המפתח לקיום הלאומי

החשיבות של כינון ממשלה יציבה
שלמה גזית - תמונה
אלוף בדימוס שלמה גזית

מלחמה השחרור פרצה בעקבות החלטת האו"ם על חלוקת הארץ וכינון שתי מדינות, יהודית וערבית, זו לצד זו, ושליטה בין-לאומית במרחב ירושלים. הייתה זו עבורנו מלחמת קיום. שילמנו מחיר יקר, אך הצלחנו לעמוד על רגלינו ולכפות על אויבינו להשלים עם כישלונם ולחתום עימנו על הסכמי שביתת הנשק. הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון נפתחו כולם בהצהרה שמטרת ההסכם היא "להקל על המעבר מן ההפוגה לשלום של קבע בארץ-ישראל", הצהרה שאיש לא התכוון לממשה.

אנו, בישראל של אותה עת, שמחנו כמובן על הניצחון, אך עם זאת, לא נמצאו רבים, בדרג המדיני ובדרג הצבאי-ביטחוני, שתלו תקוות בסיכוי להגיע לשלום-קבע. להיפך, ההערכה הרווחת הייתה כי צריך להתכונן לסבב צבאי נוסף ובלתי נמנע, אל מול ניסיון ערבי להשמיד את הישות הציונית.

מאחורינו 70 שנים של התמודדות בלתי פוסקת. קברניטי המדינה וראשי מערכת הביטחון בכל ממשלות ישראל, התמודדו שוב ושוב עם האתגרים הביטחוניים והמדיניים, תוך שהם משתדלים לפתור את המשבר התורן הפוקד אותנו לעיתים תכופות ומאיים על קיומנו הלאומי. גם היום העם בישראל ומנהיגותו המדינית-ביטחונית מתמודדים עם האיומים הללו, אך מתעלמים מן העיקר. אחרי כל השנים שחלפו מאז החלטת האו"ם על חלוקת הארץ וכינון שתי מדינות – המלחמה על זכות הקיום טרם הוכרעה.

המשמעות של תמונת מצב זו נותרה האיום על עצם הקיום. ממש כפי שהיה לפני קום המדינה. ישראל, הן בדרג המדיני והן בדרג הביטחוני, מתמודדת עם הבעיות והאתגרים התמודדות טקטית. אנו חיים באשליה כאילו המלחמה על הקיום כבר מאחורינו, אך למעשה עודנו מתמודדים עם אותו איום קיומי, מנסים לסיים את מלחמת העצמאות, מנסים לזכות בהכרה בין-לאומית, ובהכרה ערבית ופלסטינית בזכות קיומנו הלאומי.

המשמעות היא אסטרטגית. ישראל לא מגבשת אסטרטגיה שתחתור להביא לסיום אמיתי ומלא של המלחמה. ב-70 השנים שחלפו אנו עוברים ממשבר למשבר, מעימות צבאי לעימות צבאי, פותרים אותו נקודתית, אך מתעלמים מן היעד האסטרטגי ומן הפגיעה שיש להחלטות הביטחוניות והמדיניות השוטפות בחתירה האסטרטגית להסדר כולל.

בעניין זה יש לי ביקורת על ממשלת נתניהו, אף כי אינני מאשימה. שהרי ממשלה זו היא התוצאה ולא הסיבה. מה שמחבל ביכולת לחתירה אסטרטגית מצוי בשיטת השלטון שלנו, בצורך לכונן קואליציות סחטניות ואימפוטנטיות. שיטת הבחירות שלנו איננה נותנת סיכוי לבחירת ממשלה חזקה ויציבה. להיפך, מבחירות לבחירות נבחרת כנסת יותר ויותר מפוצלת. כינון ממשלה יציבה איננו בעיה משפטית או ארגונית-טכנית עבורנו. זה עלול להיות המפתח שיקבע את קיומנו הלאומי, את עתיד המדינה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. אני נוטה מאד להזדהות עם התובנות המפורטות במאמר שלך, כולל שיטת הממשל שלנו שמרבה מפלגות באופן שאינה מאפשרת לגוף פוליטי כזה או אחר די חופש פעולה לגבש מדיניות ארוכת טווח.
    יחד עם זאת התקשיתי לקבל את הטלת האשמה כולה על מצבנו האסטרטגי באזור על ישראל. לכאורה ניתן "לפתור" את הסכסוך תוך יממה אם ישראל תחזור לגבולות החלוקה של סייקס פיקו (חלוקת האומ 1947 לא תספיק לערבים,היהודים יסתופפו בגבולות גדרה חדרה ובשמחה נקבל אוהלים ותרופות מהאיחוד האירופאי..).הקצנתי בכוונה כדי להצביע על האבסורד. אבל אשמח לשמוע ממך מהי האסטרטגיה שישראל יכולה לאמץ שתתקבל על דעתם של השכנים ועדיין תבטיח את הישרדות מדינת ישראל לדורות.
    מן הסתם כולנו שואפים לפתרון, אך ברור שהוא אינו נתון בלעדית בהחלטה שלנו, והוויכוח בינינו יהיה גובה המחיר ורמת הסיכון. האם לא ראוי להטיל את האחריות לפתרון גם על הצד השני למשל..

  2. צריך להיות ריאלי. היו לנו ממשלות שמאל וממשלות ימין ושום דבר לא זז לא בגלל הסחטנות שותפים קואליציונים. השותפים האלה רק מתעסקים עם כפייה דתית על החילונים, פטור מהצבא ואבטחת הכנסה ללומדי תורה וכו'. אז אין למו תחבורה ציבורית בשבת. ביג דיל. הקיפאון ביחסים שלנו עם ערביי יהודה שומרון ועזה היא קודם כול הטרור. צריך לראות גם את הכוס המלאה. איך הצלחנו לחתום על הסכמי שלום ולכונן יחסים עם ירדן ומצרים שטפו טפו מחזיקים מעמד היטב כך שנוצר מצב מוזר שעם אויבים לשעבר שזרקנו אותם מארץ ישראל יש לנו יחסים יותר חמים מאשר עם איראן וונצואלה שבעבר היו איתנו ביחסים מצוינים? אי אפשר להאשים את ממשלת ישראל בכל דבר. ועוד על הכוס המלאה. הבה נזכור את עוינות הגוש הסובייטי שגרם לניתוק יחסים גלובלי עם ברית המועצות וגרורותיה. והיום אנו ביחסים קורקטים עם כוולם כולל מדינות מוסלמיות. וגם שיפור עצום של היחסים שלנו עם סין והודו. אז איך האסטרטגיה של ממשלת ישראל פעם עובדת ופעם לא? צריך להכיר בכך שצריך שניים לטנגו ואף אחד לא ירקוד עם בן זוג שכל הזמן דוקר אותו עם סכין.

    1. אני מזדהה לחלוטין עם תגובתך שלעיל. אם תשלח אלי כתובת דואר אשלח אליך ספר שלי שראה אור לפני חודש וחצי שדן בהרחבה בכל הנושאים שהעלית בתגובתך שלעיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך