותם אומנים שאינם חיים בישראל, אינם יכולים להבין את מהות הנזק הנגרם למדינת ישראל כתוצאה משיתוף הפעולה בין מבזי ישראל מחוץ ומבית במימון ממשלתי.
ולסיום, לא מצאתי אף לא אחד מהמקוננים היום בישראל, שיכול להעיד ש"סתמו לו את הפה", למעט אולי אותם אומנים שהיו מוכנים להשתתף בחנוכת אולם התרבות באריאל ואיגוד האומנים אסר זאת עליהם, או הזמר בניון שהנשיא ריבלין פסל את השתתפותו באירוע בבית הנשיא, בגלל השיר שכתב על מוחמד שרצח בגרזן בני ישיבה בירושלים. אם כן, אולי לא מוכנים לממן את דבריהם או מעשיהם, אבל "לסתום את הפה?"
7 תגובות
בישראל יש מפלגה ושמה הרשימה המשותפת. אני לא אוהב אותה. כנראה גם אתה. אבל נציגיה יושבים בכנסת והיא מקבלת מימון מפלגות. גם אם יש לאנשים הרהורים קשים על המדינה. זוהי דמוקרטיה וכל עוד היא קיימת כדאי להלחם ולהסתכן למענה. מדוע אם מישהו שב אחרת ממך או משרת התרבות הוא צריך להיות מופלה. בחוקים הלאומניים והאנטי דמוקרטיים יש הוכחה לכאורה שמתנגדי המדינה צודקים.
יכול להיות שלא ראית את הסרט "ג'נין ג'נין", אחרת היית מבין את הבעיה, ולטובת האחרים אפרט: בשנת 2002 בעקבות פיגוע תופת שעשו הפלסטינאים במהלך סעודת ליל הסדר במלון פארק בנתניה, נהרגו 22 איש ויותר מ-150 נפצעו. צהל יצא למבצע "חומת מגן" בניסיון למגר את קיני הטרור בג'נין. במהלך המבצע בקסבה, נקלעו חיילי מילואים מחטיבת הנחל למתחם ממוקש. צהל שקל להפציץ את המתחם עי מטוס, אך מחשש "מה יגידו בעולם", העדיפו לשלוח את החיילים פנימה, כתוצאה מכך נהרגו 13 חיילי מילואים ונפצעו רבים אחרים. הרשות הפלסטינאית האשימה את צהל (איך לא) ב"טבח" שלא היה ולא נברא. השחקן מוחמד בכרי ביים סרט בשם "ג'נין ג'נין", תחת כסות "סרט דוקומנטרי" בו הוצג צהל כביכול כטובח בפלסטינים, שאינו אלא עלילת דם, ומשמש עד היום סרט תעמולה אנטי ישראלי בידי ארגונים כמו BDS ודומיו, והכול במימון משרד התרבות הישראלי.
מכאן, לשיטתך ולדעתך, אם יש מישהו בישראל, הרוצה, למשל, לעשות סרט "דוקומנטרי" המכחיש את השואה, או ל"הוכיח" שהיהודים אכן רצחו ילד נוצרי לעשות מדמו מצות, אזי בשם הדמוקרטיה, ממשלת ישראל חייבת לממן סרט כזה- הרי שיש בינינו מחלוקת מהותית מהי דמוקרטיה. כי זה לא עניין של "חשיבה שונה", כפי שאתה מצייר זאת, אלא ניצול ציני של דמוקרטיה לצורך רמייה והסתה שלא לדבר על עלילת דם. אני כבר לא מדבר על כך שמותר לדמוקרטיה להגן על עצמה, אבל וודאי שלא לשתף פעולה עם מי שחפץ בהשמדתה, גם אם בג"צ קבע ש"החופש האומנותי אינו מחויב לאמת.".
לגבי טענתך למימון מפלגות, אני מניח ששמעת שפעם פסלו (ובצדק) את השתתפותה של מפלגת "כוח" של הרב כהנא בבחירות (ומכאן גם פסלו את מימון המפלגות ממנה נהנתה כמו כול מפלגה אחרת), כי היא "חושבת אחרת". לא זכור לי שמחית נגד הפסילה הזו..
את דעתי זו הבעתי בכתב כבר לפני שנים רבות והיא אינה קשורה למפלגה או שרת תרבות כזו או אחרת, זה עניין של שכל ישר.
יפה ונכון כתבת. האמת היא שהתמלאתי זעם כאשר המטומטם התורן תקע את דגל המדינה בישבנו בפרהסיה. אם היינו מדינה רצינית היה האיש מועמד לדין ויושב היום בכלא על ביזוי דגל המדינה.
יש להוקיע את הפרופסור המטופש שקיבל את המחבלת האידאולוגית לארה אל קאסם להיות "סטודנטית שלו". כנראה שלהיות פרופסור לא מבטיח שהאיש פטור מטימטום חולני. הוא לא מבין איזו פצצה אותה לארה טומנת לנו?
קורה שהיא גם צודקת למרות הסגנון והנימה שלה
חגיגה משותפת של שני הכוכבים של האתר גדעו שניר ויצחק דגני – מחיאות כפיים לשניהם!!!
וחייבים לחשוב טוב טוב לפני שמשנים דברים. התדרדרות משטרים מתחילה לכאורה בדברים קטנים.
ודאי שצריך לחשוב טוב, אבל לשני הכיוונים: יש סכנה בבלימת חופש הביטוי, ומנגד יש סכנה שהדמוקרטיה מדרדרת לאנרכיה "איש הישר בעיניו יעשה" והכלל נפגע.
כמו בבית, לא מתירים לילדים לעשות ככול העולה על רוחם, בשם "חופש הביטוי"..