לא מכבר חגגנו שבעים שנה לקיומה של ישראל. ישראל כיום היא מדינה משגשגת, הצלחנו להתגבר על מכשולים רבים ועל בעיות קשות, אולם לצערנו, טרם מצאנו פתרון לבעיית הסכסוך הישראלי-ערבי. עלינו להכיר בעובדה שלא יימצא פתרון לסכסוך כל עוד לא תיפתר הבעיה הפלסטינית. כמו כן עלינו להבין שיש להגיע להסכם שיהיה כמובן מקובל עלינו, אך גם על ההנהגה הפלסטינית, הסכם שהיא תוכל לאכוף ולחיות עמו.
תהליך השלום הישראלי-פלסטיני תקוע, וכיום שני הצדדים אינם מסוגלים להגיע בצעד אחד להסכם הסופי שיביא לסיומו של הסכסוך. על כן עלינו לחתור להסכם ביניים אשר יעצור את התהליכים השליליים שקורים, ויכשיר את הקרקע ואת הלבבות, משני הצדדים, לשלבים המדיניים הבאים.
אנו כבר למודי ניסיון, וברור לכולנו כי במציאות של היום אין כל סיכוי להתקדם ולהצליח במשא ומתן גלוי, שיתנהל חשוף לעיני התקשורת. לאף משא ומתן אין סיכוי להישאר חשאי אם יתנהל בשיטות הקיימות.
הסיכוי היחיד, לעניות דעתי, לנהל משא ומתן בהצלחה, להשלימו ולהגיע לטיוטת הסכם, הוא לנהלו בחשאיות מוחלטת. שכן אין כל סיכוי להתקדם ולהצליח במשא ומתן גלוי, שיתנהל לעיני התקשורת. ראוי שלמשא ומתן חשאי זה יהיה שותף רק אדם אחד מהדרג המדיני, ואלו שיקיימו את ההידברות בפועל יהיו אנשים פרטיים, שעושים זאת כביכול על דעת עצמם, עם הנחייה מינימלית של המנהיג הפוליטי.
בשבעים שנותיה של ישראל הצלחנו להגיע להסכמים רק במשא ומתן חשאי. מבלי לפרט, אזכיר כאן את השיחות שניהל שר החוץ משה דיין עם המצרים בממשלת מנחם בגין, את הפגישות החשאיות שקיימנו עם ירדן והמלך חוסיין, את השיחות שקיימנו אנוכי ואחר כך אפרים סנה מול מנהיגות אש"ף בטוניס, וכמובן את השיחות שניהלו יאיר הירשפלד ורון פונדק מול נציגי אש"ף באוסלו.
אינני מאמין שממשלת הליכוד, בוודאי לא בהרכבה הנוכחי, מעוניינת ליזום שיחות אמיתיות מול הפלסטינים, הן בשל אי-היכולת לשמור שיחות אלו בסוד ובעיקר משום שמגמות ההסכם האפשרי שאליו אפשר להגיע מנוגדות לחלוטין לאמונה ולמדיניות הליכוד, ומנוגדות עוד יותר ליעדי השותפים הקואליציוניים.
הקריאה הריאליסטית שלי מופנית דווקא למנהיגי שתי המפלגות הגדולות שבאופוזיציה – "המחנה הציוני" ו"יש עתיד". אני קורא לאבי גבאי וליאיר לפיד למצוא את מקביליהם בהנהגת המחנה הפלסטיני, ליזום מהלך של שיחות חשאיות לחלוטין, לחפש ולאתר את ה"הירשפלד" וה"פונדק" של היום, אשר ינהלו שיחות בחשאיות מוחלטת, עם הדרכה והתייעצות מינימלית, עד שיצא ה"עשן הלבן", עד שתושג טיוטת הסכם שתהא מוכנה להצגה, וראויה לקבל את תמיכת הציבור. ואינני מוציא מכלל אפשרות כי תימצא למטרה זו אף אישיות ערבית-ישראלית נאמנה.
עם בשורה כזו לכשתושג, יצא המנהיג בישראל בקריאה לעם לתמוך בתוכנית ולהכריע לגביה בבחירות, לדחות או לתת יד חופשית למפלגה להשלים את ההסכם, לחתום עליו עם הצד הפלסטיני, ולצאת לדרך.
במציאות של היום, הרשות הפלסטינית והנהגת אש"ף אינן מייצגות את ההנהגה הפלסטינית שתוכל ליישם הסכם לכשיושג, ועל כן לא הייתי דוחה על הסף ניהול שיחות חשאיות על הסכם ביניים עם מנהיגות חמאס. שמענו כי זו מציעה לישראל "הודנה" לעשרים שנים. אינני אוהב את מנהיגי חמאס, אולם הסכם כזה, אם יושג, תוצאתו לא תיקבע על ידי אמנת חמאס הקיצונית, אלא בפרטי ההסכם וביכולת הצד השני ליישמו.
3 תגובות
אנחנו לא רוצים ולכן אין סיכוי. יקח הרבה זמן והרבה דם עד ששני הצדדים יבינו שבכוח ובהתעקשות לא ימצא פתרון.
יוסף
אם לפחות היית טוען ששני הצדדים "לא רוצים", ניתן היה להתייחס ביתר רצינות, אבל אתה קובע ש"ישראל אינה רוצה.." מעניין מה ברק, קלינטון, אולמרט, וליבני היו משיבים לך.
סתם ככה, נסה לבדוק את עצמך פעם אחת בכנות
בזמנו אמרו לנו "עזה תחילה". כלומר, ניתנתק מעזה ונעזור לה להפוך לסינגפור של המזרח התיכון. אם עזה הייתה מתנהגת כמו שציפו ממנה והאלימות של הגדה המערבית היתה דועכת, ולא היו מדברים על שיבה, ולבנון היתה מצטרפת לירדן ומצרים ועושה אתנו שלום, הימין בארץ היה מתכווץ והיינו הולכים מאד רחוק עם כל מיני ויתורים כדי לחסל את הסכסוך. בהנחה שהפלסתינאים לא טפשים הם הלכו בכיוון הפוך כי הם אינם מעוניינים בהסדר. הם העלו את הימין לשלטון וזה מה שהם רוצים. לא לתת ולא לקבל.