אחריות ומשמעותה

מכתב גלוי למעורבים באסון נחל צפית
גדעון גולדמן
פרופסור גדעון גולדמן

אל: מדריך הטיול ומנהל המכללה, המשפחות שילדיהן נספו באסון נחל צפית, וכל מי ששותף לכאב.

המדריך ומנהל המכללה – אתם אנשים איכותיים. שאפתם להנחיל לחניכים ערכים, מנהיגות, מורשת ארץ ישראל ורעות. מורים האמורים להוות דוגמה אישית לתלמידים ומקור סמכות ואחריות להורים. לבטח לא אחת עמדתם בצומת שמחייבת להכריע בהתלבטות כמו זו האחרונה – לצאת או לסגת. בוודאי מעת לעת הזהירו אתכם אנשי שמורות הטבע, סיירים, חזאים והורים מודאגים לא לצאת ליעד מסוכן, וכנראה בחלק מהפעמים הצצתם ולא נפגעתם.

אני בטוח שאתם יושבים בצוותא ושוקלים בכובד ראש עד אשר נופלת ההחלטה השקולה, הבוגרת והאחראית. אפשר להניח שעד כה הוכחתם תבונה ברוב המשימות, אפילו בכולן, ובמהלכן הנחלתם לחניכים ערכים ויכולות.

הפעם שגיתם. התרשלתם בענק.

לא צריך ללמוד חוק ומשפט כדי להטיל עליכם את מלוא האחריות לעשרת הנספים.

אני מציע לכם, להורים ואולי גם לשופטים בעתיד, לשקול עונש חמור אך לא שגרתי. עונש ערכי ומועיל. חמש שנות עבודת שירות. לגור בבקתה בנגב בהשגחה של קציני מבחן. שם להצטרף לצוותי חילוץ בנחלי הנגב. לא לעסוק בשום פעילות אחרת מלבד הקדשה עצמית למשימות חילוץ והצלה של מטיילים לכודים ופצועים.

ללא לאות, יום ולילה להישאר בכוננות מתמדת בבקתתכם, שתהיה תחנה ייעודית למסירת מידע על המתרחש בשטח, ולעיתים לדאוג להרחיק טיילים מאזורים המועדים למפולות ולשיטפון. בעת קריאה תהיו מובילי כוח ההצלה והראשונים שיגיעו לנזקקים.

עוד אציע שמדי פעם יצטרפו אליכם בהתנדבות הורים ובני משפחות הנספים. הצלת חיי נערות ונערים ירככו במעט את הכאב המשותף וישקו נבט-מחילה מצד המשפחות והחברה ומחילה שלכם לעצמכם.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

26 תגובות

  1. אין ספק שהמנהל והמדריך צריכים להיענש בחומרה. כל הסימנים לאסון הצפוי היו בשטח. זה אסון מיותר וקורע את הלב. אינני בטוח שסוג העונש שהצעת הוא המתאים. על כך בסופו של דבר יחליט בית המשפט.
    עם זאת אני מבקש להעלות שאלה – מה פשר כל "המכינות" הללו? למה זה טוב ומי צריך את זה? הצעירים גומרים תיכון ומתגייסים. הצבא יודע טוב מאד את מלאכתו באימון והכנת המלש"בים למשימותיהם בעת השרות הצבאי ואח"כ במילואים.
    מי שהם יצרו כאן מסגרת שאינה נמצאת באחריות משרד החינוך או צה"ל. כך נוצר בזבוז זמן של הצעירים וכסף רב של ההורים. לא ברור מה התועלת שצומחת מזה לצעירים פרט לשנה של כף והנאה. אם זאת המטרה – זה מיותר לחלוטין.

    1. ד״ר דגני היקר שאלתך במקום ויש לדון בערכן של המכינות הללו ואם כן מי האחראי עליהן. מטרת המאמר היתה לעורר גל קטן שאולי ישפיע במעט על גזירת עונש אחר, ערכי ומוחל.

    1. מעטים מצליחים לישם את האימון היומיומי עם השקפתם ופועלם (כמוך).
      תודה

  2. למזלנו יש בתי משפט שישפטו אותם על פי קריטריונים אובייקיבים שלוקחים בחשבון גם את המעשה ותוצאותיו החמורות, אך גם את ההסטוריה שלהם ומאפייניהם האישיותיים.
    זה בהחלט לא המקרה למשפט הציבורי.
    כבר פה אנו רואים את הדיעות השונות הקיימות בציבור וזאת עוד לפני שהכנסנו למשוואה את משפחות הנספים.
    ובכלל, לאחרונה המשפט הציבורי מתאפיין בהרבה התלהמות המופנית לכיוונים שונים ונראה לי די מסוכן ופוגע בפניה של החברה.

    1. דווקא המקרה דנן כן מחייב התערבות חיצונית למסגרת המשפט המקובלת. לא אשכח חולה קשישה שאמרה לי אני בת 96 תעשה לי ניתוח אחר כי אני זקנה..וכך עשיתי. היא צדקה

  3. מסכים עם הרעיון
    עונשכזה יגרום להם להקשיב יותר גם לאיתני הטבע וגם לבני אדם

  4. כך זה במדינה
    זו התרבות הניהולית והפוליטית
    אם מצליח זה בזכותי
    אם נכשל זה בגלל אחרים

    1. האינסטינקט האנושי זה להתחמק מאחריות ולכן נכתב המאמר. אני לוקח עליי אחריות הורית, אזרחית ואנושית ומנסה ליצור גל שישטוף גם אחרים וישפיע לו במעט

  5. בתי הכלא מלאים באנשים טובים שהתרשלו, שגו, "הרגו" מבלי משים… איך מענישים אב ששכח את ילדיו ברכב, נהג אוטובוס שנרדם על ההגה, רופא ששגה באבחנה, אם שנכנסה לדיכאון ופגעה בילדיה ועוד ועוד. אתה מעלה שאלה כללית על ערך הענישה. נושא סבוך

    1. השופטים יפסקו. מציע לא להאחז בנוסחאות לפתוח את המח לאפשרויות נוספות. עונש שאולי יועיל ויתרום

  6. כולם סערו והמדיה רתחה בשידורים ישירים
    היום פשוט נשכח

    1. כל הכבוד למתדיינים בנושא כאוב זה. צודקת צביה ברגר בציינה שהיום האסון נשכח. אני מבקש לחזור לשאלה יסודית – בשביל מה ובשביל מי צריך את "המכינות" הללו? זה לא בזבוז זמן וכסף? צריך "להכין" את בוגרי התיכונים לשרות צבאי? הצבא לא יודע להכשיר אותם להיות חיילים ו\או מפקדים? האם צריך למלא את כיסיהם של "המכינים" ועבור מה בדיוק?

      1. ד״ר דגני, הסוגיה שאתה מעלה ראויה לדיון מעמיק. אולי שווה לראיין בוגרי מכינות ולהבין האם הועיל להם?

    2. ברור שהמעורבים באסון כואבים יום יום. כמובן שאין כאב כמו זה של ההורים אך גם סבלם של המדריכים עצום. המאמר הוא נסיון לעורר, להזכיר ואולי מעלה אופציה לעונש ״שיועיל״ במעט לכולם

  7. אני מצטרפת לדבריו של מיכאל, שדברים מסוג זה קורים בכל מיני צורות ובתי הכלא מלאים בכך, ואכן זהו נושא לטיפולו של החוק. יחד עם זאת דבריך, גידי, מדברים אלי. אני חושבת שכמו בהרבה תחומים, מי שדבר זה או אחר נוגע לליבו, הוא יכול לבחור לעשות מעשה ולהתנדב לעשייה שיש בה כוונה להשפיע. אולי בהקשר לדבריך, היה מעניין להקים עמותה, שעניינה הוא להתנדב ולפעול עם אנשים שנענשו כחוק, על אף שאינם פושעים ולסייע בידם להפוך את השהייה בכלא לתקופה שיש עימה תרומה לחברה וצמיחה אישית שלהם. ואולי גידי, תנסה להשתמש בסיפור הזה כמנוף להקים גוף התנדבותי מסוג זה…

    1. בתי הכלא מלאים ״בכאלה״ חלקם אני פוגש בבית חולים ולא מעטים מהם לא מתאוששים לעולם. לכן העלתי את נושא הענישה הסלקטיבית ולא הנוסחאתית.
      מקבל את הרעיון להקים/להשתלב ביחידות התנדבות בבתי הכלא שמסייעים בשיקומם. אולי שילוב של ״כליאה״ ויציאה לשטח מידי פעם שיצטרפו לצוותי חילוץ.

  8. כעת כשהנושא צף אני המום. מי אחראי להן. מה המטרה האמתית.

    1. התשובה של אסתי עונה לך חלקית.
      אם המכינות נועדו באמת ובתמים להכין ולהכשיר צעירות וצעירים לתרומה לקהילה או לצבא או לנזקקים..אז הן מוצדקות ויש לשלבן בתאום עם הצבא או משרד החינוך וכמובן יש לקחת את מלוא האחריות.
      אולי הכתבה תעלה את המודעות ותרחיב את הדיון ברשויות.

  9. מסכימה לטון ולדברים. זה עונש ראוי ומחנך.

    לגבי המכינות… הצעירים מתחנכים לאהבת האדם והארץ; לערכים יפים ומוסר. אחת המטרות הראשיות של המכינות היא התנדבות בקהילה. הנערות והנערים מתנדבים כל ימות השנה בעזרה וסיוע לקשישים וחולים. עוזרים להם להגיע לביח או למרפאת קופח. מתנדבים כחברה אחת לשבוע אצל קשישים רבים שחיים לבד. בחגים הם מביאים מצרכים לנזקקים, מתנדבים לנקות בתים, מועדוניות, לסייד ולתקן דברים שצורכים תיקון…
    אני נעזרתי בהם רבות בשנתיים האחרונות. חברה מדהימים ערכיים ונקיים!
    דיברתי עם כמה מהם אחרי האירוע הקשה. הם נפגעו מאוד. דווקא הם התריעו בפני המדריכים על המצב אך דבריהם נהדפו. עצוב מאוד וחבל שכך.

    האגו של "המבוגרים הבוגרים והאחראיים" התגבר על ההיגיון ועל המציאות.

    1. ההחלטה לצאת של האחראים נדמה שלא נבעה מאגו.
      חבר׳ה נועזים ומונחים מאומץ מוגזם ולא שקול, ברוח יחידות נבחרות בצבא המאמינות ב״המעז מנצח״.
      כאן ההחלטה היתה שגויה, התוצאה כואבת ולכן גם המחיר נדרש בהתאם.
      תודה על המידע שתרמת בקשר לצעירי המכינות ותרומתם לחברה

  10. כלומר- לא בדיוק עונש, אלא תגובה מושכלת שיש לה סיבה, הגיון ותקווה לתוצאה מיטיבה. אהבתי מאד את ההצעה.

    1. גמול. הרי מה שהנחה את האחראים היה הקניית ערכים ולא כוונת זדון. ואולי יוסף סעיף חדש בחוק "אחריות על הריגה בנסיבות מיוחדות"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שאול אייזנברג

רומן שהצליח

ההצלחה של רובי קין בעונה הראשונה במכבי תל אביב

תמונה של שי

יום הדין

ישראל זקוקה לחזון מדיני אמיץ ולאסטרטגיה לאומית

תמונה של אבי

המתרץ

טיפולוגיה של שחקני ברידג' (5)

דילוג לתוכן