יישום עקרונות פדרליים בתחום הביטחוני

במאמרים קודמים סקרתי את התהליכים וההסכמים בין ישראל והפלסטינים, לקראת בחינה של היתכנות כינון קונפדרציה באזורנו. כדי להמשיך בבחינת הרעיון אבהיר מהי קונפדרציה, ולאחר מכן אתאר כיצד מתבטאים עקרונותיה המרכזיים כבר היום.

קונפדרציה היא מבנה שלטוני-פוליטי אשר מתקיים כתוצאה מהסכם שנכרת בין השלטונות המכהנים באותן יחידות פוליטיות ללא מעורבות תושביהן, ועל פיו מתנהלים החיים המדיניים בשטח השיפוט שהוגדר בהסכם. יש להבדיל בין קונפדרציה ופדרציה – זו האחרונה מתקיימת כתוצאה מהסכם שנכרת בין השלטונות המכהנים באותן יחידות פוליטיות בתוספת השתתפות הכרחית ומעורבות פעילה של כל האזרחים המתגוררים בשטח הרלוונטי. המשמעות המעשית של הבדל זה היא שמרכיבי הקונפדרציה אינם חייבים להיות משטרים דמוקרטיים, ואילו בפדרציה, בשל מעורבות פעילה של כל תושביה באמצעות בחירות, חייבת להתקיים דמוקרטיה בכל מרכיביה.

הסכם אוסלו יצר מצב פוליטי חדש בשטח שבין נהר הירדן לבין הים התיכון. בשטח האמור נוצרה למעשה קונפדרציה א-סימטרית של שלוש יחידות פוליטיות – ישראל היא הצד החזק והדומיננטי ואילו יהודה ושומרון ורצועת עזה הם הצדדים החלשים. הסכם אוסלו הכיל בתוכו עקרונות פדרליים, ועל פיהם מתנהלים היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית. אף שתוקפו של ההסכם נקבע לחמש שנים בלבד, הוא מעולם לא בוטל.

שיתוף הפעולה החשוב ביותר, אשר מדגים היטב את העקרונות הפדראליים ביחסים בין ישראל והרשות הפלסטינית, הינו התיאום הביטחוני. ההחלטה על הקמת מנגנוני הביטחון הפלסטינים עוגנה בהסכם קהיר משנת 1994 ובהסכם אוסלו ב' ב-1995, שקבעו כי הרשות הפלסטינית תקים כוח משטרתי. בתחילה הורכבו המנגנונים בעיקר מאנשי "צבא שחרור פלסטין". הם בנו עצמם מבחינה מקצועית בעזרת סיוע בין-לאומי עד לשנת 2000. אולם באינתיפאדה השנייה אנשי המנגנונים השתתפו בלחימה הנחושה נגד ישראל, ובמקרים רבים ראשי המנגנונים נקטו מדיניות עצימת עין לנוכח הפעילות החבלנית של אנשיהם. הרשות הפלסטינית לא עצרה מחבלים ואף סייעה בהגנה על חלקם במתקניה הביטחוניים. כתוצאה מכך, ועם הידרדרות המצב והקרע שנוצר עם מערכת הביטחון הישראלית, החל צה"ל לתקוף ולהרוס מתקנים של מנגנוני הביטחון הסוררים.

השינוי במצב החל בהדרגה לאחר מותו של יאסר ערפאת ב-2004 ועם בחירתו של אבו מאזן לנשיא הפלסטיני במקומו. עם סיומה של האינתיפאדה השנייה החלה להשתקם מערכת היחסים המורכבת בין מנגנוני הביטחון הפלסטיניים לבין צה"ל וגופי המודיעין הישראליים, בעיקר הודות למתאם הביטחוני האמריקני הגנרל קית' דייטון, אשר הכשיר את כוח האדם ושיקם את המנגנונים הפלסטיניים.

בשל התמקצעות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ושיפור יחסי העבודה עם ישראל, צה"ל החל להוציא את כוחותיו בהדרגה משטחי A ולמסור את השליטה הביטחונית עליהם לפלסטינים. בשנת 2007 חודש באופן רשמי התיאום הביטחוני עם ישראל.

כיום מנגנוני הביטחון הפלסטינים נמצאים בשיאם מבחינה מקצועית ומונים, על פי הערכת ישראל, כ-30 אלף מגויסים. גם בתקופות קשות של קיפאון מדיני נמשך התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית. פעילות זו כוללת פגישות שוטפות בין בכירי המנגנונים לבין מקביליהם בישראל, חילופי מידע מודיעיני, הסגרת נשק ואמצעי לחימה של טרוריסטים שנתפסים בשטחי A, השבת ישראלים שנכנסו בטעות לשטחי A וקיום תרגילים משותפים עם הצד הישראלי.

בינואר 2016, בעיצומו של גל אלימות נגד ישראל משטחי הרשות הפלסטינית, קיים מאג'ד פארג', ראש המודיעין הכללי הפלסטיני, ריאיון נדיר לאתר האינטרנט האמריקני Defense News, ובו אמר כי מאז תחילת גל האלימות סיכלו מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית 200 פיגועים נגד ישראלים בגדה המערבית. פעילות זו של המנגנונים משקפת בצורה הטובה ביותר את המחויבות שלהם לשותפות רעיונית ולשיתוף פעולה אקטיבי, כפי שקורה במשטר שנסמך על עקרונות פדרליים.

בחודש פברואר 2018 נכנסו בשוגג שני חיילים ישראלים לתוך העיר ג'נין. תוך זמן קצר התפתחה סביבם הפרת סדר אלימה שכללה יידוי אבנים. שני החיילים נפצעו. קצין ממנגנוני הביטחון הפלסטינים שהיה במקום הרחיק את ההמון וחילץ את החיילים בשלום. אירוע זה אינו יוצא דופן. בכל מקרה שאזרחים או חיילים ישראלים נכנסים בשוגג לתוך שטחים פלסטיניים, שוטרי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים פועלים למנוע פגיעה בהם ומעבירים אותם בחזרה לצד הישראלי בזמן הקצר ביותר. שיתוף פעולה יוצא דופן אירע באסון הכרמל ובגל השריפות בנובמבר 2016. צוותים של מערך ההגנה האזרחית הפלסטינית נכנסו לישראל עם שמונה כבאיות פלסטיניות כדי לסייע במאמץ כיבוי השריפות, ועבדו כתף אל כתף עם כבאים ישראלים.

התיאום הביטחוני עמד במבחנים לא מעטים, למשל במבצעי עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן בעזה, משברים מדיניים, פיגועים, מתיחות בהר הבית ולאחרונה מתיחות בשל תרגיל העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. על אף כל אלה, התיאום מתמיד ואיתן ומתקיים בכל יום. בדרך כלל הוא מתרחש מאחורי הקלעים, כדי למנוע ביקורת מצד הרחוב הפלסטיני, אשר רואה בו כניעה ושיתוף פעולה עם ישראל. עם זאת, זהו בראש ובראשונה אינטרס של הרשות הפלסטינית, אשר רוצה להעביר מסר לעולם כי יש ביכולתה לסכל פעילויות טרור, ובכך להשיג תמיכה להקמת מדינה פלסטינית. נוסף לתיאום הביטחוני, ישראל והפלסטינים מקיימים שיתופי פעולה ותיאומים בתחומים אזרחיים שונים, ועליהם ארחיב במאמר הבא.