מנדלבליט שוחט הזמן הפרוע

מעולם לא ישב איש כמו אביחי מנדלבליט על כיסא בתפקיד כה רם כשהוא מעלה מצג אחר מצג בו הוא עצמו הכוכב הראשי שייעודו רק לחפש את האמת החמקמקה, כאיילה נמלטת על נפשה מאימת צייד אורב. שכן בלעדי האמת המופלאה הזאת נאלץ היועץ בעל כורחו להתנהל עקלקלות בעודו מצטייר בעיני ההמון הנבער כמי ששוחט בכוונה את הזמן היקר. אותו ממד שאין לו גבול ומסתמן יותר ויותר כתעלול שנועד לאפשר לראש ממשלתנו הסובל מהכחשה תמידית של המציאות – למשול בחיינו ובארצנו, שאותה הוא מחליק לתהום. אך מה לעשות, איש-פלאי שכמותך, אם אפילו פעוטינו המהדסים בגנים יודעים מכבר כי ד"ר מנדלבליט מתקשה להצביע על האמת ומותיר את כולנו פעם אחרי פעם פעורי-פה נוכח התמסרותו למצוא את אותה אמת פשוטה: האם סרח או לא סרח ראש ממשלתנו.

אביחי מנדלבליט הצהיר לא פעם כי כל תוקפיו ומבקריו "אינם מזיזים לו אפילו את קצה הציפורן". ההצהרה המשעשעת הזאת חושפת את מנדלבליט הרגיש מעבר למה שהתכוון, מכיוון שלא רק אנחנו שקופים כלא קיימים לגביו, אלא הוא עצמו שקוף לא פחות – אף יותר – ויותר משהוא מעורר תמיהות על התנהלותו המוזרה, טרם נמצאה תשובה לשאלה האם מנדלבליט שכח כי בעצם הוא אמור לשרת אותנו, אלה שהם עדיין הריבון האמיתי במדינה הנאנקת הזאת, הראויים לקבל דין וחשבון על התקדמות חקירות תיקי הפקיד הנבחר ראש הממשלה. אולם דומה שהמומחה למשפט טרם מצא דבר של ממש להשביע את רעבוננו אפילו לסתם פיסת רכילות צהובה.

אם תפקידו מחייב אותו להביא לפנינו תקופתית דין וחשבון אמיתי על המתרחש בחקירות בנימין נתניהו, כי אז לצערי מתעוררת מחשבה דקה כתולעה מטרידה שמנדלבליט שוב מתבלבל בין כובעיו השונים ונשכח ממנו כי אין לו זכות למנוע מאתנו את הצימאון האדיר שלנו לאותו משקה רכילותי צהוב. הוא איננו חייב לרדת לפרטים. אבל הוא חייב לקבוע לעצמו מועד ברור לשקיפות תקופתית בממצאי החקירות המתנהלות. הרי מנדלבליט איננו רק יועץ בפרשה הזאת שכנראה כבר הזדהמה עד למעמקיה, אלא מתפקידו בראש ובראשונה להגן על אזרחי המדינה לא פחות מהגנתו על חשוד בפרשיות כה חמורות. לעתים נוצר מצב המוליד רושם משונה שקשה להשלים אתו שמנדלבליט מאמין שהבורא מינה אותו לפרקליטו של האדון החשוד ראש הממשלה.

רק בסוף השבוע שעבר נמצא מישהו בבית המשפט העליון שגם הוא בעברו היה יועץ משפטי, שאמר כמעט במלים מפורשות כי לראש ממשלה הנמצא תחת חשדות כה כבדים יש גבולות עד להיכן יכול הוא להשתלח כמו לא היה דבר. היה זה כבוד השופט מזוז, בהוראתו להקפיא את פעילות הוועדה למינוי בכירים מפני שהיא נגועה בחוסר טוהר מידות וכוונות, כפי שנטען בעתירה שהגישה התנועה לטוהר המידות, בכך שבוועד נמצאים שניים מאנשי אמונו של נתניהו המסוגלים בהנף אצבע למנוע מינויים בכירים, כמפכ"ל למשל, שלא יהיו נוחים לראש הממשלה הנמצא תחת מועקת החקירות המתמשכות ומתמשכות לאין גבול. במדינה דמוקרטית זה לא היה עובר. מהומות היו פורצות.

עצם החשד שלראש הממשלה יש עניין מיוחד בזהותו של המפכ"ל הבא מצדיקה לפחות הוצאת כרטיס צהוב הן ליועץ והן לראש הממשלה. לפיכך מזוז ועמיתיו השופטים דוד מינץ ועופר גרוסקופף הוציאו צו ביניים נגד מינויים של שני חברים לוועדה הידועים כמקורביו ועושי דברו של נתניהו. ראוי שהיועץ המשפטי יהיה מודע לעובדה כי הכרטיס הבא לאחר הצהוב הוא אדום. מצב כזה עלול להפתיע אפילו את מנדלבליט המתלבט הנצחי, המתייחס אלינו כציבור מטומטם שאיננו מבין דבר והוא ימשיך לעבוד שנה ועוד שנה בחיפושיו הבלתי נלאים לאיתורה של האמת.

אולי אנחנו ציבור מטומטם אבל בג"ץ עוד עשוי להתגלות כארי שזבוב העיר אותו להרגיז ממנוחת הצהריים שלו והוא חושף מלתעותיו. הרי אין איש כמנדלבליט שנכנס לעבי קורות התיקים השונים עם הסיסמה השחוקה שהוא מחפש את האמת – עד עצם הרגע הזה. כך ולא אחרת מצהיר המשפטן הנכבד הזה את המלה "אמת" בעודו רומס את המושג "צדק". עם כל שארית הכבוד, ההולך ומתמעט, כלפי היועץ המשפטי ופרקליט המדינה שי ניצן, הרי שני אלה מאבדים משעה לשעה את שארית אמון הציבור בהם וביכולותיהם.

הנה דוגמה נוספת המעמיקה את חשד הציבור בממונים על המערכת המשפטית – וגם היא מסוף השבוע שחלף. כידוע טיפולם בהליך המשפטי כנגד שרה נתניהו מעיד באלף ואחת דרכים על התפתלותם בתיק המעונות, שריד לתיקים ברורים וחדים שהם סילקו בקלילות כמו לא היו דברים מעולם. אך גם לאחר "ההנחות" האדירות האלה הם עדיין מאפשרים לגברת לתעתע בכל המערכת כרצון יצריה הבוערים – ורק תנו לשני הממונים האלה הזדמנות לדחות את פתיחת משפטה – ואכן לפתע הם גילו אוצר אצל עד המדינה ניר חפץ, פרשה נוספת העלולה להחשיד את הגברת בקבלת שוחד. מבחינתם כמו נמצאה להם עילה לשקול דחייה נוספת של פתיחת משפטה. הם כמובן יצדיקו עיכוב נוסף זה בהחלטה לצרף לכתב התביעה הקיים כבר גם את החשדות החדשים, ובדרך זו ידחו שוב את משפטה של שרה לעתיד הרחוק. שוב יהיה צורך בהליכים עקומים שיעניקו לעורכי דינה של הגברת סיבות חדשות לתעתע בכולנו בעזרת הזמן ששחט ושוחט היועץ המשפטי.

שאלה אחת איננה מרפה. עד מתי ימשך הקרקס הזה, האוכל כל חלקה טובה במערכת  הצדק החבוטה בידי "שומרי הסף" שלה והיא כבר נגררת שנה שלישית לתוך תשע"ט? אילו היה חי בזמננו הסופר היהודי המופלא י.ל.פרץ, אפילו הוא המומחה בקריעת השמיים לזעקותינו ביום הכיפורים, היה עומד כאן נכלם וחסר-אונים במרחק נגיעה מיום הכיפורים הזה.