כילד נהגתי לשחק כדורגל עם החברים בשכונה. מגרש המשחקים שלנו היה הרחוב התל-אביבי בסמוך לביתי, שרק לעיתים נדירות חצתה אותו מכונית, ואנחנו הילדים אפשרנו לה לעבור.
בשבתות צעדתי עם חבריי מהשכונה אל עבר מגרש הכדורגל שהיה צמוד לגני התערוכה בשפך הירקון. היינו מתפלחים למגרש וצופים בכוכב הנערץ באותם ימים, אלסנר, שוערה של מכבי תל-אביב. בתום המשחק, היינו מנסים להשיג ממנו חתימה. עשרים שנים לאחר מכן, בהיותי כבר קצין בצה"ל, הוצבתי במחנה מטכ"ל, בקריה בתל-אביב, והופתעתי למצוא שם את גיבור נעוריי אלסנר, שעיברת שמו לאל-זוהר, בתפקיד מפקד המחנה. לא הזכרתי לו את הערצתי מפעם.
אומנם לא סברתי שזה יכול לקרות לי, אולם בחודש שעבר ביליתי שעות רבות אל מול מסך הטלוויזיה, מרותק, כמו רבים בישראל ובעולם כולו, למשחקי המונדיאל. שעת המשחקים הנוחה, בשעות הערב המוקדמות בישראל, אפשרה לי לצפות וליהנות שעות רבות. לא הייתה אף נבחרת לאומית שהערצתי ותמכתי בה, וכך יכולתי לרוות נחת מכל שער שהובקע, עד לשער האחרון שקבע את זכיית הנבחרת הצרפתית במונדיאל.
הצפייה במשחקים העלתה אצלי גם שורה של הרהורים. ראשית מסתבר כי הכדור הוא עגול. אם יחסי הכוחות אינם קיצוניים לטובת אחת הקבוצות, המשחק פתוח וכל קבוצה יכולה לנצח. יש בכך כדי להגביר את המתח וההנאה, וזה אולי הקסם שבצפייה במשחקי הכדורגל.
אהבתי במיוחד לצפות בטקס הפתיחה של כל משחק. שתי קבוצות לאומיות, אלפי אוהדים מריעים להן ביציעים, מכבדים אלה את אלה. שירת ההמנונים ולחיצת הידיים ההדדית מזכירות לנו כי זוהי תחרות ספורט, בין שתי קבוצות. הרי אין מדובר אויבים. לעומת זאת הופתעתי מהאלימות של השחקנים במגרש. לא הכרתי זאת במשחקים שבהם צפיתי בנעוריי, לפני שנים רבות.
הצפייה במשחקים השונים עוררה בי את המחשבה שעלינו לאמץ את משחק הכדורגל כדגם גם במערכת היחסים הפוליטית. מגרש הכדורגל מתעלם מן היריבות הפוליטית שבין מדינות-האם של הנבחרות שעל המגרש. הייתי שמח לראות תחרות כדורגל שבה משתתפות ישראל ואיראן, או ישראל ונבחרת פלסטינית. תחרות הנפתחת בנגינת ההמנונים ובלחיצת יד של שחקני שתי הקבוצות.
ויש לי גם פנייה אישית אל שני יו"ר התאחדות הכדורגל, זה של ישראל וזה של הרשות הפלסטינית, האדונים עופר עיני וג'בריל רג'וב. אשמח לראותכם פונים איש אל רעהו ומציעים משחקים משותפים, כאלה שינוהלו לפי כללי הרעות שבין ספורטאים.
ייתכן שנסחפתי באווירת המונדיאל. דייני אם תאומץ גרסה מתונה בשלב הראשון, גרסה שאפילו רק תצביע על דרך וכוונה אפשריות.
2 תגובות
אף אחד לא מתרגש
לכדורגל יש אוהדים נבערים משתוללים שלוחי רסן
אוהדי הפוליטיקאים הרבה יותר גרועים