פוסט-אמת? לא ולא! האמת לאמיתה!

תום עידן הממלכתיות המזויפת
תמונה של עידן
עידן שרר

באוקטובר 2017 הכריז הנשיא ראובן ריבלין ש"תמה ממלכתיות מן הארץ ואחרינו המבול." הכול הפך פוליטי, טען ריבלין, ופוליטיקאים מציבים בקדמת הבמה את כוחם, את מעמדם ואת טובתה של הקבוצה הפוליטית שבשמה הם פועלים, לרוב על חשבון אחדותו של העם. זיהוי מגמת אובדן הממלכתיות על ידי קבוצות ליברליות ופרוגרסיביות (חלקן יותר, חלקן פחות) רחוק מלהיות "בעיה" ישראלית בלבד, כפי שניתן לראות במקרה המרתק של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שסביר שנבחר דווקא על שום חוסר ממלכתיותו הפוליטית, החברתית והתרבותית.

יד ביד עם "סוף עידן הממלכתיות", ולרוב בהקשר ישיר אליו, שינו הרשתות החברתיות האינטרנטיות את הפוליטיקה ואת הדיפלומטיה העולמית. מתן במה פוטנציאלית לדעותיהם של כל אדם ואישה הוביל ל"דמוקרטיזציה" חסרת תקדים של העברת מידע ונתונים, אך גם העלה באופן מדהים את השפעתן של אותן רשתות על המציאות הפוליטית והחברתית היום-יומית כמעט בכל נקודה על פני כדור הארץ. מערכת הבחירות הסוערת לתפקיד הנשיאות בארצות הברית ב-2016 גררה דיון עמוק ומהול בחרדה וחשש במושגים כגון "פייק ניוז" ו"עידן פוסט-אמת" כמעט בכל מדיה אפשרית. בבסיסם של שני מושגים אלה עומדת ההנחה שבמאה ה-21 התפתחה יכולת חסרת תקדים של עיוותים, תיאוריות קונספירציה ושקרים בוטים המופצים על ידי כל פלוני ואלמוני לעצב את עולמנו.

ואם ברשתות חברתיות עסקינן, הרשו לי להגיב לאמור לעיל ב-LOL רועם ומתגלגל… התקשורת המקיפה אותנו ואיתה עולם האינטרנט המעדכן אותנו בכל מילה, נשימה ונשיפה של כל אדם חשוב-למחצה ברחבי העולם, מעוררים תחושה מוצדקת של אובדן ממלכתיות מכל עבר. בשילוב עם רפלקס הנוסטלגיה המגוחך המאפיין את כל בני האדם באשר הם, נראה שזיכרונם של רבים הופך מעורפל ונאבק להיחלץ מביצה דביקה של עובדות היסטוריות מוצקות יותר או פחות. מאז ומעולם דבקו פוליטיקאים בממלכתיות אך ורק כאשר שימשה היא את מניעיהם ואת מטרותיהם המרכזיות. אין ספק שנסיבות היסטוריות שונות הובילו לרמות שונות של דבקות ברגש הממלכתיות, אך נקמנות, קטנוניות, אלימות מילולית, חתרנות וסכינאות (לרוב בצורתה הסמלית בלבד) היו גם היו חלק בלתי נפרד מעולם הפוליטיקה והדיפלומטיה בכל החברות האנושיות מאז ומעולם.

היכן היא נמצאת אותה "ממלכתיות" ישראלית נשגבה? במאבקי הכוח האכזריים, הקטנוניים והאישיים במפא"י וספיחיה ולאחר מכן במפלגת העבודה לאורך שלושים שנות הגמוניה? במערכות הבחירות המרירות והאלימות-למחצה של שלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים? ב"תרגיל המסריח"? ב"ליל המיקרופונים"? שינויים טכנולוגיים וחברתיים עמוקים במאה ה-21 אכן הטיחו בחוזקה את אובדן הממלכתיות בפנינו, אך זו מעולם לא התקיימה מלכתחילה, אם כן איך תֹאבד?…

אשליית אובדן הממלכתיות מצטרפת לאשליית הפייק ניוז ועידן הפוסט-אמת. תקשורת ה"אינסטנט" ולצידה הרשתות החברתיות הכניסונו בגאון דווקא אל עידן "האמת לאמיתה". אין-ספור הטוקבקים, התגובות, הבלוגים, הפוסטים, הסרטונים והלייקים חושפים מדי יום ביומו את האמיתות האפלות שמאות אם לא אלפי שנים של דיפלומטיה והדרת רובה המכריע של האוכלוסייה ממרכזי איסוף המידע, עיצובו והפצתו הצליחו, לרוע המזל, להסתיר בהצלחה יתרה. כיום ניבטות אמיתות אלה בגאווה מבעד למיליארדי מסכי המחשבים, הטלפונים הניידים והטאבלטים כמעט בכל נקודה על פני כדור הארץ; הבורות הבלתי נתפסת, הנטייה לשקר, הצמא לדם, הגזענות, ההטפה לאלימות בוטה והקריאות הנרגשות להשמדתם של אנשים, גזעים ועמים שלמים – לרוב תוך שימוש בשפה עילגת ובוטה – המתינו בסבלנות לתורם וזכו, לבסוף, לטפס אל במת ההיסטוריה לקול תרועת ההמון. הדמוקרטיזציה של המידע איננה אלא חשיפת האמת הקשה: אלה הם אנו, בני האדם.

יטענו פלוני ואלמוני: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" או "אחד בפה ואחד בלב". בנקל, יגידו הם, תתיישב דעתו של אדם בבואו להתמודד עם המציאות שמעבר למסך הבוהק שמולו. להם אשיב: חטטו, אפילו בחטף, בין דפי ההיסטוריה של המאה ה-20 ושיקלו דבריכם בשנית.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. טעות היא להגיד שהשקרנות הייתה אותו דבר. השקרנות גדלה וטראמפ נשיא ארה"ב העלה אותה למידה שלא היה דבר כרזה. ויש לו בישראל כאלה שמחקים אותו

    1. טראמפ מוביל וביותר ויותר מדינות תופס את השלטון או לפחות מתחזק.

  2. בסוף יתברר אולי שאנחנו לא מיעוט מבוטל. לרבים המצב הנוכחי לא נראה טוב.

  3. וממה שאני רואה בפייסבוק
    אבל צריך לזכור שזה אחוז קטן מאוד מהגולשים שבכלל מגיבים ומדובר באנשים קבועים

  4. אנשים כעת יכולים להגיב בצורה בוטה שמשקפת את דעתם מבלי לחשוש כי הם שומרים בהרבה מקרים על זהותם ולא נחשפים. פתאום אתה מגלה את כל האמת וגם מחוגים שאינם החוגים אליהם אתה מקורב ושאינך יודע בדרך כלל על דיעותיהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה