מי מאמין לסקרים בכלל ולסקרים על תקיפות מיניות בפרט

מחשבות בעקבות סקר על אלימות נגד נשים
תמונה של דבי קאופמן
דבי קאופמן

הזוי לשמוע שארה"ב היא המדינה המערבית היחידה שנמצאת ברשימת 10 המדינות המסוכנות ביותר לנשים. הסקר התפרסם בעיתון "ישראל היום" (לא צוין מי ערך אותו) וכן דווח שהוא נערך לאחר תחילת קמפיין MeToo#, מה שהשפיע על דירוגה של ארה"ב בצמרת. ישראל לא הופיעה ב-10 המדינות המובילות ואין לי מושג אם היא ממוקמת איפשהו בדירוג המוזר.

"ארה"ב זינקה בדירוג, כשהיא צמודה לסוריה במקום השלישי בכל הנוגע למקום המסוכן בעולם מפני אונס, הטרדה מינית, יחסי מין בכפייה וגישה מוגבלת לעשיית צדק במקרי אונס", נכתב בעיתון, מה שאולי מסביר כיצד השתחלה ארה"ב לסקר העגום הזה. אולי גם בגלל אמירותיו הבוטות של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ כלפי נשים, כפי שנשמע לאחרונה בכמה הקלטות של שיחותיו. אין ספק שדירוגה של ארה"ב במקום ה-6 ביחס מזוויע לנשים, הוא תעודת עניות למדינה הנאורה והמתקדמת הזאת.

המדינה ש"זכתה" במקום הראשון היא הודו – 100 תקיפות מיניות ביום, אבל מי סופר ואיך בכלל ניתן לספור תקיפות מיניות במדינה שמכילה יותר ממיליארד בני אדם, ושלא ברור מהו המשטר שהנהוג בה: האם היא דמוקרטית, חופשייה? או אנרכיסטית ללא פיקוח, למעט פיקוח שנובע מאינטרס כזה או אחר.

מדינות נוספות ברשימה הן: אפגניסטן, סוריה, סומליה, פקיסטן וקונגו. אבל כמה עוד מדינות כאלו יש שאין לנו מושג האם תוקפים בהן מינית, ואיזה סוג של תקיפות מיניות מתבצעות בהן? איך אפשר לערוך סקר כזה ולחשוב שהוא אמין?

ובכלל, מה ההגדרה של תקיפה מינית? איך ניתן לקבוע אמות מידה של תקיפות מיניות? מתי הדבר ייחשב אונס? מתי רק התעללות? ומתי הלם מיני? שאלות לא פשוטות שלא ברור אם יש גורמים, גם לא בית משפט, שידעו להשיב עליהן באופן ברור ומוחלט.

לתקשורת יש לא מעט השפעה על הסמנטיקה והחשיפה לנושא, אבל אולי התקשורת גם מהווה איום על אותן נשים מותקפות שמסרבות להיחשף, שחוששות להתלונן, ויש גם כאלו שעברו תקיפה מינית, אך כלל לא מסוגלות לחשוב שעליהן להתלונן.

אין לי מושג מה מחקרים וסקרים מהסוג הזה אמורים לעשות לחברה, ואיך הציבור אמור להתמודד איתם. להזדעזע? לחולל שינוי? להפגין נגד המדינות שברשימה?

מה שברור הוא שסוגיית התקיפות המיניות והיחס כלפי נשים בעולם לא בהכרח משתנה. הגברים הם אלו ששולטים על החברה והסביבה שלנו, ונראה שיהיו עוד הרבה מאוד סקרים ובעיקר תעבורנה עוד הרבה שנים עד שנזכה, אם בכלל, לראות שינוי.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. אבל כל זה קורה כי אתן מוותרות
    אם מיליון נשים היו מודיעות כי לא יצביעו עבור מפלגה שלא תשבץ בכל עשירייה חמש נשים
    בבת אחת, תוך יום אחד ישתנה המצב

  2. כאחת שעברה אונס וטיפלתי בי במרכז לנפגעות אונס, אני מאוד שמחתי על הקמפיין "me too" שגרם לשיתוף ולגילוי מתוך אומץ ועצמה פנימית של נשים שסיפרו ששיתפו. אני שנים האשמתי את עצמי באונס במיוחד כאישה חוזרת בתשובה ובזכות חלום שחלמתי על כל מה שארע התעוררתי יום אחד וזעקתי:"אני לא אשמה".במרכז חנפגעות אונס נמצאות נשמות קדושות עם לב רחמן ומכיל. לכו נשים וספרו לאנשים הנכונים!! !זה ישחרר אתכן לפחות חלקית מהטראומה האיומה הזאת.
    לצערי סיפרתי היום לשדכנית והיא מתוך חינוך דתי לקוי ונוראי רמזה לי מפורשות שהכשלתי את הגבר שאנס אותי…
    ובכן גברת שדכנית את משוחדת על ידי דעות דתיות פרימיטיביות!! !!
    אנסו אותי לאחר ששמו לי סמים בכוס שתיה שלי. בדיעבד גיליתי את זה…
    יש גברים שחצנים בין חילוניים בין דתיים שבטוחים שהאישה רוצה אותם והגברים האלו מתגלים כבהמות ממש.
    תהיו אמיצות בנות יקרות ..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של צביה

לא אוהבת

שיר על סדרי עדיפויות