קווים חדשים מככבים בחדשות

סיפורי רכבות (3)
צילום של אבי
אבי גולדברג

בפרק קודם סיפרתי על קווי רכבות בעולם ועל החשיבות הרבה שמייחסים לרכבת, פתרון התחבורה האמין והיעיל. גם בעיתונות הרכבות מככבות. עיתוני העולם כולו דיווחו בהרחבה על פתיחת קו הרכבת החדש בין הונג קונג-גואנג'ו ושנזן, קו רכבת מהירה שיעביר אלפי אנשים ויהדק את שליטת סין במובלעת הנחשקת הונג קונג. חשיבות כלי התחבורה הוותיק רק עולה למי שמשכיל להבין כי לא מדובר בצעצוע שהשלטון משחק בו אלא באמצעי לפתרון שינוע מסיבי, כפי שבניית רבי-קומות היא פתרון אכלוס מאולץ אך נחוץ עם ריבוי האוכלוסין בכרכי הערים.

כותרות העיתונים בישראל, לעומת זאת, הצניעו את הידיעה על צו המניעה שהוצא לבקשת עיריית בני ברק שימנע מהפועלים הסינים הזריזים להמשיך לבנות בשבתות את קו הרכבת הקלה המהולל בין פתח תקווה לתל אביב. זהו קו שמתוכנן זה עידנים וכל עיכוב בהקמתו מורט את עצביהם של אלפי נהגים ישראלים ומעכב את התפתחות התחבורה הציבורית, שאמורה לגאול עובדים רבים מהשעבוד היום-יומי לאספלט.

בין לבין, כלומר בין שיגור הרשימה הראשונה בענייני רכבות לבין פרסום רשימה זו, התרחשו אירועים מסעירים הקשורים לרשת הרכבות המפוארת של ישראל. למשל הודעתם של כשלושים נהגי קטרים כי לקו במחלה כלשהי. כנראה מדובר בנגיף הנגב המצוי, שמתפשט בקרב עובדי הרכבת, בעיקר בקו באר שבע-דימונה, וגרם להשבתת תנועת רכבות ולסבל מיותר לנוסעים בתקופת החגים, שבעצמה מעלה את מפלס המתח הלאומי לרמות מסוכנות.

נוסף לכך התבשרנו מפיו של שר הרכבות על התפתחות דרמטית: קו הרכבת תל אביב-ירושלים דווקא לא ייפתח בקרוב, אבל מחציתו תתחיל לפעול בקרוב במתכונת מצומצמת של הסעת ארבע מאות נוסעים בכל נסיעה. מובן שלא זו הייתה לשון ההודעה, היא הופיעה במתכונת חצי הכוס המלאה: החל מהחודש תוכל רכבת ישראל להפעיל קו חדש שיגיע מהבירה אל נתב"ג! הרכבת תוכל לשאת בקרביה ארבע מאות נוסעים שיירשמו באמצעות מינוי רב-קו, מעין הגרלת מחיר למשתכן בנוסח שר הרכבות.

בתגובה לחדשות מסעירות אלו כתבה לי קוראת מירושלים על חיבתם של תושבי הבירה לרכבת הקלה, עד שנתנו לה את כינוי החיבה "הרכבת התקלה". קורא נוסף, מהנדס רכבות העוסק במקצוע זה עשרות שנים ומתגורר בארה"ב, כתב לי: "איני יכול להתייחס לאיחור של עשר שנים בהקמת קו בן עשרות קילומטרים, שבנייתו המלאה טרם הסתיימה ושטרם נרכשו מספיק קרונות לצורך שינוע נוסעיו במידה הראויה, אלא שחישוב עלות, כחמישים מיליון דולר למייל מסילה, נשמעת אסטרונומית, גם אם מחצית מהדרך חולפת במנהרות ועל גשרים".

אם תשאלו מדוע נעלמה הכתיבה הסאטירית ממחוזותינו, הרי לכם התשובה – אין בה צורך. הודעה גרוטסקית שעל פיה הרכבת הישראלית החדשה תוכל להגיע מירושלים עד נתב"ג בלבד ולא עד תל אביב, ובמקום לשנע אלפי נוסעים תעביר דוגמיות בלבד, אינה זקוקה לשוט הסאטירה אלא לרחמים על מדינה שזו האדמיניסטרציה שלה ועל מיליארדי השקלים הנגבים מאזרחיה ונשפכים על טרשי יהודה. מי שמשווה את הפרסומים בדבר מעבר שיירות האספקה לירושלים הנצורה לפני שבעים שנה עם ההודעה הדרמטית על פריצת הדרך מלוד לירושלים על ידי קטר רב-עזוז, אינו זקוק לקולמוסו של אפרים קישון כדי לחדד את הסיטואציה.

אני הייתי מוסיף לידיעה זנב קצר משלי כהאי לישנא: "בהמשך להודעה שנמסרה מטעם מינסטריון הרכבות ומסילות הברזל, ניתנת בזו הבהרה כי הרכבת היורדת מהררי עי"ה ירושלים גם עולה חזרה במעלות התלולים מיהופיץ לירושלים".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. ברמה ובנימוס ובשירות מעל ומעבר למה שיש לשר התחבורה להציע לנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך