בית נבחרים כחול – זה טוב ליהודים?

הבחירות בארה"ב לא היו הפתעה. הערכות הסקרים היו מדויקות להפליא. הסנט יישאר רפובליקני ובית הנבחרים שהיה אדום ייצבע בכחול, דהיינו מרוב רפובליקני יעבור בית הנבחרים לרוב דמוקרטי. הציבור היהודי החילוני בארה"ב תומך כמעט כולו בנבחרי המפלגה הדמוקרטית, ודואג לתרום למסעות הבחירות שלהם ביד נדיבה מאוד, כמו למשל הטייקון ההוליוודי הידוע סטיבן שפילברג שתרם לדמוקרטים עשרות מיליונים, או מרק צוקרברג, פייסבוק, וג'ורג סורוס הידוע ועוד רבים, כולם תומכים ותורמים יהודים שסייעו לשנות בבחירות האחרונות את בית הנבחרים מאדום לכחול, והבטיחו את שלטון המפלגה הדמוקרטית בקונגרס.

סביר היה להניח שעם הצלחת הדמוקרטים תגדל השפעת היהודים/התורמים בקונגרס. אבל לא כך היא. ממש ההיפך הוא הנכון. השפעת היהודים בקונגרס הצטמקה. זאת מאחר שהרוב במפלגה הדמוקרטית, הכוללת מספר לא מבוטל של נבחרים ליברלים קיצוניים (כמו ברני סנדרס היהודי), תומך בנרטיב הפלסטיני הטוען בקול רם ש"הכיבוש הישראלי חייב להיפסק".

לעומתם, הרפובליקנים, ובראשם הנשיא טראמפ, שהם תומכי הנרטיב הישראלי, זוכים לקיתונות של בוז מהקהילה היהודית בארה"ב המאמצת את השיח הדמוקרטי-ליברלי. ראינו למשל את ההפגנות המבישות של יהודים נגד הנשיא טראמפ כשהוא בא לטקס האזכרה לנרצחים בבית הכנסת בפיטסברג. "לא רוצים אותך כאן", צעקו מפגינים יהודים, אשר מזדהים עם הנרטיב של המפלגה הדמוקרטית האנטי- טראמפית, תוך שהם מתעלמים באופן מוחלט מהפעולות החשובות של הנשיא טראמפ לקידום האינטרסים של ישראל בעולם.

העובדה שרוב האוכלוסייה היהודית החילונית אינו תומך בנשיא, מקטינה, באופן כללי, את ההשפעה היהודית על השלטון. אבל התופעה הרצינית והמסוכנת יותר לישראל היא ההתעוררות הפוליטית של האוכלוסייה המוסלמית בארה"ב, שרובה ככולה מזדהה עם המפלגה הדמוקרטית.

לכן, אם נעריך את השפעת היהודים בארה"ב על השלטון, נראה שזו הולכת וקטנה. יש לכך כמה סיבות: גל הליברליות המתחזק היום בארה"ב; התחזקות הנשים הליברליות ובראשן כמה נשים מרשימות ביותר כמו מישל אובמה ואופרה וינפרי; ההתעוררות הפוליטית של המוסלמים בארה"ב, המזדהים עם המפלגה הדמוקרטית ותומכים בנרטיב הפלסטיני – וזוהי התופעה המסוכנת ביותר.

ראוי לציין כמה עובדות: מספר המוסלמים בארה"ב הוא בערך מחצית ממספר היהודים, דהיינו כ-5,5 מיליון יהודים לעומת 3,3 מיליון מוסלמים. ברם השפעת המוסלמים היא הרבה מעבר למספרם באוכלוסייה. בעשורים האחרונים, ובעיקר לאחר פעולת הטרור ב-11 בספטמבר 2001, החלו המוסלמים להיות מעורבים בפוליטיקה האמריקנית. סקר שנערך לאחר הבחירות ב-2016 הראה שרק 13.1% מהמוסלמים בארה"ב תומכים במפלגה הרפובליקנית, למעלה מ-90 מוסלמים אמריקנים, כמעט כולם חברי המפלגה הדמוקרטית, התמודדו בבחירות האחרונות למשרות שונות במדינות השונות, כמו לדוגמה למועצות מקומיות, בתי מחוקקים, שופטים, וכו'.

למרות השוני הרב בין המתמודדים, לכולם מכנה משותף: הם צעירים, והם מלאי כעס על המדיניות של ממשל טראמפ. הם מרגישים שהם קבוצת מיעוט מופלה לרעה, וטוענים שהשלטון הקיים מפלה אותם לרעה כי הם מוסלמים.

כדאי אולי לציין שתי נשים מוסלמיות, צעירות, מרשימות, שנבחרו לקונגרס לפני ימים אחדים: ראשידה טאליב ואילהאן אומאר.

טאליב נולדה ב-1976, לאחר מלחמת ששת הימים, בת בכורה למשפחה פלסטינית בת 14 ילדים מהכפר אור-אל-פוקה שליד רמאללה. המשפחה היגרה מהכפר בגדה לניקרגואה ומשם לדטרויט, כשאב המשפחה קיבל עבודה במפעלי חברת המכוניות פורד. טאליב האמביציוזית סיימה תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני (2004) במשפטים. עם סיום לימודיה היא החלה בפעילות פוליטית אינטנסיבית במפלגה הדמוקרטית ונבחרה לחברת בית הנבחרים של מדינת מישיגן. מבית הנבחרים של מדינת מישיגן הדרך הייתה סלולה לבית הנבחרים של ארה"ב. לאחר הבחירות, בנאום הניצחון אמרה טאליב: "אני רוצה שאזרחי ארה"ב ידעו שהם לא צריכים להשתנות כדי להצליח. אתם יכולים להיות נאמנים לעצמכם […] אני נאמנה להיותי פלסטינית. את כל עוצמתי הנפשית אני שואבת מהיותי פלסטינית […] אני אלחם בגזענות ובכל אפליה […] מגיע לנו עתיד טוב יותר ממה שיש לנו היום". כאשר טאליב סיימה לנאום הניפה אימה את דגל פלסטין באולם.

אילהאן אומאר, המוסלמית השנייה שנבחרה לבית הנבחרים היא מוסלמית אדוקה, הלבושה בלבוש מסורתי לרבות כיסוי ראש שלם. אומאר נולדה ב-1981בכפר בסומליה. גם היא, כטאליב, החלה את הקריירה הפוליטית שלה בבית הנבחרים של מינסוטה וגם היא דוגלת ברעיונות סוציאליסטיים. אומאר הביעה בעבר וממשיכה להביע גם כיום דעות אנטי-ישראליות, היא מקדמת את ה-BDS ואף כינתה את ישראל "מדינת אפרטהייד". לטענתה, מדינת ישראל "מהפנטת את העולם" כדי שהעולם לא יראה את התוצאות החמורות של ההפצצות הישראליות על הפלסטינים. היא מקדמת סנקציות על ישראל אבל טוענת שהיא אינה מביעה דעות אנטישמיות. אומאר טוענת שכל זה נועד כדי לקדם פתרון של שתי מדינות.

לסיכום, השפעת היהודים כיום בארה"ב יורדת, בשעה שהשפעת האסלאם נמצאת בעלייה מואצת. האם זה הזמן להילחם בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות? כמדומני שלא.