נוקשות מדינית מרחיקה פתרון

המחדל האמיתי של מלחמת יום הכיפורים
שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

בכל שנה לקראת יום הכיפורים חוזר ועולה חשבון הנפש בנוגע למלחמה, ובכל שנה אני מופתע לגלות מידע חדש שלא היה מוכר בעבר. שוב ושוב מתעורר הדיון במחדל המודיעין וקולות נוספים צפים ועולים ותומכים זה בעמדה זו וזה בעמדה אחרת.

אינני מזלזל במחדל המודיעין ובהשלכותיו, אך במאמר זה אעסוק בעניין אחר, עניין שכלל אינו בתחום האחריות של צה"ל והמודיעין אך בעיניי עומד בלב הבעיה שהעלתה המלחמה. ההשלכות הלאומיות והאסטרטגיות של עניין זה שרירות וקיימות גם כיום, אך אנו מתעלמים ממנו או שאיננו מכירים בחשיבותו לעתיד המדינה.

ביום האחרון של מלחמת ששת הימים כינסתי את בכירי מחלקת המחקר באמ"ן ויחד ניסחנו מסמך שהציע לנצל את הניצחון הצבאי להשגת שלום עם מדינות ערב. אלה היו עיקרי המסמך:

  • ישראל חייבת לנצל את הניצחון הצבאי כדי להשיג הסכם מדיני ולפתור את הסכסוך עם שכניה.
  • על ישראל למהר ולגבש תכנית מדינית, ולהציע אותה לפני שיתאוששו מדינות העולם ומדינות ערב ויעלו תכניות משלהן.
  • אין להתפתות לאשליה כי נוכל לכפות הישגים טריטוריאליים. מצבנו בסוף המלחמה שונה מהתנאים שהיו בסיום מלחמת העצמאות.
  • חיוני לפתור את הבעיה הפלסטינית. במסמך הצענו לכונן מדינה פלסטינית בשטחים שכבשנו.
  • בעיית ירושלים מחייבת פתרון בין-לאומי או בין-דתי בתשומת לב למקומות הקדושים לשלושת הדתות המונותאיסטיות.

המסמך הועבר לראש הממשלה, לשר הביטחון, לשר החוץ ולשר גלילי והופץ בין בכירי הצבא ומערכת הביטחון. אינני יודע מי מהם עיין בו, אך לצערי לא נעשה כל ניסיון ליישמו. ממשלת האחדות הלאומית לא הייתה בשלה לדיון ולקבלת החלטות.

ב-19 ביוני התכנסה הממשלה לדיון מדיני והחליטה להציע נסיגה ישראלית לגבול הבין-לאומי במצרים ובסוריה, תמורת הסכמי שלום מדיני. בסופו של דבר ההצעה לא הועברה לקהיר ולדמשק. ואילו השטחים הפלסטיניים – בנושא זה החליטה הממשלה שלא להחליט.

עשר שנים לאחר מכן, ב-1977, פנו אלינו המצרים ביוזמת הסכם שלום. רק אז, לאחר מלחמת יום הכיפורים, התפכחה ישראל מאשליותיה. כ-2,600 חללים נדרשו לנו כדי להגיע אל השלום שהציעה מחלקת המחקר ביוני 1967.

50 שנים חלפו, ובמהלכן יכולנו לקבל החלטות דומות בזירה הסורית ובזירה הפלסטינית, ושוב החמצנו. לא רק החמצנו, אלא יצרנו עובדות בשטח ושינינו את פני המציאות בירושלים, בגדה המערבית וברמת הגולן. בתנאים החדשים אין סיכוי להשיג הסכמים מדיניים.

זהו המחדל הישראלי האמיתי של מלחמת יום הכיפורים. המדיניות שנקטנו והמהלכים שביצענו סיכלו את גמישותה המדינית של ישראל. הבנה שקולה ואחראית של מעמד ישראל במזרח התיכון – זהו הלקח שעלינו להפיק מהמלחמה, לא הערכת מודיעין צבאית כלשהי.

מאה שנים לאחר הצהרת בלפור, מאה שנים שבהן נאבקנו על זכויותינו במולדתנו ההיסטורית, עלינו להבין שלא נגיע לפתרון באמצעות דיבורים בעלמא על עוד מאה שנות מאבק. להפך, דיבורים רק ירחיקו את הפתרון ויקטינו את סיכויי הישרדותה של מדינת הלאום היהודית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. הנוקשות המדינית רק הולכת ומתחזקת בשנים האחרונות ולצערי עוד היד נטויה.

  2. כנראה התכוונת לנוקשות מדינית של הערבים. הישראלים דווקא הראו גמישות מדינית ואפילו הגזימו בנכונות ללכת לקראת הערבים.

  3. למען הקוראים והמגיבים אתייחס לכמה נקודות חשובות
    לפני מספר שנים נפתחו ארכיוני משרד החוץ האמריקני העוסק בין השאר במלחמת יום כיפור ונחשפה סדרת התכתבויות של קיסינגר, אז היועץ לביטחון לאומי ושר החוץ בממשל ניקסון, מהם מתגלה בברור תכנית משותפת של ארה"ב והנשיא המצרי אנואר סאדת כיצד לייצר "שלום" במזרח התיכון. לפיה, מצרים תפתח במלחמה (אולי מוגבלת בהיקפה) נגד ישראל, כזו שתגרום לישראל נזק כבד, ומצד שני תשיב את הכבוד הלאומי למצרים שבלעדיו אין היא יכולה להרשות לעצמה להיכנס למשא ומתן מנקודת תבוסה. במקרה זה, ארה"ב תשיג שתי מטרות אסטרטגיות חשובות: סילוקם של הרוסים מהמזרח התיכון, והשבת מצריים וישראל לחיקה של ארה"ב דרך תלות צבאית וכלכלית. לכן בשלב מוקדם יותר דחו המצרים את מוכנותה והצעתה הסודית של גולדה מאיר למשא ומתן, וקיסינגר איים על גולדה שלא תעז לצאת למתקפת מנע נגד מצרים שתחבל בתוכנית האמורה. "הרדמה" זו של גולדה ודיין מסבירה את המחדל המדיני שהביא בין השאר לאסון מלחמת יום כיפור (אף שיש הטוענים שהייתה זו "ברכה" שהביאה ל"שלום" עם מצריים, ואני טוען שהביאה לאסון שאת בדל קצהו אנו רואים היום על גבול עזה). זה המחדל הגדול של מלחמת יום כיפור.
    כבר ציינתי במאמר קודם, שאני יכול להביא לידי "הסכםשלום" עוד יותר מהר, אם רק נשוב באופן וולונטרי לגבולות חלוקת האום 1947. (ואנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהאיחוד האירופאי יהי הראשון לשלוח מיד אוהלים, שמיכות ותרופות לשארית הפליטה). לכן כול רעיון של "יוזמה מדינית" שדוחפים אותנו לעשות ללא הרף יועצים שונים, שיש בה נקודות חיוביות ואף חיוניות, חייבת להיעשות בזהירות רבה, כדי שלא נטיל על נכדינו את ההתמודדות עם תוצאות מהלך כזה לדורות.

    1. בהתחשב עם ריכוזי האוכלוסיה הערבית בגליל, במשולש, בשרון המזרחי ובנגב , היהודים והערבים בארץ מתפרסים כמעט לפי גבולות החלוקה שהוצעה באו"ם ב 1947. מי שיתנגד בחריפות לגבולות 47 יהיו ערביי ישראל.

      1. וודאי, רק באירוניה ציינתי שניתן להגיע להסכםשלום.. (לא שלום) אם רק נתנדב להדק עוד יותר את עניבת החנק..

    1. ההתעקשות על מה?

      ההצעה של אהוד ברק, מטווה קלינטון, הצעת אהוד אולמרט, זו "התעקשות" שלנו? בדיוק להיפך,
      כול פעם שישראל חזרה עם הצעה טובה יותר לפלסטינים הם התעקשו לדחות אותה, כי ידעו שההתעקשות שלהם תביא את הישראלים לעוד יותר ויתורים, וככל שוויתרנו- כך הם העלו את המחיר
      תקן אותי אם אני טועה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?