דמוקרטיה בעירבון מוגבל

שני הניסים שפרופ' ברנארד לואיס התקשה להסביר
תמונה של גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

בחודש מאי 2018 הלך לעולמו פרופ' ברנארד לואיס, מגדולי המזרחנים בדורנו. באחת מהרצאותיו שהתקיימה לפני כ-30 שנה באוניברסיטת תל-אביב, דיבר פרופ' לואיס על שני מעשי נס בישראל, שהוא מתקשה להבינם ולהסבירם. האחד – ישראל כבשה במלחמת ששת הימים את הגדה המערבית ואת רצועת עזה, היא שולטת בעם הפלסטיני, אולם אין התקוממות בשטחים שכבשה. הנס השני – הדמוקרטיה הישראלית. לדבריו, לאוכלוסיית ישראל ברובה המכריע אין ניסיון חיים בדמוקרטיה. ויותר מכך, מדינת ישראל נמצאת למן יומה הראשון במצב חירום ומלחמה, ובכל זאת היא דמוקרטיה חזקה. שבועיים לאחר הרצאתו של פרופ' לואיס פרצה האינתיפאדה הראשונה. ובאשר לנס הדמוקרטיה הרי שנכון לעכשיו הנס עודנו שריר וקיים.

נס הדמוקרטיה הישראלית מעסיק אותי רבות ואני דן בנושא מעל במות שונות, לאחרונה התארחתי בתוכנית השבת של יצחק נוי, אשר עסקה בהחלטת הממשלה על הקמת צה"ל, החלטה שהייתה מלווה בפירוק מטה הפלמ"ח. דיברנו על הקשר בין פירוק מטה הפלמ"ח לפירוק שני הארגונים הפורשים, האצ"ל והלח"י. הסברתי כי אני מבחין בין עמדותיי מלפני 70 שנים, עת הייתי לוחם פלמ"ח, קצין צעיר וזוטר אשר מחה בתוקף, ככל חבריו באותה עת, נגד פירוק הפלמ"ח ופיזורן של חטיבות העילית של ארגון ההגנה וצה"ל החדש, לבין עמדותיי היום. כיום אני יכול להבין את החלטתו של בן-גוריון להפגיז את האלטלנה ולפרק את הפלמ"ח, הכוח הצבאי הנאמן למפ"ם, המפלגה המתחרה על השלטון במדינה. ברורה לי החלטתו הנחרצת שלא להתיר קיומן של מפלגות באופוזיציה אשר יש להן כוחות צבא נאמנים.

בדיעבד, מדיניותו זו של בן-גוריון מסבירה את ה"נס" שעליו דיבר פרופ' לואיס, נס שימורה של דמוקרטיה עם שלטון מרכזי אחד. מדיניות זו החזיקה מעמד 19 שנים, עד למלחמת ששת הימים. הקואליציה הפוליטית, מקיר אל קיר, של ממשלת אשכול לא השכילה לשמר שלטון מרכזי אחד ויחיד. ממשלת האחדות שקמה ערב המלחמה לא הייתה מסוגלת לקיים שלטון מרכזי בלבדי. חזון ארץ-ישראל השלמה, וההתיישבות בשטחים שנכבשו לא ביקשו החלטות מרכזיות, להפך, ישראל השלימה עם תנופת התיישבות שעקפה את השלטון המרכזי.

שבר גדול בדמוקרטיה הישראלית הוא כמובן רצח רבין. דביר קריב היה איש שב"כ אשר עסק בהגנת הדמוקרטיה במגזר היהודי בשירות, ונמנה עם ראשוני החוקרים של יגאל עמיר לאחר רצח ראש הממשלה. בספרו "יצחק, רצח רבין הסיפור שלא סופר", מותח קריב ביקורת קשה על כך שישראל הצטמצמה בחקירת הרוצח אך נמנעה מחקירת הרקע הציבורי-פוליטי, לרבות הממסד הרבני שעמד מאחורי ההחלטה של עמיר לרצוח את ראש הממשלה. דביר מאמין כי עדיין אין זה מאוחר לחקור ולהסיק מסקנות ולקחים אשר ימנעו את הרצח הפוליטי הבא.

יצחק רבין היה קורבן של מציאות הפיצול במדינה ובעם. פיצול פוליטי זה מחליש וכמעט מבטל את מעמדו ומשקלו של השלטון המרכזי. דביר קריב צדק בקביעתו שממשלת ישראל וועדת שמגר אשר נדרשה לחקור את מעשה הרצח, נמנעו מהפקת לקחים מן הרצח ברמה הלאומית, אלא שהימנעות זו לא הייתה מקרית, היא הייתה ביטוי לפילוג ששרר במציאות הפוליטית של 1995 פילוג שאנו חווים, לדאבון לב, בשלטון המרכזי של ישראל היום.

הדמוקרטיה בישראל של היום היא בעירבון מוגבל בלבד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. בוא נתחיל בכך שבתחילת מאמרך אתה מצדיק רצח של יהודים ובסופו אתה מגנה אותו.
    דבר שני אם בדקת וחקרת (כנראה שלא עשית זאת) היית מוצא כי האינתיפאדה פרצה כנסיון של ארגון אש"ף לשבור את הצבא הישראלי (לא התקוממות של העם אלא של לאומנים מוסלמים שעדין רוצים להשמיד את מדינת ישראל).
    דבר שלישי ישראל היא דמוקרטיה של ממש למרות שאנשים מהסוג שלך צועקים את צעקת הקוזק הנגזל.
    צר לי שלמה יקר,אך ישראל היא דמוקרטיה של ממש למרות נסיון חוזר ונשנה של הישות המשפטית להפוך אותה לשלטון משפטני בלבד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך