תודה למר אמג'ד שביטה על חשיפת האמת

אם היה צורך בעדות רשמית בכתב כדי להוכיח למתנגדי חוק הלאום מה עומד בבסיס התנגדות אגרסיבית זו – בא מר אמג'ד שביטה לתת בידינו ראיות מסוג זה. שביטה פרסם בעיתון ידיעות אחרונות מאמר בשם "המחאה המשותפת" (עמוד 20 בגיליון מיום 26.8.18).

בפתח הדברים יש להביע הערכה רבה ליושרו ולפתיחותו של מר שביטה. על פי הנכתב אמג'ד שביטה מכהן בתפקיד מנהל התקשורת הערבית בעמותת "סיכוי" והוא גם ממקימי אתר ActArab למען ייצוג הוגן לערבים בתקשורת. על כן מומלץ לכל מי שמתעניין בחומר לקרוא בעיון את המאמר כדי ללמוד "מי ומה בחוברת", וכן היכן ובפני מה אנו עומדים.

מר שביטה מציין כי בהפגנת הציבור הערבי במוצאי שבת ה-11 באוגוסט 2018 השתתפו כעשרת אלפי מפגינים יהודים. על פי הסיקור הטלוויזיוני, ניתן להניח שהשתתפו בהפגנה אפילו יותר מעשרת אלפים יהודים. הגם שמספר המפגינים היהודים נראה גדול למדי, ועם כל הכבוד הראוי, על פי מספר זה מתברר דווקא שההתנגדות לחוק בציבור היהודי נמצאת בשולי השוליים. העובדה המשמעותית ביותר היא שנראו בהפגנה מנהיגי השמאל הקיצוני הישראלי וגם אחדים ממנהיגי השמאל המתון. דבר זה מצביע על מגמת הדעיכה הפוליטית-אלקטוראלית שבה מצוי כיום השמאל הישראלי.

אבקש לצטט להלן מדבריו של מר שביטה: "הכוחות הדמוקרטיים היהודים לא יישארו אדישים, אלא יגבירו את מחאתם נגד הדהירה חסרת המעצורים למדינה פחות ופחות דמוקרטית עם סממנים יותר ויותר פשיסטיים". אולם מר שביטה אינו מסתפק בזאת. על פי הדיאגנוזה שלו: "המחאה המשותפת הוכיחה כי התנאים בשלים, יותר מאי פעם, לחיבור של שני הציבורים הללו למאבק משותף בעל פוטנציאל עצום לחולל שינוי פוליטי בישראל". מובן שכוונתו לציבור הערבי ולציבור היהודי. בתקוותו ל"שינויים פוליטיים" הוא בוודאי מתכוון להפיכת מדינת ישראל למדינת כל תושביה במקום היותה מדינה יהודית. עניין זה מתברר מדבריו בהמשך המאמר דנן.

רוב הציבור הערבי בישראל רואה את עצמו כחלק מהעם הפלסטיני, קובע מר שביטה, כאשר הוא מאפיין את העמדות האתניות-פוליטיות של ערביי ישראל. אין כל ראיה להפרכת קביעה זו. עמדה זו עולה בקנה אחד עם ההבנה שאצל רוב רובם של בני האדם החלטות מתקבלות בהשפעת הרגש יותר מאשר מתוך חשיבה לוגית. הוא מוסיף: "הציבור הערבי רואה בשותפות בינו לבין הכוחות המתקדמים בחברה היהודית מטרה אסטרטגית למען השלום, השוויון והדמוקרטיה".

יש לשים לב להגדרה: "הכוחות המתקדמים בחברה היהודית". לא ייאמן, הגדרה זו מזכירה שמות כגון שמואל מיקוניס, מאיר וילנר, משה סנה, אורי אבנרי ודומיהם. האם מר שביטה לא מעודכן? האם הוא לא שם לב שזמנם של הכוחות המתקדמים הללו עבר מן העולם ביחד עם המשטר הסובייטי המתקדם שהיה גם אפוטרופוס פוליטי שלהם? ולגבי ההטפה לשוויון ולדמוקרטיה – יבוא מר שביטה ויראה באיזו מדינה מוסלמית קיימים שוויון ודמוקרטיה.

המאמר מהלל את שיתוף הפעולה בין נציגי הציבור הערבי בישראל לבין נציגי הציבור היהודי: "שיא השותפות היהודית-ערבית התממש כאשר נציגי החברה הערבית תמכו ב-1973 בממשלת רבין, על אף עברו הצבאי, בשל תהליך השלום". אם עד כה, במשך קריאת המאמר, לא יצא המרצע מן השק, הנה לקראת סופו העניין כולו מתברר. יש לזכור כי על מנת לאשרר את הסכם אוסלו הראשון בכנסת, התגייסו חברי הכנסת הערבים לתמוך בו. גם כך לא נמצאו מספיק ח"כים לאשרור ההסכם. הממשלה נזקקה לעריקתם של גונן שגב ואלכס גולדפרב. לאלף ושלוש מאות הרוגי הטרור, שנרצחו אחרי 1973 בידי טרוריסטים ערבים, קראו מובילי הכוחות המתקדמים "קורבנות השלום".

אמג'ד שביטה הנכבד מסיים את מאמרו בכתבו כי המחאה נגד חוק הלאום נושאת בקרבה את ניצני הבנייה המחודשת של המאבק היהודי-ערבי למען חיסול ישראל כמדינה יהודית והפיכתה לדמוקרטיה של כל תושביה. כפי שנזכר בראשית חיבור זה – יש להעריך את הכותב על יושרו ועל האומץ לצאת לציבור בפומבי עם האמת שלו. יש להעריך הערכה רבה את עורכי "ידיעות אחרונות" על שניאותו לתת במה רבת תפוצה כל כך למאמר זה. מפרסום זה כולנו יכולים ללמוד ולהפנים מה כוונתם של המפגינים נגד חוק הלאום, מה כוונת שולחיהם, ומאיזו משנה אידיאולוגית הם שואבים את דעתם. המפליא הוא שחברי כנסת הנמנים עם המחנה הציוני ומפלגת מרצ השתתפו בהפגנת הערבים נגד חוק הלאום. עוד יותר מפליא שבאקדמיה הישראלית ישנם מלומדים (אומנם לא רבים) שנסחפים לכיוון שלילת יהדותה של מדינת ישראל. האם נסתתרה בינתם?

אין ספק שרק בישראל הדמוקרטית מאמר אידיאולוגי מסוג זה יכול להתפרסם מבלי שיאונה למפרסמו ולעיתון שבו הוא פורסם כל רע. אולי כאשר מר שביטה יקרא מאמר זה מחדש הוא יבין לאן הוא ושכמותו גוררים את החברה בישראל. באף משטר מוסלמי מתקדם לא הצליחו לייסד דמוקרטיה. באף משטר מוסלמי מתקדם בני המיעוטים האתניים-דתיים לא היו זוכים במה שמדינת ישראל היהודית מזכה את כל תושביה כולל גם את בני המיעוטים.