חזרה אל השורשים

סטיב ג'ובס, התגלמות החלום האמריקני הריקני
תמונה של ג'ובס
סטיב ג'ובס צילום: Matthew Yohe commons.wikimedia.org

סטיב ג'ובס הפך לאגדה בחייו, הוא היה לאייקון שסוגדים לו ושמסמל את רוח התקופה שבה אנו חיים.

ג'ובס השתתף בהקמת חברת "אפל" ושימש כמנכ"לה הראשון. הוא נחשב לאחד מחלוצי המחשב האישי והיה הדמות המרכזית שהזניקה פיננסית את חברת "אפל" בזכות המצאת והשקת מוצרים פופולריים כגון iPad, IPod ו-iPhone. בסוף ימיו הוערך הונו האישי ב-7 מיליארד דולר.

הוא התגלמות החלום האמריקני המתבטא בהצלחה חומרית. על פי האידאל האמריקני, ערכו של האדם נמדד על פי הצלחתו החומרית, דהיינו על פי נפח הונו הממוני בבנק.

למרבה הצער, אידאל זה קונה לו אחיזה של כבוד גם בתרבות הלאומית הישראלית. ראו כיצד הידרדרנו במהלך הדורות. מחברה שבחלון הראווה שלה, בבימת הכבוד שלה, היינו מושיבים את ענקי הרוח, התרבות, היצירה המדעית וההוראה, והם היו לנו דמויות לחיקוי, הפכנו לחברה שמושיבה בקדמת הבמה את בעלי הממון.

לא אלוף היצירה ההשכלתית, הרוחנית, אלוף נכסי הרוח – אלא אלוף נכסי החומר. וכזה היה ג'ובס. וכראוי לאייקון, הוא הוזמן לשאת דברים בטקס הענקת תארים באוניברסיטה היוקרתית סטנדפורד שבארצות הברית. היה מביש וצובט לב לשמוע מפיו נאום של התנשאות ושחצנות שממנו בקע מסר אחד: הנה אני הגעתי לפסגת ההצלחה, למימוש החלום האמריקני, מבלי "להקיז דם" בדרך המפרכת, דרך החתחתים של לימודים אוניברסיטאיים.

איזו רדידות ! איזו נמיכות קומה! איזה עיוורון! בבחינת הכסף מעוור עיני אנשים.

במאמר ביקורת על הספר "סטיב ג'ובס – הביבליוגרפיה", שחיבר וולטר אייזקסון, כותב המבקר יובל גלעד במוסף "שבת" של העיתון "מקור ראשון" כי ג'ובס היה "מייצג מובהק של התרבות הקפיטליסטית הנהנתנית, הריקה למדי. זו המשעבדת עובדים סינים, שמרוויחים דולרים ספורים ליום, לייצור מתמיד של צעצועי המערב". מר שמעון פרס ז"ל כינה זאת: קפיטליזם חזירי.

האדם לא מעניין בתרבות זו. האדם הוא מכשיר ייצור שמשתמשים בו, וכאשר אפסו כוחותיו ואין בו תועלת משליכים אותו לרחוב כאילו היה חפץ שאבד עליו כלח.

השקפה זו מסבירה את המניפולציות והכוחנות שהפעיל ג'ובס כלפי עובדיו, לפי המדווח, ואת התנהגותו המשפילה והמבזה כלפיהם. יתרה מזאת, על רקע תפיסה זו אפשר להבין גם את חוסר הנאמנות שלו. סטיב ווזניאק, שותפו להקמת חברת "אפל", הושלך על ידי ג'ובס מהחברה ואף נרדף במקום עבודתו החדש.

אני מצטט מכתבתו של יובל גלעד: "זאת התרבות האמריקנית בדמותו של ג'ובס, על פי אייזקסון: מבריקה, חדשנית, מתקדמת, חובבת גאדג'טים וטכנולוגיה, אך גם כוחנית, ילדותית, צדקנית ורואה את העולם במונחים של שחור ולבן, טובים ורעים".

זו לא התרבות היהודית השורשית, המקדשת את האדם בהיותו נזר הבריאה, בהיות כל אחד בן אנוש בלעדי וייחודי. לפיכך אני קורא מאתר זה שנחזור לשורשים הערכיים שלנו, שהתממשותם מצויה בדמויות המופת מן הספרות, מן האמנות, מן המדע ומן ההוראה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

6 תגובות

  1. אני ממש מדוכא ממה שטכנולוגית המידע האישית עשתה לנו. אבל מסביבי כולם שמחים ונהנים.

  2. על ידי הדירקטוריון למרות שהיה מייסד ומנכל ובעל מניות הכי גדול כנראה משום שלא היה עיפוס הכי נעים. אבל בסופו של דבר הוחזר כי הוא יגע כנראה להביא כסף מהלקוחות.

  3. באיזה אופן המשנה הערכית שלך מתורגמת להתנהלות כלכלית?
    כי על אף ההשפעות השליליות (לדעתך) על התרבות, ניתן לראות כי הקפיטליזם השפיע לטובה על רמת החיים בכל מקום בו יושם.

    האדרת כסף וחומריות היא תופעה שהיתה קיימת משחר ההסטוריה, ללא קשא לקפיטליזם. לראייה אירופה שלפני המהפכה הצרפתית,זכר האלפא בשבטי ציידים לקטים,וכן כל כל קיסר באימפריה הרומית.

    להיפך, דווקא כיום עולים על נס כוכבי המוזיקה והספורט (גם אם המוניים לטעמי), המייצגים את התרבות.

    התפיסה לפיה "הולך ופוחת דור" היא תפיסה שניתן לראות כי התקיימה בכל הדורות שלפנינו, ועדיין איננו מפגרים לחלוטין. לכן, ניתן להבין כי היא שגויה.

  4. כיצד אפשר לבטל את מי שהקים והוביל את החברה בעלת הערך הגדול בעולם, מאז נוסד העולם, וקידם טכנולוגיות שמיליארדי אנשים בעולם עושים בהם שימוש. קצת רספקט.

  5. השתעבדות לריקנות, בדמות קשר לסלולר כאילו היה מקור החמצן, ותפעול רדוד שלו

  6. זה נגד הזרם הכללי שמסונוור מההתפתחויות של האינטרנט והסלולר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן